פחדים ותהיות לגבי בריאל שלי... - הריון ולידה

ילדים מסתגלים מאד מאד מהר.
תאמיני לי.
אוריקי הוא גם ילד טוב ומאד עדין. והוא היה הילד הכי קטן בגן
בגן תלת גילאי עם 30 ילדים.
לקח לו קצת זמן אבל הוא הסתדר ועומד על שלו.
הכל יהיה בסדר....

אני מאמינה שהליידי תלמד לעמוד על שלה... זה חלק מה״יציאה לעולם הגדול״....

גם תהילה כזו,
אני מלמת אותה להחזיר וכן גם מראה לה איך!
אבל היא לא מחזירה כי אסור להרביץ בגן!
אז אני מלמדת אותה לספר לגננת והיא מסרבת להלשין..
בגדול אחרי יום היא משחקת עם מי שהרביץ לה.. הם שוכחים מהר..
אבל אם זה משהו קבוע אני מדברת עם הגננת שתפקח,
הייתה ילדה אחת שכל הזמן הייתה מציקה לתהילה ואומרת לה שהיא מכוערת באופן קבוע
אמרתי לתהילה בצחוק מה את מתיחסת לעכברה הזו את הרבה יותר יפה,
מאז אותו יום תהילה קראה לה עכברה ואז פתאום הילדה ההיא הפכה לחברה שלה
רק בגלל שתהילה הגיבה לה..
בקיצור חפרתי אבל מה שחשוב זה לתת לה ביטחון
מה שעזר לתהילה זה שכל הזמן אני שמה לה שמלות ואביזרי שיער יפים
זה עוזר לה להיות מקובלת

אני לא הייתי מלמדת להחזיר בכלל
להפך, מסבירה לה שאם מישהו עושה לה משהו לא נעים
היא צריכה לדווח לגננת ובפועל להגיד בקול רם ״מספיק!״
אני יכולה להגיד לך שברגע שנכנסים למעגל של להחזיר זה בלתי נגמר
והיא כבר בגיל שאפשר תבקש מילד להפעיל שיקול דעת
אני הייתי מועדדת פנייה לגננת ויותר מכל סומכת על הילדה והאינטואציה שלה
שתזהה את הילדים האלימים ותתרחק מהם
בפועל זה מה שקורה ילדים מזהים מהר מאד את הילד המרביצן של הגן ומתרחקים ממנו

תראי להב בחיים לא היתה "אלימה" - בחיים לא היתה מהנושכים, מרביצים, שורטים במעון..
אבל תמיד עומדת על שלה, מאוד מקובלת, מקבלת כל מה שהיא רוצה , כמו מלכה קטנה.
ואנחנו אמרנו אין חשש הילדה תגיד לגן תאכל את כולם בלי מלח.
והופתענו כי הילדה פשוט נרתעה פתאום, הפכה להיות יתוש קטן על הקיר.
אין לך מושג איזה שברון לב זה, כל הבטחון העצמי שהיה לה כל השנים נשבר לרסיסים.
כל יום הייתי לוקחת אותה לגן ורואה איך אף אחד לא ניגש אליה והלב שלי היה פשוט נשבר.
שלא נדבר על בעלי שהוא בכלל רגיש.
והגננת אמרה לנו חכו תראו חכו תראו חכו תראו.
ונגמרה השנה ושנה הבאה להב מהגדולים ויגיעו "קטנים" חדשים.
אבל בינתיים הגננת צדקה הילדה פשוט מצאה את הדרך להשתחל ולהראות מי היא - כי ילדים הם סתגלתנים ויודעים להתמודד עם הכל - בדרך שלהם.
הדרך העיקרית של להב היתה פשוט הכניסה לצהרון. היא הולכת לצהרון פרטי שלשם הולכות "המלכות" של הגן - והיא פשוט הפכה להיות אחת מהן - אמנם היא קטנטונת פיזית - אבל גדולה גדולה

אכן דילמה לא פשוטה אבל אני גם לא מאמינה שצריך לחנך לאלימות....

זה אופי של ילד ואני מאמינה שעם הזמן היא תמצא את המקום שלה.

אני למשל כבר מגיל כזה מקבלת "הערות" מהגננת שמיקה מרביצה לכולם בגן חחחחח
אני כבר לא יודעת עם מה עדיף להתמודד

את לא צריכה לדאוג, למרות שאני ממש מבינה אותך.
גם הבת שלי עדינה ולא תרביץ או תחזיר בחיים, ועדיין היא מנהיגה בגן.
לילדים עם אופי שונה יש דרכים שונות למצוא את המקום שלהם.
יש כאלה שמרביצים כדי שקולם ישמע,
ויש כאלה ש"מתקרבנים" ומשיגים מה שהם רוצים,
יש כאלה שמשחקים על הקסם והמתיקות שלהם כדי לקבל את הצומי שלהם-
וכל עוד אנחנו לא מדברים על מצב קיצוני, תני לה למצוא את אסרטגיות ההתמודדות שלה, ואת הכוחות הייחודיים שלה.

מיכל

כמה מבינה אותך! ילדה-בכורה בדר"כ עדינה וענוגה.
בריאלי נראית ממש יפיופה חמסה בתמונות.
ממש יתאים לה לחיזוק-הגן בשנה-הבאה בלט או התעמלות-אמנותית!

נעמה שלי כעת בגן בשיטת מונטסורי,שדוגל באי-החזרה לאחר ולכן,כשנעמה ניפגשת עם ילדים מגנים-אחרים,היא לא-ממש מחזירה להם.
נהיה לי קצת חננה...

אני דווקא כן בעד להדגים לה שכן צריך להחזיר! זאת ההישרדות שלה!
ולפעמים אני מלמדת את רז שאם עושים לה כואב היא צריכה להחזיר! לפעמים היא גן מחזירה לי

אוי איזה נסיכה

מאמי אני חושבת שאם היא לא רוצה להחזיר את צריכה להגיד לה שלפחות כשזה קורה שתרים את הקול שלה ושתגיד מספיק!! ושתגש לגננת ותגיד לה מייייד!
זה מה שאני אעשה עם ליעד כשייגדל בתקווה שהוא לא יהיה מהמרביצים. כי בנתיים הוא קורע אותנו

אני מכירה את זה דווקא מהצד השני, נופרי יותר מדי עומדת על שלה, עד מצב שאני נאלצתי להעיר לה בתקיפות כשהיא היכתה ילדה אחרת בגן מולי. אני לא מעודדת אלימות, ממש לא, אנחנו בבית אפילו לא צועקים מתוך עיקרון... ומצד שני דווקא הגננות הרגיעו אותי ואמרו לי שזה טוב שהיא עומדת על שלה ואין לי מה להיות מודאגת. אז תראי את זה כך, זה לא שאת מלמדת אותה להיות אלימה חלילה אלא רק להיות יותר תקיפה ואסרטיבית כשמישהו מציק לה - וזה הכי לגיטימי. בריאל ילדה חכמה וטובה (5555555555!) ואין לי ספק שהיא תדע לעשות את ההבחנה בין הגנה עצמית לאלימות.

ואגב, החתימה החדשה מעלפת

טוב יפה שלי לא קראתי את התגובות..
אבל אני בטוחה שהיא תלמד להיסתדר גם בגן החדש..
את זוכרת איך פחדתנו כשניכנסו לגן פרטי? והכל הסתדר לטובה והן פרחו וניהיו ילדות בוגרות, שפתאום
אוכלות לבד, מתלבשות ושלא נדבר על הפה שלהם

זה לא שאני בעד אלימות, אבל אני, למשל, גדלתי בבת-ים של שנות ה-80-90 (אמרתי מספיק?). אם לא הייתי מחזירה היו אוכלים אותי לארוחת בוקר.
היו ילדים שבכלל לא התחילו איתם, אבל אלה בדרך כלל הילדים ה"פרווה" שלא מפריעים לאף אחד. ילד שרוצה לבלוט ולא לשבת בפינה כמו עציץ מושך אליו אש, תמיד יהיה מי שיאתגר אותו. בגילאים של גן עד היסודי בנות ובעיקר בנים (!!!!) היו מתחילים איתי ריב, רציני, לא בקטנה, ואני מעולם לא יזמתי ריב, אבל לא עברתי על הצקות פיזיות בשקט - וטוב שכך! למה להיות מוכה סתם אם אפשר להימנע?

ואבא שלי לימד אותי טכניקות להגנה עצמית, כי הוא לא היה שקט שאין לי אח גדול שיגן עלי כמו שהוא קיווה שיהיה.

המון תודה לכולכן!
אני חושבת שבינתיים אתן לזמן לעשות את שלו,
חלילה אני לא רוצה שהיא תהפוך לאלימה ותכסח כל מי שעומד בדרכה,
וגם לא מעניין אותי "מקובלת" או לא (שונאת את המילה הזאת!)
יש לה המון חברות וכולם אוהבים אותה
אני רק רוצה שהיא תדע להגן על עצמה במקרים כאלה. אגב, מדובר
בילדים שמציקים לכולם, לא רק לה והיא פשוט מפחדת להגיב פיזית.
לצעוק ולהתלונן לגננת היא יודעת יופי כשמציקים לה, זה לא האישיו...
מקווה באמת שהיא תסתגל מהר בגן החדש.

אולגה, בשביל זה יש גננת
לוודא שלא יהיו הצקות ואם קורה שיש לטפל בכך
זה מעולה שהיא יודעת להתלונן כך צריך להיות
יש לך ילדה מדהימה שיודעת להפעיל שיקול דעת

ממי במקובלת אצל ילדים זה לא כמו הביטוי המעצבן אצל ילדים בני 15
הכוונה לילדה שעומדת על שלה ויודעים לא להתעסק איתה. ילדה שיודעת לרכוש חברים ולא צריכה להשתמש באלימות כדי שיתרחקו ממנה או יקשיבו לה.
אם יש לך מילה אחרת לנסח את זה אז בכבוד אני לא מצאתי את הדרך.

מה אני אגיד לך אני בחרתי לשתף במשהו על להב שלא שיתפתי פה מעולם - אם הביטוי לא נאה זה לא גורע מהסיפור. ומבחינתי זה רק מוכיח שילדים מסתדרים יותר טוב לבד ובלי התערבות מיותרת מהמבוגרים.

סיו,
אני מודה לך מאוד על השיתוף וחלילה לא כועסת או משהו
שכך מגדירים את ה"מצב" שסיפרת עליו ואת גם לא היחידה
פשוט יש לי משהו אישי נגד המילה עצמה וקשה לי לפרש אותה כמשהו חיובי.
בואי אני אשתף אותך במשהו האישי הזה:
אני הייתי כמו שבריאל עכשיו ובתקופה של היסודי (כשעלינו לארץ) והחטיבה הייתי מה שנקרא
"ילדת כאפות". עד התיכון סבלתי מהצקות, קללות וביסודי גם ממכות מהמקובלים כמובן.
רק בתיכון נהייתי "מקובלת" ולכן אני כ"כ לא אוהבת את המילה הזאת.
וזאת הסיבה שאני כ"כ דואגת לבריאל, לא רוצה שתעבור את מה שאני חוויתי...

גולי, תודה מאמי
אני מקווה שאת צודקת

אז אצלי זה קצת קצת שונה
גן יסודי העברתי בתור ה..... - על הכל החלטתי סובבתי את כולם על האצבע
ובחטיבה עברתי את המשבר
מעולם לא הייתי ילדת כאפות תמיד הייתי בחבורה שלי בפינה שלי ובתוכה ידעתי טוב טוב איך "לשלוט" על העניינים.
אבל לא הייתי מקובלת וטוב שכך כי שנאתי אותם בדם - ילדים קטנים טיפשים שאת כל תקופ תהתיכון חטיבה משקיעים במלחמת כוחות ושליטה במקום בלימודים ומחשבה על העתיד (אני מדברת ספציפית על המקובלים בשכבה שלי וחלילה לא מכלילה). חושבים שהתיכון הוא כל החיים - רואה איפה הם היום.
והיה לי את הריחוק הבריא מהם לא מתקרבת אליהם לא מתקרבים אלי.

וזה מה שארצה להעביר ללהב תמיד - יש אמצע יש נקודה בריאה.

וחרגתי מכל העיקר חחחחחחחח - בקיצור העיקר הבנת אותי - פשוט לא יודעת באיזה מילה אחרת להתנסח

מסכימה איתך לגמרי!

אני בטוחה שהכל יהיה בסדר בע״ה
בריאל ילדה טובה חברותית ויפיפיה לא נראה לי
שיהיו לה בעיות חברותיות בעתיד.
מה שכן תיהיה הרבה קינאה לקראת התיכון

אני חושבת, שכשזה מגיע ללמנוע מילד ליהיות אלים, הלימוד הוא ממש חד משמעי. לא משתמע לשתי פנים. הכל נאמר בקול על גבול האגרסיבי. ה"לא!" לאלימות, הוא נורא ברור.
מצד שני, הלא למסכנות, לא כזה.
(לא אומרת שהיא מסכנה)

האם אנחנו אומרים לילד מכה: למה אתה מרביץ???
ההנחיה היא הרי, להגיד "לא מרביצים!" ואין דיון.
מה זה משנה למה הוא מכה,
אז מה זה משנה למה היא מפחדת?

רוצה שינוי תשני תגובה! למה הגהנום היסודי שלך נגמר? שינית משהו??
מפחדת? אז זה לא יפתר.

אבל מה שכתבתי עכשיו, זה ברור שזה לא קשור לבריאל, כי מה שאצלה זה לא זה, היא לא ילדת כאפות שצריכה ניעור רציני.
זה סתם משהו שכולם עוברים ברמה מסוימת. נכון?
אז כמו שכתבו לך הבנות המנוסות, היא תסדר לבד ותבין איך היא פועלת,
ואיך צריך לנהל מערכת יחסים עם הגן. וזה הכי נכון כשזה קורה לבד. כי
רק היא יודעת את יחסי הכוחות והכל. ומה מקובל לעשות ומה לא נורמטיבי.

הכי חשוב, לפי דעתי, זה~ "החיזוקים החיוביים" ~להגיד שאת סומכת עליה שפעם הבאה היא תוכל לשנות. שאם לא נעים לה-היא יודעת מה היא צריכה לעשות בשביל לשנות את זה, ואם היא צריכה עזרה את תמיד תעזרי לה.
ממש כמו בכל דבר אחר. לימדת אותה מלא דברים לפי התבנית הזאת. אחלה תבנית.

הגיהנום שלי נגמר בחטיבה.
ות'אמת להגיד לך? לא שיניתי בעצמי כלום! נאדה! נפתחו לי העיניים רק בתקופת הצבא -
התחלתי לפתוח את הפה על כל מה שלא נראה לי וככה זה ישאר עד סוף ימי. כבר
מזמן אין לי את התמימות והחוסר ביטחון שהיה עד הצבא.
בתיכון הייתה לנו כיתה ושכבה מאוד מגובשת למזלי, והם פשוט קיבלו אותי כמו שאני!
וזה לא שלא היו לא חברים/ות לפני...בתקופה של החטיבה היינו חבורה של 30-40 בנים
ובנות ואף אחד מהם (חוץ מ-3 בנות שלמדו בכיתה מקבילה) לא היה מהבי"ס שלי.
כל החבורה הזאת היו יותר גדולים ממני בשנתיים-שלוש. אף פעם לא מצאתי את עצמי עם בני גילי,
תמיד הרגשתי יותר בוגרת...אולי בגלל זה היה לי קשה להיות "מקובלת" בין כל הפוסטמות...

לבריאל אני תמיד, תמיד מפרגנת...היא מודעת לכך שהיא ילדה נבונה מאוד ויפה. אין
יום שעובר שאני לא אומרת לה את זה וכמה שאני אוהבת אותה. היא הילדה הכי מושלמת בעולם בשבילי, כל העולם שלי. היא הכי קשורה אלי, ואני חושבת שאני נותנת לה את
כל התמיכה והבטחון...פשוט זה האופי שלה, היא שוכחת מהר ולא נוטרת טינה לאף אחד.
אני מאוד מקווה שהיא תבין עם הזמן שצריך להיות טוב רק עם מי שטוב אלייך.
רק ככה אפשר "לשרוד" לצערי הרב.

אולגוש

שירני, תודה