אני מיואשת כבר!!!!!!! מה עושים????????? - הריון ולידה

סליחה על הכנות,אבל הבת שלך חייבת להענש על מה שהיא עושה.היא לא מקבלת עונש שיכול ללמד אותה על התוצאות של המעשים שלה.כן,היא עדיין קטנה,בגיל,אבל היא יודעת בדיוק מה היא עושה כדי לקבל ממך תשומת לב,והיא כן מקבלת...היא אולי מקנאה ביחסים ביניכם לבין אחיה,והיא עושה את מה שהיא עושה,בודקת גבולות כמו שאומרים.תנסי בפעם הבאה שהיא עושה משהו דווקא לך,לשים אותה על כיסא בפינה לשתי דקות ולא לתת לה לקום ולא להתייחס לבכי שלה.את חייבת לרסן את ההתנהגות הזאת מעכשיו,אחרת יהיה מאוחר מידיי.לגבי זה שהיא מרביצה-כשזה קורה נגיד לאח שלה,אל תצעקי עליה,תתני את כל היחס במיידי לאח שלה,ואליה אל תתייחסו בכלל! היא תבכה,תצעק,אחרי שתרגע,תסבירי לה מה היא עשה,ושתבקש סליחה.תנסי כל מיני דרכים,משהו חייב לעבוד עליה.בחוץ,אם היא מרביצה,ישר הביתה!אין מצב שאת יוצאת איתה לטייל או למשחקיה,היא תרביץ למישהי שם ואז תמשיך לשחק כאילו כלום-היא חייבת ללמוד שיש תוצאות למעשים שלה,גם אם היא לא אוהבת את זה.

מסכימה עם אירית.
אנחנו מגיל קטן שלחנו אותו לחדר, שישב ויחשוב על מה שעשה.
ביצעתי את השיטה של דקה לכל שנה מחיי הילד (נראה לי שראיתי את זה לראשונה אצל הלוחשת לתינוקות בספר על הפעוטות):
ילד בן שנתיים- שתי דקות בחדר. בן שלוש- שלוש דקות. וכן הלאה...
הוא היה מתנגד, בוכה, דופק על הדלת, ופשוט חיכיתי בחוץ ולא נתתי לו לפתוח את הדלת. זה עזר באופן ממש פלאי, היום הוא בן 5 ומספיק להגיד לו "אם תמשיך תלך לחדר", והוא ישר מתנהג יפה.

בנות, גם את זה ניסיתי והיא נענשת על כל דבר שהיא עושה, אני ממש לא מוותרת לה... היא נכנסת לחדר יושבת שם ובוכה ואני לא מתרגשת מזה, אז סבבה אחרי שהיא נרגעת אני מוציאה אותה, כמה דקות של שקט ושוב הכל חוזר...

ודווקא אני מתייחסת יותר אליה ולא אחיה כי היא דורשת הרבה תשומת לב בידיוק מהסיבות האלה....

שלומית

אני לא בעד עונשים באופן כללי

דרך אגב בנוסף צריך ליצור סיטואציות בהן היא תקבל פידבק חיובי ממך. למשל כשאת הולכת לשטוף כלים תציעי לה לעזור לך ואח"כ תתני לה 1000 מילים טובות על זה ואולי אפילו מדבקה או משהו - היא כבר תתנפח כמו טווס.

צולצול, לרוב זה אני רק בנושא של החינוך שלהם, כי בעלי עובד עד מאוחר, מה נעשה צריך פרנסה.... אז גם בגלל זה קשה לי נורא כי הכל עליי לבד ועוד אחרי יום עבודה

שלומית

לא מסכימה עם עונש בחדר.החדר שלה לא צריך לקבל אסוציאציה עם עונש,היא צריכה להרגשי הכי בטוחה בחדר שלה.בנוסף יש שם את הצעצועים/משחקים שלה,אז זה בכלל לא עונש מצידה,רק העובדה שהיא הוכנסה לשם בכוח ולא נותנים לה לצאת.עונש צריך להיות במקום ריק מצעצועים/ציורים/משחקים וכ"ו,רק כיסא קטן,או שרפרף או מה שתחליטי,אפילו בפינה שתשב על הרצפה.

זה חלק מהבעיה. שאת לבד...
זה יוצר המון מתח נפשי כי גם ככה עייפה פלוס את יודעת שמחכה לך אחה"צ קשה כי היא לא נותנת לך מנוח. נסי לחשוב איך להרגיע את עצמך כי תצטרכי הרבה נחת רוח אם את רוצה לשנות דברים. אולי איך שאת מגיעה הביתה כנסי להתקלח? אולי זה כמו ינקה אותך נפשית? אני ככה.... זה כאילו אני מתעוררת חדשה ואז יש לי כוח לשלישיה שלי. אני גם המוווווןןןןןן לבד. רוב השבוע. זה לא קל