עונשים - כן? לא? - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
מה דעתכן בנות?
עונשים ניתנים עבור דבר אחד בלבד והוא הרגשת עליונות ותחושת שליטה של ההורה על ילדו ש"אבדו", כיוון שילדו לא התנהג כפי שרצה.
איומים הינם כמו גול עצמי – 99.9% מהזמן אינכם מבצעים את שאיימתם, ואם כבר בצעתם, יצאתם מופסדים מהעניין. רדו משיטות חינוך אלו, הן אינן עובדות ורק מחנכות לכוחניות, שליטה ומניפולציה!
איך כן: היו ההתנהגות אשר אתם רוצים לראות בילדיכם, לא רק כשקל וכשהם משתפים פעולה, לא רק כשהם מחייכים והכל זורם, אלא במיוחד, במיוחד, במיוחד, ברגעים של חוסר שיתוף פעולה, כשהם לא מקשיבים לכם, ולא הולכים בדרככם. הביאו את "הקו האדום" ממקום מאוד רגוע, ומבין, ולא ממקום כועס, עצבני או מתוסכל. בקשו/אמרו "לא" ודעו בלבכם שמספיקה אמירה/בקשה אחת שלכם והדבר נעשה. אז שחררו. דעו שחינוך לא קורה מעכשיו לעכשיו, אך שנים של צפייה בהתנהגותכם, מחלחלחלת אצל ילדיכם, ובעתיד, ערכיכם יובילו אותם בהתנהגותם.
אומרת לי אם באימון: "כמה פעמים אני יכולה לבקש ממנה לסדר את חדרה, נמאס לי, אז איימתי עליה, שאקח לה את הטלפון, הנקודה הכי כואבת לה..." ואני שואלת: "ואילו לקיחת הטלפון, לא היתה "מזיזה לה", מה היית עושה אז? איך היית מלמדת אותה את הערך של סדר ואסטטיקה?". "אני באמת לא יודעת" היא עונה, ואני ממשיכה: "באקט זה הינך מחנכת אותה למניפולציה ולכוחניות, לא לסדר ולאסטטיקה, שהרי איימת עליה כיוון שחשת שלא היה בידך כלי אחר לגרום לה לעשות את שאת רוצה. נכון?" "כן", היא עונה. "ובכן, הכלי הטוב ביותר לחינוך, הוא דוגמה אישית! את תחנכי אותה ל"סדר ואסטטיקה" על-ידי איך שאת מסדרת ומסודרת, איך שאת מתייחסת לביתך או לגופך, ולא בשום דרך אחרת..."
אומר לי אב באימון: "הוא התחצף, אז הוא קיבל עונש - לא לצאת ביום שישי. רק כך הוא ילמד "כבוד"..." ואני אומרת: "לא, לא, לא! עונשים לא מחנכים, איומים לא מחנכים, הם רק גורמים לך ההורה, להרגיש טוב יותר עם עצמך, לאחר שנפגעת מילדך. עונשים ואיומים מחנכים ל"פחד", ל"כדאיות", ל"שליטה" ול"כוחניות"; לא לערך, הכֹה חשוב כמו "כבוד". אתה מחנך ל"כבוד" על ידי דוגמה אישית; על-ידי איך שאתה מתנהג לילדיך ואיך שאתה מתנהג לאשתך. אתה תחנך ל"כבוד" על-ידי זה שתנהג בכבוד לעצמך ולכל הסובבים אותך, ללא קשר לגיל, מין, צבע, דת, השכלה, או מקצוע. לא על-ידי עונשים, לא על-ידי איומים ובטח שלא על-ידי מכות..."
ונגיד שבשיטת חינוך זו, של איומים ועונשים, נהגתם, וכעת אתם מבינים ורוצים אחרת. עזבו את רגשות האשם והחרטה. מה שהיה היה וכבר אינו רלוונטי. כל שחשוב הוא: מעתה והלאה, מעתה והלאה...
אף פעם לא מאוחר לשנות, ומעתה והלאה - הוא המשפיע והמשמעותי.
בהצלחה :)
שני הורביץ
24 תגובות
עמוד 1
-
אני רואה עונשים בצורה אחרת.
אם הילד מקשיב ומתנהג כראוי אז הוא זכאי לעשות דברים כמו לראות טלויזיה לשחק במחשב וכו׳ אם הוא לא מקשיב ומתנהג לא יפה אז לא מגיע לו לשחק או לראות טלויזיה או לעשות את מה שהוא עושה במקום מה שביקשתי. אחרי שהוא יבצע מה שביקשתי אז הוא רשאי להמשיך במעשיו.
כמובן שבעלי עדיין חושב שזה עונש...תלוי איך מסתכלים על זה.
בעיני עונש זה ללכת לחדר או לא לאכול (בחיים לא עשיתי את זה)- למנוע דברים בסיסיים מהילד. במקרה של אלימות אני מכניסה לחדר. על אלימות מגיע עונש. -
לדעתי זה בולשיט של מתיפיפים. זה אולי נשמע טוב כשקוראים את זה, אבל בפועל, חינוך זה משימה הרבה יותר קשה.
-
תראי, הלוואי שהכל היה כ"כ נקי ומסתדר כמו שהיא אומרת... ככה באמת לא היינו צריכים להשתמש בעונשים..
אבל כמו שאומרים שתיאוריה נכנה בעיקר במצגת..
הדברים האלה נכונים בעיקר בתיאוריה.. אם אנחנו נהיה דוגמא אישית אז הילדים יעשו כמונו!
זה נכון מאוד..
אבל ילד מתבגר לא אוהב לסדר!! לא משנה כמה אמא שלו מצוחצחת...
ילדים לא תמיד ששים ושמחים לאסוף אחריהם, לא משנה כמה אבא שלהם יהיה מאורגן ויאסוף אחרי עצמו.. אז נו באמת...!
אני מאמינה בתוצאות למעשים..
או תיקונים...
אם ילד עשה משהו שחוצה גבולות בבית, למשל- חזר מאוחר אחרי השעה שניתנה לו..
הוא יתקן את זה בפעם הבאה בכך שיחזור יותר מוקדם..
וכאילו- יחזיר את הגבול למקום!
והלוואי שחיינו יהיו מושלמים כמו בתיאוריות על המצגת של מיכל דליות... -
"עליונות"? "תחושת שליטה"? "מחנכות לכוחניות"? "שליטה"?....
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il -
הכל נורא יפה בתיאוריה ,אבל עד שלא תתנסו בבת מתבגרת לא תדעו מה זה לצאת מדעתכן... אני אדם מאוד רגוע ,קשה להוציא אותי משלוותי ובכל זאת מסתבר
שרק ביתי יודעת להוציא אותי מאיפוס !!!!!
אני מאוד הייתי רוצה לפגוש את הילדים של כל מי שכתב את כל ההתייפיפויות האלו..... -
פיתוש - את מגדלת ילדים בני 5 ו4 ושנה? או שאת מגדלת את המבוגרים של המחר?
שמש - את אומרת מה שהבחורה בקטע אומרת - דבר שאני לחלוטין מסכימה איתו. או שלא הבנתי אותך?
טוטילה - את קצת עובדת על עצמך אני חושבת. ובנוסף זה לא פרס לשחק במחשב בגלל שהתנהג יפה אלא זו זכות שלו בגלל עצם היותו ילד. עונש = שלילת הדבר הזה שזה מה שאת עושה במקרה והילד לא השביע רצונך. את לא קוראת לזה כך אבל זה לצורך העניין מה שאני מגדירה כרגע כעונש.
ובנוסף - אני מאמינה בכלל בחינוך שאיש חינוך צריך להוות דוגמא לילד. נקודה. אתה לא יכול לצרוח בבית ואז כשהילד שלך צורח להגיד לו שבבית שלנו לא צועקים.... או להכריח ילד לשבת בכסא בטיחות כשאתה לא חוגר חגורה. וכן הלאה וכן הלאה. זה א ב בעייני. בנוסף הקטע הזה גרם לי לעשות שינוי עם הילדים שלי בנושא ההשכבה בלילה. מי שעקבה אחרי קצת ראתה שפתחתי פה כמה וכמה שרורים שאני אובדת עיצות שהילדים מטריפים אותי כל לילה. ואחרי שעשיתי את השינוי הזה - לפני שבוע - אתן לא מבינות זה עובד כמו קסם. אני לא רוצה לפתוח פה אבל מהיום הראשון שבו עשיתי את השינוני בעצמי הילדים שלי הלכו לישון יפה. לא נירדמו מיד אבל לא יצאו מפתח הדלת ולא יצרו איתי אף קשר. והיום היה השיא - היום הם נירדמו תוך 20 דקות בהן אני הנקתי בסלון. נכנסתי לרגע לקחת משהו מהחדר שלהם וראיתי שהם רדומים. אולי נירדמו עוד קודם אני נכנסתי אחרי 20 דקות מהכנסם למיטות. ומי שמכירה את טל יודעת שאצלו זה בכלל הישג.
בקיצור - רציתי להעלות פה נקודות למחשבה. אני כן מרגישה שכשאני נותנת עונש אני עושה זאת מתוך מבוי סתום. מתוך כך שכלו כל הקיצין ואני לא יודעת איך לאכול את הסיטואציה כי הם שמים עלי פס.
* ותחשבו על זה -
אני סקרנית. מה עשית שגרם להם להירדם בלי בלגן?? הראית להם דוגמא והלכת לישון
לא הבנתי את הרעיון של הדוגמא. אני יודעת שההורים שלי מאוד מסודרים ואחים שלי ממש לא. אז...?? לא הבנתי
-
אחרי שקראתי את הקטע הזה חשבתי (בעזרת עוד אמהות - סיעור מוחין כזה).
הרי אם לא עונשים - מה כן? אם היא רק "מתיפיפית" מה טוב לי בזה? שתתן ת'כלס!
ואז בא מה ששרון אמרה - חיזוק חיובי והתעלמות מהשלילי.
רק רקע - הם היו נכנסים יוצאים מהחדר צוחקים היינו שמים איזה מחסום כדי שלא יעברו הם עזרו אחד לשני לצאת. היינו נותנים עונש היו הולכים לישון בבכי. וכן הלאה ודרך אגב ככה זה עם טל מפסח ועם שחר בחודש חודשיים האחרונים. באיזשהו שלב התחלנו לשחד את שחר בהפתעות שאם ילך לישון יפה יקבל כך וכך. כי ידענו שאם אחד נירדם לשני אין מה לעשות לבד והוא ירדם גם. וטל זה שובב רציני אז שחר היה האופציה. גם זה עבר אחרי כמה לילות.
בקיצור - באותו ערב כבר בארוחת ערב אמרתי להם היום אנחנו מצחצחים שיניים קוראים סיפור במיטה והולכים לישון. הם הסתכלו עלי בעייני עגל כאילו אמרתי משהו שלא מוכר להם... אבל... הם צחצחו שיניים. קראנו סיפור. אמרתי להם עכשיו אני לא מרשה לרדת מהמיטה עכשיו הולכים לישון אם תרדו מהמיטה- אני לא אענה לכם אם תשאלו אותי משהו או תבקשו ממני משהו. וזהו. ויצאתי. שחר שכב במיטה. טל ניסה לצאת להכנס צחק בקולי קולות (חולה עליו -
אחים שלך למדו איך הם לא רוצים לנהוג... זה גם סוג של למידה - לא?
הדוגמא הכוונה דוגמא אישית. אם את מדברת בנועם ותמיד בשקט - ילדייך יספגו את זה. אם את אדם עצבני ילדייך יספגו את זה. ולא רק בתכונות אופי אלא גם באידאלים - אם בדמך זורם זהירות בדרכים ילדייך יספגו את זה - אם תחצי כביש לא במעבר חציה אבל תלמדי שצריך לחצות במעבר חציה - מה עשית בזה? הרי אתמול אמרת שחוצים כביש רק במעבר חציה - אז למה חצית למחרת בלי?
ושוב - יכול להיות שהילדים ילמדו גם מה לא מתאים להם מתוך זה. יכול להיות שאמא שלי נקיה באופן כפייתי. זה לא אומר שאני אהיה נקיה באופן כפייתי גם כן. זה אומר שכבן אדם בוגר אני אדע שחינוך לניקיון כפייתי הוא טוב וכך אנהג או לא מוצא חן בעייני ואהיה מבולגנת עד אין קץ או שאחליט שמשהו באמצע זה טוב. מה אמא שלי תחשוב על העניין? אם אני בת שחונכה טוב או לא? גם שאלה -
את העיקרון הבנתי. את היישום לא ממש.
אצלי אם לא הייתי מתיחסת לזה שהוא יורד מהמיטה ובא לסלון הוא היה נהנה מזה ונשכב על הספה ושם לעצמו תוכניות ( עוד לא בן 4 וכבר יודע לתפעל את השלט). בגלל זה אני חושבת שזה לא היה הולך אצלי.
וגם שני הבנים שלי שונים באופי ולמרות שאנחנו מחנכים לזהירות בדרכים. הגדול שלי שבן 5.5 כבר אוטומטית נותן לי יד והקטן יכול לרוץ לכביש. אז מה? לא להתיחס? -
הקטן שלי שובב רציני. ג'ינג'י במלוא מובן המילה!!!! ויחד עם זאת זה עובד עליו. לדעתי אין ילד שלא יעבוד עליו. זה משהו בגישה שאת בעצמך צריכה לשנות. לא הילדים צריכים להשתנות.
מגיעים לכביש את מראש לוקחת ובנחרצות (מישהו אמר רגישות ונחישות?) אומרת- עכשיו נותנים יד ונותנת יד לא מחכה שיגיש לך יד או ירוץ לכביש ואז תכעסי. לנסות להקדים תרופה למכה. היה שלב אחד באותו ערב שהקטן יצא החוצה בא עד אלי ולא דיבר איתי רק עמד לידי וריחף במחשבות שלו. פה התערבתי - אבל איך? לא צעקתי לך למיטה או כד' אלא לקחתי בלי מילים את היד וליויתי אותו למיטה. השכבתי אותו נתתי נשיקה אמרתי ליילה טוב עברתי אצלהגדול גם נשיקה יצאתי מהחדר וזאת היתה נקודת המפנה בעייני. כי מאותו רגע הם היו ערים אבל ממש במיטות. עד שנרדמו. בעייני זה אדיר את לא מבינה חודשים אנחנו בסיוטים כל ערב.
ופתאום תוך יום מהפך. לא הייתי מאמינה אם זה לא היה אצלי בבית. -
רציתי להוסיף שכשהוא יראה שאת עקבית בנושא - על אף שובבותו הוא יפסיק לבדוק גבולות מולך ופשוט יושיט לך יד בכביש בדיוק כמו הגדול. ואז את תהיי בהלם כמוש אני הייתי בהלם שהג'ינג'י שלי נרדם היום תוך 20 דקות
לא תמיד אפשר להתעלם. אבל צצריך לדעת להתערב בחכמה. הם זרקו דברים מתוך החדר החוצה באותו ערב! ואני - עם הגב! לא רואה - אח"כ סידרתי. ולא הזכרתי את זה בכלל למחרת. כלום - לא מזיז לי כביכול. פה אפשר להתעלם ומיותר לציין שזה לא חזר על עצמו שוב שזרקו צעצועים מהחדר... אבל כשעמד סתם לידי - בחרתי בהפוך על הפוך להתערב. נסי את זה על הבן שלך. יוצא לספה? הדליק טלויזיה? "בוא חמוד שלי עכשיו אנחנו עולים למיטה והולכים לישון. מחר תוכל לצפות בטלויזיה" ותוך כדי מכבה את הטלויזיה ומתחילה כבר להעביר אותו למיטה בין אם בידיים ובין אם בנתינת יד וליווי. אבל לא בכעס ובאמוציות ולא מנגד ביותר מידי חיבוקיישן. אלא עינייני.
ואם ירד שוב? אותו דבר. ואם איך שאת קמה אליו הוא בורח בצחוק מתגלגל חזרה למיטה - תתעלמי. -
(לא מכירה אותה, לא מקניטה אותה אישית, כרגע אני מתיחסת אליה כאל נציג של הדעה האופנתית בנושא המדובר)
לי אישית מפריע בכל הכתבות בנושא הזה, וכל התגובות ברחבי האינטרנט שמחזקות את זה, שיכולת לעשות מניפולציות, יכולת לדעת איפה לשלוט, וכוחניות נחשבים כדברים שליליים.
זה לא תכונות שליליות. הכל במידה.
וזה טעות למגר את זה ככה על הסף .
יש מקומות עבודה למשל , שהדברים האלה הם חשובים.
יש סיטואציות בחיים שהיכולות האלה חשובות מאוד!
אם לא תעשו כך וכך הילד שלכם יהיה
ככה וככה!!!!!! משמע ככה וככה זה דבר שגוי.
וזה לא. אבל אף אחד לא מציין שזה בסדר בחיי היום יום במידה זו או אחרת.
איך אחרי הכתבה הזאת, אנשים שהתחנכו לפי השיטה שהם כותבים, או סתם נפלו בקסמיה, יכולים להתיחס לכתבה בצורה אובייקטיבית ולהמשיך לקרוא אותה כשמלחתחילה הראו שם כוחניות(המון סימני קריאה) מניפולציות (פניה להפעלת רגשות ואסוציאציות ברורות במילים "דת גזע ומין" , הסקת מסקנה שאם הילד שלך לא מסודר ומוזנח זה אומר שאת בעצמך נראת עקרת בית עניה ומלוכלכת, ואת אשמה שאת לא נראת משהו, אם המתבגר שלך מתחצף לשוטר זה כי אתה מזלזל באישתך(?!?!?!) ) ותחושות שליטה("עזבו את רגשות האשם" רגשות האשם שבטח יש לכם כי כותבת המאמר גרמה לכך עם הסעיפים הקודמים, ועכשיו היא החסודה מגרשת לכם את הכובד הזה מהלב) ?
אתן רואות?
היא מלמדת לא לעשות משהו בדרך שלימדה לא לעשות. "איזה מן דוגמא זאת?" -
מיצי לא הבנתי...
אבל ממה שהבנתי- כוחניות חיובית כמו שאת אומרת זה לדעתי להיות מוצקה בדעותייך. להגן על הילדים וכו. כוחניות יכולה גם להיות שלילית ובעייני באה לידי ביטוילדוגמא בהשפלת הילד. ובעייני עונש זה סוג של השפלה. אני יכול לתת לך עונש אז אני נותן. זו כוחניות שלילית. לא יודעת אצלי בבית לא השיגה כלום. כוחניות חיובית השיגה המון.
אז אני מאמינה בזה. -
אני מסכימה בגדול עם מה שהיא כותבת אבל כן יש מצבים שהילדים צריכים להבין שיש תוצאות למעשים.
אני אישית משתדלת לא להעניש ולא לאיים, לתת חיזוקים חיובים ולהדגיש את המטרה של כל בקשה שלי
למשל אם אני מבקשת ממנה לסדר את החדר אני מסבירה למה זה חשוב שהצעצועים לא יהיו מפוזרים בחדר , רוב הזמן זה עובד.
ואם זה לא עובד והיא מבקשת ממני משהו אחר כך אז אני מסבירה לה שאני לא יכולה לעשות את זה עד שהיא תסדר את החדר . וזהו.
ואם אני מגיעה למצב שאני מאיימת אז הבנות שלי יודעות שזה לא סתם איום -
לא מסכימה עם הכתוב (עונשים זה כבר עניין אחר). זו התייפייפות, מבלי לפגוע ועם כל הכבוד...
אוקי. לא עונשים. אז מה?
היא לא מציגה פתרונות..
היא לא ברורה, ויש תחושה שזה בכוונה!
כמו ששרון אומרת, מדברת גבוה גבוה.. פתרונות מעשיים - אין
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..." -
היא אכן מדברת גבוהה גבוהה מה לא ולא נותנת כלים לפיתרון אבל חומר למחשבה יש וזה חשוב וטוב. הנה, בזכות זה עשיתי חושבים וקידמתי את זה עוד שלב. לא נשארתי במה היא לא נותנת אלא לקחתי את הקטע, לא אהבתי בהתחלה אבל עשיתי חושבים. ואחרי שעשיתי עוד צעד וישמתי לא רק תאורתית אלא מעשית את שיטת החיזוקים בעייני היא גם משיגה את המטרה, גם ביותר נועם בבית וגם בשמירה על כבוד הילדים שלי כי... נכון אני לא רוצה לעשות "מעשה בלתי נסלח". ילדים זה עם רגיש מאוד.
ואני עדיין חושבת שדוגמא אישית של הורים זה א-ב בחינוך. -
יש לה ילדים, תאומות+1, זו השאלה שגם עלתה לי מיד כשקראתי את הקטע אז חיפשתי
-
דוגמא אישית-חובה!
בכל תחום בכל אספקט של חיינו, הילדים מתבוננים וקולטים,
איך אנחנו מתנהלים בעולם והם מחקים.
אפשר להגיד לילד עד מחר לא לשקר ואז הוא ישמע את אמא משקרת בטלפון שאבא
לא נמצא או משהו בסגנון, והוא יבין שזה בסדר לשקר.
אני לא מענישה בקטע של עונש לך לחדר,
אבל לא מוכנה לסבול התנהגויות מסוימות כמו אלימות או צרחות,
ומגיבה בהתאם-לא מנהלת משא ומתן עם ילד צורח, תירגע נדבר, התגטבה קשורה למעשה ולא נופלת סתם מהשמיים..
לא מאיימת סתם- אם כבר הוצאתי מהפה איום הוא אמיתי והם יודעים את זה וניסו את זה,
למשל בבריכה אורי קפץ ואמרתי לו שאני לא מרשה והוא יצא מהבריכה אם יקפוץ שוב,
הסתכל עלי הילדון בחיוך ו....קפץ. נכנסתי לבריכה שלפתי אותו למרות שהוא ניסה להבטיח שהוא לא יקפוץ שוב, והוא ישב איתי בחוץ. אחרי זה הא לא קפץ יותר.
זה עונש?
לעומת זאת אמא אחרת בבריכה שזרקה איומים מפה ועד מחר והילד שלה לא ספר אותה אפילו היא לא ספרה את עצמה כבר...
יש הבדל בין עונש כוחני שלא קשור למעשה שהילד עשה לבין להתמודד עם הילד בלי לפחד מהתגובה שלו ולהבין שכדאי להשקיע בהתמודדות הזאת כי ככה הילד לומד.
[
[
[ -
טוב לא קראתי הכל אבל דעתי היא כזו:
ילד צריך ללמוד שלמעשים שלו יכולות להיות תוצאות!
ואם הוא עושה משהו שבפירוש יודע שאסור- שיצפה לזה שיש סיכוי שיפסיד משהו שהוא אוהב בעקבות זה.
ככה יחשוב פעמיים לפני מעשה, וזה טוב לחיים!
כי בכל מקום יש חוקים ובכל מקום גם יש עונשים! -
לא קראתי הכל..
אבל אני יכולה לספר לך עלינו שכשהילדים ממש מגזימים,
אני מתחילה להחרים להם דברים.
הם כבר למדים להבא...
עונשים כמו "לך לחדר" לא עובד אצלנו בבית,
אני מעדיפה דברים אחרים כמו לא לשחק במחשב או לא להזמין חברים
זה מה שנקרא "להרגיש על בשרך"
