אני חדשה כאן.
הייתי חייבת להגיב רק כדי שתדעי שאת ממש ממש לא לבד!!!!!!
אני ובעלי (בני 30) מנסים כבר יותר משנה להביא ילדים.. ולצערי ללא הצלחה.
התחלנו סדרה של בדיקות...
בנתיים כל החברים שלנו שהתחתנו אחרינו מצליחים להיכנס להריון. וחלילה לא מקנאה או צרות עיין.. בכל פעם שאני שומעת על זה אני מרגישה ממש רע, שואלת את עצמי למה היא כן ואני לא? מה לא בסדר אצלי?
זו הרגשה שרק אנחנו יכולות להבין..
הבוקר קיבלתי בשורה מחברים שהתחתנו לפני חודש!!!!!!!!!!!!! אנחנו בהריון...
וכמובן הראתי שמחה אבל בתוך תוכי אני אכולה

זו תקופה מאוד קשה. בפרט כמו שכמה בנות תיארו כאן.. כל אחד שרואה אותי מסתכל לי על הבטן ומתחיל בסדרת שאלות של מה איתכם? ואתם מנסים?
כמה זמן אתם נשואים? כמה בנות הסבירו זאת כאן כדאגה.. אני לא ככ מסכימה עם זה! זו לא דאגה. בפרט אנשים זרים או חברים (שהיום אין דבר כזה חבר אמיתי לצערי!) אני רואה את זה כבורות וטיפשות. אני מעולם לא שאלתי זוגות שאלות מהסוג הזה (וגם הרבה לפני שאני ניסיתי וידעתי שאהיה במעגל המטורף הזה..
פשוט זה תמיד היה נראה לי כדבר ככ אישי. משהו מחדרי המיטות של בינו לבינה.
אפילו לאמא שלי לא סיפרתי!!!!!!!!!!
אני עוברת תקופה מאוד לא קלה. נקווה לבשורות טובות
רק חשוב שתביני שאי אפשר לחנך אנשים. אני אישית מרחמת על אותם אנשים ששואלים. כי זה מראה לי כמה הם טיפשים.
מצטערת על התגובה. הוצאתי מטענים כבדים.
כולי מלאת תקווה שיהו לנו בשורות טובות.
