מותק עם כולם: - הריון ולידה

קרן ריגשת בטירוף...
אני עברתי את אותו הדבר בלידה של נועה..
בול חשבתי שאני לא אשרוד את זה ושאף אחד לא מבין אותי..
החברות האו באות והיו חושבות שזהו אני בדיכאון.

עכשיו ב״ה המחשבות הם אחרות כי אני יודעת מה זה אהבה של אמא

קרן את מרגשת ברמות מטורפות.

אני יכולה להתחבר כמעט לכל מילה ומילה שלך, גם אני הייתי שם.
לקח לי המון זמן להודות בכלל שהייתי שם - חשבתי שזה בושה - ואז הבנתי שהמון אמהות מסיבה לא ברורה לא מודות בתחושות האלה (שוב אני מדברת אחרי לידת הילד הראשון כי לפחות מבחינתי אצל נועם הכל היה שונה לחלוטין) ושאני לא לבד.
הכי היה לי קשה להתגבר על התחושה הזאת שבבטן הייתי כל כך מחוברת אליה וכל היום מלטפת ומדברת איתה ודואגת לה - ואז בחוץ כל החיבור נעלם

ואו, קרן, אני קוראת את המילים שלך ובוכה. כי ככה הייתי במשך הרבה מאוד זמן, עד שאזרתי אומץ ופניתי לעזרה. כי נמאסו עלי רגשות האשמה האלו והתחושה שכל מה שקורה לנופר זה בגללי, כי אני אמא גרועה.

וזה החלק הכי קשה, רגשות האשמה האלו. הם אוכלים ונוגסים בך, לא מוותרים.

והיום? שנתיים אחרי?

אני לא יכולה לשבת במשרד דקה בלי להסתכל על התמונה שלה. סופרת את השניות עד שאוכל לחבק אותה, לנשק אותה, להריח את הריח הממכר שלה. מאוהבת? היום אני מבינה שמה שאני מרגישה זה הרבה מעבר לזה. אני חיה בשבילה, מכורה לה, היא פשוט הדבר הכי קסום ומופלא שיש לי בחיים.

וכמו שקרן ניסחה כל כך יפה - נופרי היא הלב שלי...

קרן אני יכולה להגיד לך שאני הייתי כמוך בדיוק אחד לאחד-גם שעלי שמו את אוראלי - רציתי לצעוק לאחות מי בקש ממך בכלל

גם אני הייתי מתחננת לבעלי שלא יעזוב אותי לבד עם הילד

וכ"כ התביישתי במה שהרגשתי שרק עכשיו אני מודה שככה הרגשתי

טוב קרן כתבת דברים שחבל על הזמן ... שלא הרבה נשים יכלו לכתוב אותם

אז אני לא מתחברת להכל כי
אני כן רציתי אותה עליי וכן הרגשתי איזהשהוא חיבור בהתחלה
אבל מתחברת לתחושה הזו של -"קח אותה ממני" אחרי יום שלם לבד בבית
או "בבקשה אל תלך ותשאיר אותי לבד "
ויותר מזה .. הייתי מעדיפה להישאר בבית החולים עוד כמה ימים רק שיעזרו לי עם הטיפול בה
ואני מדברת כאחראית כיתה בתינוקות... מטפלת בתינוקות של אחריםםםם כאילו הם שלי
ומה קרה פה??? נבהלתי מאדדדדד
מה זה? איפה הסבלנות לילדה שלי?
אבל עם הזמן ועם הגיל שלה והבשלות שלי - למדתי והשכלתי ..
ומן הסתם עכשיו היא החיים והנשמה שליייי

היי קרן תודה לך על הסיפור המרגש, אני נמצאת שם עכשיו ממש.
אני שמחה לדעת שאני לא היחידה ושהכל לגיטימי.
יום נפלא

••• לחיות בידיעה שמישהו זקוק לך - זה האושר הכי גדול בעולם....•••

קרן מה עשית לי?????
שכחת שיש פה נשים בהריון שבוכות מכל מילה?!
ריגשת אותי בטירוף!
אין ספק שזאת תקופה מאוד קשה מבחינת הדאגה לאוצר קטן שאת כל עולמו, הוא לא יכול להתקיים שניה בלעדיך.
בנוסף הגזים והבכי הלא מוסבר עוד יותר מתסכלים

זה מה שרציתי להעביר: לדעת שיהיה טוב יותר והתינוקת הזאת היא כ-ן מה שאת רוצה, גם אם זה לא נראה ככה עכשיו. הכל עניין של פרספרקטיבה.
להתמקד בטוב ולזכור שהפחות טוב הוא זמני.

קרן

קרן

תודה לכן בנות שאתן תורמות מניסיונכן. זה הריוני הראשון וכבר עכשיו מתמודדת עם השאלה , איך אוכל לפנות זמן לעצמי בתוך כל הנתינה האין סופית הזאת.
עד גיל 32 עשיתי וחשבתי בשביל עצמי פתאום בעוד 4 חודשים בע"ה , אצטרך לדאוג ולהיות אחראית וכל חיי יהיו סובבים סביב עוללית אחת .
הניסיון שלכן תורם רבות , אז שוב תודה גדולה.

קרן.. כרגיל את מדהימה

[/url

דנה

טוב, אז אם כולם בפרץ וידויים אז.... גם כשהניחו את מעיין עלי אחרי הלידה ליטפתי אותה רק כי ציפו לזה ממני.. אבל תכל'ס חשבתי - "מה ככה מניחים אותה עלי עם כל הג'יפה" ?
לקח לי יותר מחודש להתחבר לילדה... בראש הבנתי שאני אמא אבל בלב היה לי קשה להתחבר.... נורא נבהלתי וחשבתי שבטוח משהו דפוק אצלי....... התביישתי עוד יותר כי ראיתי איך בעלי פשוט מטורף עליה...
גם אני כמו קרן הייתי עושה מקלחת תוך 30 שניות, יוצאת מהבית בבוקר בלי להתאפר/להסתרק , העיקר לברוח מהבית לאמא שלי כדי לא להיות לבד עם הילדה.......
אני חושבת שאחרי חודשיים שהיא התחילה לחייך אלי הרגשתי איך הלב שלי נמס פתאום
התחלתי להרגיש בלב ולא רק בראש..........
אני בטוחה שבקרוב הכל יסתדר לך

גם אני, כמו רובכן מזדהה עם כל מילה.
מרוב העייפות והצרחות, הלילות הלבנים וההנקה שניסיתי ולא הלך בכלל, שנאתי אותם ועוד יותר שנאתי את עצמי על זה שככה אני מרגישה. על זה שלא הצלחתי להתחבר אליהם, שלא הרגשתי את האהבה המטורפת שכולן מדברות עליה.
כל מה שרציתי זה שעתתים לעצמי. מקלחת נורמאלית ולא עם דלת פתוחה וראש בחוץ.
ואני יכולה להגיד לך שלי לקח כמעט שלושה חודשים להרגיש אהבה אליהם, וגם אז, זה לא היה משהו מטורף, אלא משהו מאוד קטן שנבנה עם הימים.
היום אני מטורפת עליהם, לא רואה את עצמי בלעדיהם אבל לקח לי זמן.
את תראי שעם כל יום שיעבור זה יהיה קל יותר!

אמאל'ה קרן! קראתי את מה שרשמת ופשוט ירדו לי דמעות.. הזדהיתי עם כל מילה שלך בדיוק מושלם .. אצלי זה נמשך מעט יותר מחודש אבל כשזה נגמר זה הביא עמו אהבה כל כך גדולה וכל כך טהורה שמעולם לא חוויתי..
אוף ריגשת אותי כל כך!!אין מצב שאני מצליחה להרדם אחרי כזה דבר..

ריגשת כ"כ!