אני מרגישה כלכך לבד... - הריון ולידה

כל החודשים האחרונים - אני חושבת מחודש אפריל-מאי לערך..
בעלי עובד משמרות לילה, ככה שאני רואה אותו 10 דקות בבוקר בדיוק כשאני יוצאת מהבית והוא נכנס ונהפוכו עוד 20 דקות כשאני חוזרת מהעבודה והוא יוצא..
בשבת הוא גמור מכל השבוע של העבודה ופשוט ישן עד כניסת השבת- עושים קידוש וחוזר לישון, ושוב יוצא לעבוד במוצ"ש..
ניסיתי להסביר לו שאני צריכה אותו ושינסה אוליי לתת שבוע מכל החודש משמרת בוקר, אך התפקיד שלו בכיר יותר שם, והוא כרגע בתקופת לחץ בעבודה וכמה שלא ניסה, הוא לא הצליח להשיג משמרת בוקר.. מה שכן,הוא גם טוען שכרגע זה הזמן לעשות את הכסף, כי אחרי שאלד בעזרת ה' ,הוא כבר לא יעבוד כלכך לילות והמשכורת תשתנה ועכשיו זאת התקופה החמה שצריך להרוויח בה יותר (משמרות לילה מכניסות עוד 3000 שקל לערך בחודש יותר ממשמרות יום)
אני אציין שהוא גם לא כלכך מבין אותי למה אני לבד ולא מבין למה אני מתוסכלת.. ומתעצבן למה אני לא מבינה אותו שהוא לא יכול לשנות משמרות בחודשים הכי עמוסים של הקיץ.
ניסיתי להסביר לו שאין לי חברות כמו פעם(הסבר בהמשך..)
גם כמה אפשר לישון בודדה מוקפת כריות?!
אבל הוא בשלו..(ויש הרבה בדבריו שהוא צודק.. פשוט קשה לי)

כל ערב אני לבד.. מול המחשב.. או הולכת לקניון להסתובב בין חנויות של קטנטנים ובגדים,
אבל כמה כבר אפשר ללכת לקניון עם עצמי?!

שלא תבינו לא נכון, אני מאוד חברותית ויש לי מלא חברות..
אבל מאז שאני בהריון,והפסקתי לעשן, והפסקתי לשתות, הבנתי שהחברות שקרובות אליי -גם מבחינת מרחק , זה כל מה שהן עושות. יוצאות למסיבות ומשתכרות..וכנראה שהן לא כאלה חברות קרובות..

פעם הייתי יוצאת איתן לפאבים, אבל היום אין מצב שאעשה זאת לעצמי ולקטן שלי..
כל מה שנשאר לי זה להיפגש איתן לאכול.. שגם לזה אין להן כלכך כסף.. וגם כמה אפשר לאכול.!?! הן מעדיפות לצאת למסיבות בכסף הזה (אציין שאני בת 24,והן בגילי,רווקות ופחות בוגרות ממני..)

מהעבודה שלי יש אחת שקרובה אליי יותר, אבל בגלל שאני מנהלת שם,אז אני צריכה לשמור על דיסטאנס מסוים מעבר לשעות העבודה, וגם אציין כי היא דתיה-שומרת שבת ,לא שזה מפריע חס וחלילה אבל בשבת היא לא יכולה לנסוע לשום מקום להסתובב..

המנכ"לית של החברה גם קרובה אליי,אך לא אוכל להיפתח אליה כמו אל מישהי מחוץ לעבודה..ושאר הבנות שבעבודה אימהות לילדים שאין לי כלכך משותף להן בנות 40,50 -או גם שומרות שבת ,שוב אותו עיניין..

החברה שהכי קרובה אליי גרה בבת ים ועברה לא ממזמן לבית שמש ככה שלהיפגש איתה עכשיו יהיה עוד יותר סיוט,היא גם אמא לתינוקת בת 6 חודשים, ככה שקשה לה הנסיעות הארוכות עם הקטנה (היינו נפגשות פעם בחודשיים-שלוש לערך - היא חברת ילדות קרובה שלי) ולי אין איך לנסוע אליה כי בעלי עם האוטו בערבים.

בקיצור אני מוצאת את עצמי לבד!!! כאילו אין לי חברות, והן לא היו חברות באמת.. לפעמים אני בוכה מרוב יאוש...

אני מחכה כלכך לקטן שימלא אותי.. וימלא את עולמי וגם את זמני..
נמאס לי להיות לבד