קצת ארוך - הריון ולידה

היי בנות.יש לי כמה דברים להוציא קיטור עליהם.
אם כל ההורמונים,אני בקושי שולטת על עצמי.כל דבר הכי קטן שעולה לי על העצבים,אני חייבת להגיב,אחרת אני אתפוצץ.שמתי תמונה של אוולין בפייס כשהיא לובשת מדי בית ספר,הוספתי כיתוב "יום ראשון בבית ספר",אז אחת הבנות אצלי בחברים כותבת לי "מה,היא כבר בבית ספר?","מה יש להם מדי בית ספר?".כאילו מה,את עד כך אין לך הגיון והבנת הנקרא?זה לא ברור ממה שכבר כתבתי וממה שאת רואה בתמונה?????דברים כאלה מעלים את הסעיף!מה תמליצו?איך אפשר להתמודד עם הדחף לענות למישהו ולעקוץ?זה בטוח הורמונים,כי בד"כ אני מרסנת את עצמי מלענות ולהכנס לויכוחים מיותרים.
דבר שני-לגיסתי יש שתי בנות.לי יש רק את אוולין,בנתיים,כי עוד לא יודעים ב100% מי זה שם בבטן(למרות שכבר אמרו לי מי זה 98%).גיסתי כל הזמן שואלת מי אני רוצה יותר-בן או בת.האמת,בהתחלה רציתי בן,כי כבר יש בת ואני רוצה קצת שינוי.מצד שני-אם תיהיה לי עוד בת כמו אוולין,הרווחתי בגדול פעמיים.גיסתי כל הזמן אומרת לי כמה בנים זה בלגאן,כמה הם רצים ושוברים דברים,שהבגדים של בנים זה לא פאן כמו בגדים של בנות,שבנים זה רוע,וכששואלים אותה מי יש לה,היא תמיד אומרת בגאווה-יש לי שתי בנות,או "הנסיכות שלי",והיא לא אוהבת כשאומרים "יש לי בן ובת"או "הילדים שלי"אלא יותר "הבנות שלי"(באנגלית זה נשמע קצת שונה,כך שמי שתתרגם-תבין למה אני מתכוונת).עכשיו,אם יהיה לי בן,יש לי הרגשה שהיא תצחק על זה מאחורי הגב,או כמו שהיא תמיד עושה-פוליטיקלי קורקט-תגיד לי בפנים כמה היא ברת מזל לאומת "אחרים"..היא תמיד אמרה לי שהיא רצתה רק בנות,ושגם בעלה רצה רק בנות,אבל איפשהו בפנים אני חושבת שהיא פשוט מקנא שאין לה בן.אני חופרת יותר מידי נכון?איך להתמודד במקרה שהיא תגיד משהו?היא אף פעם לא אומרת בפנים מה שהיא חושבת,אלא יותר מסביב מסביב כזה.אני לא רוצה להראות לה שאני נפגעת או משהו,לא לתת לה את התענוג,אבל אם ואני אגלה שיש לי בן,איך להגיב לה?ואם תיהיה לי בת,היא בטוח תשמח שזה לא בן...בקיצור-אני צריכה איזה chill pill או משהו...