דיייייייי - הריון ולידה

התקפי זעם עכשיו באים מהרבה סיבות כאשר הסיבה הגדולה ביותר היא הגן החדש!
למרות שהיא מחכה ומצפה ללכת לגן זה משהו חדש בשבילה, היא לא מכירה שם אף ילד, אף איש צוות, היא לא מכירה את סדר היום, היא לא מכירה את החוקים, כל המוכר והידוע לה בשלוש שנים האחרונות משתנה ומתחדש...
מה לעשות? להכיל אותה, לדבר איתה, לומר לה שאת מבינה שהיא מתרגשת וחוששת, לחבק, לאהוב, להיות, לנסות להבין רגשותיה ולהעלות אותן בפניה - כי היא לא תמיד תדע במדויק מה בדיוק מציק לה ומפריע לה...

מעבר לזה - נראה שאת כל מה שהיה לא טוב בחייה את שייכת לדבר אחד ועכשיו את נורא מתפלאה שיש התנהגויות שנמצאות למרות שכבר אין את הסיבה הספציפית.
זה כמו להגיד שאם היה לה אבא בחייה אז הכל היה טוב, לא היה לה שום קושי והכל מרגע לידתה היה מתנהל על מי מנוחות, שהיא תמיד היתה שקטה מרוצה בריאה ועליזה - אז זהו, שלא.... זה לא עובד ככה עם שום דבר, אף פעם אין סיבה אחת לכל הרע (ולכל הטוב) הכל זה מכלול, מכלול של תנאים, מכלול של רגשות, מכלול של תכונות, מכלול של התנהגויות....

נותר עוד יום וחצי, בטוחה שאת לא פחות מתרגשת ממנה ולא פחות חוששת ממנה, אוטוטו....ממש בקרוב. נשימה עמוקה. מש עוד רגע יריית הפתיחה של שנת הלימודים החדשה עם כל הטוב וכל הפחות טוב שהיא מביאה איתה....

תודה לינברי. מעבר לכך בימים האחרונים. מה שלא הוספתי ואני יודעת שזה קשור לשינויים הקטע שהיא התחילה לפספס פיפי היא מתעוררת. בבוקר רגע לפני שאני יוצאת לעבודה ואומרת אמא
ברח לי פיפי כבר פיספסה בשבוע האחרון שלוש פעמים :-(

אני משתדלת להתעלם מהתקפי זעם. אם הם לא יעילים, אז אין להם סיבה להוציא עליהם אנרגיה..