טוב אני אחרי לידה והיום השתחררתי הביתה - הריון ולידה

אז ככה. זה הסיפור שלי. אחרי שהתעוררתי לי בשבוע 37 והגיע יום שהחליטו לעשות לי זירוז והתגלה שאני בפתיחה של 2 ומחיקה 60 אחוז. הודיעו לי שאין מקום בחדר לידה ושאני צריכה לחכות...כל היום הייתי עם צירים וכל הלילה ורק בבוקר לקחו אותי לחדר לידה ובדקו פתיחה שהיתה אותו דבר אבל מחיקה של 80 . חיברו אותי לנוזלים ולפיטוצין דרך הוריד במינון נמוך בגלל שהועבר קטן..אחרי שעה החליטו לנתק כי כמה פעמים הייתה לו ירידה בדופק ואז באה מיילדת ופקעה לי את המים בתקווה שהלידה תתפתח מהר בלי הזירוז ואני החלטתי שבטח הצירים לא יהיו כל כך נוראים אם זה בלי זירוז וסבלתי אותם בלי שום משכך. התחילו גם לצאת המים בכמויות. באה הרופאה בדקה והתברר שאני כבר בפתיחה 3 וחצי. אני ובעלי מחליטים שיש לי עוד הרבה זמן ושלחתי אותו לאכול עם אחי צהריים..אבל בזמו שהם הזמינו את האוכל התחיל הכל..(אף אחד לא חשב שתוך חצי שעה יתפתח לי לפתיחה מלאה ובלי ששמנו לב) התחילו לי צירים ממש חזקים וביקשתי מאמא שתקרא לרופא של האפידוראל. הוא בא די מהר תוך 5 דקות והסביר לי על ההשלכות ..ואז המיילדת מבקשת שאתיישב ופתאום תפסתי אותה ביד והתחלתי לצרוח שיש לי ציר חזק שלא תעזוב אותי...אחרי הציר הזה היא מנסה להרים אותי ואני צורחת לה...הוא יוצא..הראש יצא תוך שניות..המיילדת והמרדים בהלם, המרדים הולך. המיילדת לא הספיקה להכין כלום לבואו של התינוק. אמא שלי שומעת שאני צורכת נכנסת לחדר לידה מחליפה את המיילדת בלהחזיק לי את היד והמיילדת המסכנה שמספיקה ללבוש רק כפפה אחת מקבלת אות התינוק ואני צורחת לשמיים ובהלם שאני יולדת בלי אפידורל ושזה כואב וכמעט החרשתי את אמא שלי שכל צרחה שלי היא הוציאה משפטים שאחרי זה מה זה צחקנו איתה כאילו היינו באיזה סרט קומדיה בחיי.יצאתי גם בלי תפרים . התינוק יצא על המיטה ששכבתי....כל התהליך שהוא יצא לקח כמה דקות. אמא שלי כמעט התעלפה שם מכל מה שראתה בלידה ואחרי.