מסטיקה ודברים שאין להם הסבר - הריון ולידה

זו הפעם השלישית שאני כותבת לכן, ומוחקת.
קשה לי לבחור את המילים הנכונות לנושא כלכך רגיש.
היה לי אח.
בגיל 23. בבוקרו של יום ההולדת שלי, שזהו גם יום ההולדת של אבא
( אמא תמיד אמרה שאני המתנה שלו) - אחי נפטר.

הוא היה בן 25. חייל. קצין בגבעתי.

כותבת..

מוחקת.

כותבתתתתתתתתתתתתת

מוח...

היינו משפחה רגילה.

אבא. אמא . אח. גדול ממני בשנתיים ואנוכי.

ואז הוא מת והכל התפרק. השתנה.

כמו להרכיב פאזל של 10.000 חלקים ואז בא מישו ומעיף את הכל.

כל התמונה הברורה

הפכה רסיסים רסיסים של הנשמות שלנו.

כשנישאתי והריתי ידעתי שאני מביאה את דור ההמשך.

רק אני.

רק אני אעשה את אבא ואמא שלי לבעלי הטייטל המיוחד. המיוחל:

סבא וספתא.

וכל מה שאביא להם- זה מה שיהיה.

וכך היה.

יהלונת הביאה איתה אור.

שמחה קטנה נטולת פוזה.

נקיה.

מחבקת

מרגשת ורגישה.

סבא וספתא היו בשמיים.

מאושרים עד הגג.

יה יה דומה לי ולרוי, מילקשייק של שנינו.