נקרע לי הלב - הריון ולידה

.

יואוו איזה בעסה
[email protected]

img]
פייס: ortal_hori

אוי כמה מוכר...
שנה שעברה הבן שלי הלך בפעם הראשונה לגן והוא גם ככה היה ילד פחדן שמכל רעש הוא היה בוכה,
בבקרים הוא היה הולך יפה אבל הגננת כל הזמן היתה אומרת לי שהוא יושב בפינה (הוא גם לא היה הולך- היחיד בגן שזחל) ובוכה...
הלב שלי היה נקרע כל יום מחדש שהייתי משאירה אותו שם ככה זה היה במשך חודש.
עד שהוא הבין שממש לא נורא בגן ודווקא יכול להיות נחמד (הוא גם התחיל ללכת) ואז הוא התחיל ללכת בשמחה לגן והיה משתתף בהכל בסוף השנה אני והגננת הסתכלנו עליו ו(במבט לאחור) צחקנו והתפלאנו איזה שינוי עצום הוא עשה מתחילת השנה לעכשיו...
אז זה קשה מאוד מאוד אבל זה יעבור הוא התחשל מזה... עוד קצת סבלנות וחוזק נפשי כי זה מה שאת צריכה לשדר לו.
בהצלחה

יווו
בהחלט המשפט הזה : אמא אני רוצה הביתה ממש קורע לב

צ' אני עם דמעות פה

אין לו חפץ שהוא קשור אליו. זה גם לא נראה לי יעזור. לשחר יש קטעים בוגרים כאלה שהוא יגיד לי בטח שזה סתם...

עוד חצי שעה אני הולכת להוציא אותו. אני מקווה שהכל בסדר

אויש איזה קורע לב זה

היי מותק,

קודם כל את חייבת להראות לו שאת סומכת על הגן ולהשרות בו את הבטחון.

דבר שני, להיות איתו בגן 20 דקות זה המון!! ככל שאתם שוהים יותר בגן, כך הפרידה וההרגעות אח"כ קשה יותר. פרידה קצרה, גם אם היא בבכי, עדיפה ע"פ השארות בגן.

לגבי הטלפון, לי יש הסכם עם ילדים בתחילת שנה (עם אלו שההתסגלות קשה) והם יודעים שאני "מתקשרת" לאבא / אמא רק כשאני רואה שהם רגועים ולא בוכים. אני לא באמת מתקשרת כי לדעתי זה לא נכון. אני כן מיידעת את ההורים שזה ההסכם שלנו ואני מספרת להם בסוף היום איך הילדים היו ואם "התקשרתי". לדעתי ממש לא רצוי להתקשר להורה שישמע את הילד שלו בוכה ואומר לו שהוא רוצה הביתה. למי זה עוזר? לא להורה ולא לילד

הגננת חשבה שאני מבקשת שהיא תתקשר כשקורה כזה מקרה. היא אמרה שלדעתה זה לא נכון להתקשר. ומה שבטוח ללכת באמצע היום הביתה לא בא בחשבון.
בכל מקרה, כשבאתי לגן כולי חששות הן שתיהן אמרו לי (ולא אחת ליד השניה) שאחרי שהוא דיבר איתי הם יצאו לחצר ומאז הוא היה 100%. אמרתי להן שממש אני משאירה להן את ההחלטה אם להתקשר או לא.

תמר ישבתי לידו איזה כמה דקות וכל פעם עשיתי לו הכנה עוד כמה דקות אני הולכת ואחרי דקה אמרתי את זה שוב ובסוף הוא ניפרד יפה. לפני שהתישבנו לשחק התלבטתי מה לעשות. לכל גן הגישה שלו כבר ראיתי את זה בעבר. בגן אחד תמיד אמרו אפילו להשאיר ילד בוכה. ובגן אחר הגישה היתה להשאר קצת עם הילד במידה ומתאפשר. אז פה לא ידעתי מה גישתן עד שהיא אמרה לי שבי לידו כמה דקות. ואחרי כמה דקות הגננת באה והציעה שניפרד יפה (בדיוק זה היה אחרי הפעם השניה שאמרתי לו שעוד כמה דקות אני הולכת) ואמרה בוא נלווה את אמא ואני אשב לידך לשחק איתך במקום אמא אם תרצה (הגננת קיבלה אצלי 2 נקודות זכות רק על המשפט הזה. שחר הוא אחד מתוך 33 בגן...) ה20 דקות זה כי סה"כ ישבתי לידו כמה דקות + זמן שניסינו להיפרד לפני כן והוא בכה. זה לא הרגיש הרבה זמן אני גם לא בטוחה שזה היה 20 דקות. אני משערת שזה היה משהו כזה.

דוקא אני מרגישה שאני מאוד משחררת... בעלי הזכיר לי שגם שנה שעברה הוא היה ככה. לא זכרתי את זה.
אני חושבת שזה עניין של כמה ימים עד שירגע והכל יסתדר.
יום שני יש אסיפת הורים וככה אוכל לדעת בדיוק את סדר היום. ענבר רעיון לא רע. זה סוג של הכנה זה ודאי יעזור לו כמו שעוזר לו שאני אומרת לו עוד כמה דקות כך וכך...