איזו מערבולת... - הריון ולידה

הם אמורים לקחת בחשבון שזה לא הסביבה טבעית שלו, ושיש עוד גורמים מסביב כמו בישנות וכו', אל תקחי את זה קשה, תסמכי על המקצועיות שלהן (שאני מאמינה שבדקת לפני שהתחלתם את האיבחון)

מוזר! מוזר שהוא התנהג בצורה שאת לא מכירה.
בכל מקרה - לדעתי לפעם הבאה - את יכולה לדבר גם באמצע אבחון.
תדברי איתן עוד לפני שהן כותבות סיכום. תגידי להן שהוא לא מתנהג ככה בד"כ (חשוב שהן יהיו מודעות) ותשאלי אם אולי כדאי עוד אבחון בהתחשב בזה.

בכל מקרה קבלי מלא

פיתוש אני קוראת את ההודעה שלך וזה מעלה לי דמעות בגרון......זה מזכיר לי אבל לא בידיוק את הבן הבכור שלי....הוא מדבר לא כ"כ ברור לגילו(5) והגננת טוענת שאין לו בטחון בכלל...בבית הוא מרביץ לאחותו כול הזמן.....לדעתי מרגשי ניתות שאני קצת אשמה בהם כי שאהיא נולדה לא גמרתי לנשק טותה ועד היום אני משוגעת עליה(וגם עליו) אבל היא מין ילדה כזו כמו בובה כול מי שרואה אותה נדלק...אבל הוא יותר זקוק לחום ממנה...בקיצור מערבולת...הוא לא מסכים לשתף םעולה בדברים שהוא אל יודע וזה מביא למצב של התדרדרות בלימודים...כואב לי עליו כי הוא ילד חכם ברמות וחבל לי שזה מגיע למצב כזה אני כול הזמן מאשמיה תצמי כי כשהוא היה קטן לא הענקתי לו מספיק תשומת לב כי למדתי!!!!!!!!!!!!!!!!! וכנראה הוא היה צריך את זה......נכון את צודקת לא בטוח שגם הם יצילחו לראות את התמונה השלמה...וגם לא בטוח שגם הוא אם הוא היה יותר גדול ומבין היה מליח להבין מה קורה איתו ...יש הרבה דברים שהם בתת מודע...דברים שקרו במהלך השנים והשפיעו אנחנו בתור הורים רק צריכים לדעת לנסות לשפר..לעזור ...לעודד....ולהתפלל שיעלה ויצליח\.

אויש עמיתוש.. הצלחת לגרום לי לבכות

עמית למה את עושה לו את האבחון הזה ?

ונשמה את לא צריכה לכעוס עליו
הוא ילד ובטח את היית תחת לחץ
תארי לך מה הוא הרגיש
נכון שאת כאמא מצפה מימנו
אבל לא תמיד הולך מה שאנחנו רוצות ...
תביני אותו , חבקי אותו אני בטוחה שהוא לא עשה זאת בכוונה
הוא יושב עם 2 אנשים שהוא ביכלל לא מכיר
ואמור לענות להם ....
ואני קצת מרחמת עליו
אל תיכעסי עליו

קרנו'ש, אנחנו עושים לו אבחון בעקבות התפרצויות הזעם שהיו לו בעבר,
וחוסר גמישות מחשבתית שנשארה לו עד היום.
יש המון סימנים קטנטנים שגרמו לנו להחליט על אבחון..

וברור.. אין מה לכעוס עליו!
הרגעתי את עצמי מהר מאוד ואח"כ חיבקתי אותו בלי סוף!
אבל אני מודה שבין כל מערבולת הרגשות שהתעוררו בי שם, היה גם כעס..

אויש זה נשמע מזעזע
[email protected]

img]
פייס: ortal_hori

אם הוא התבייש, זה כבר סימן טוב. אור שלי לא מתבייש מזרים - הוא יכול לשיר בקול באוטובוס, לפנות באקראיות למישהו שהוא לא מכיר ולדבר אליו, אומר לאנשים ציטוטים שלא נוגעים להם ועוד הרבה. אם הוא היה קצת יותר מודע לתגובות של הסביבה שלו, הייתי שמחה.

אוי נשמה

עברתי משהו דומה מבינה אותך כל כך
חכי לתוצאות, תאמיני לי שזה מעולה שאת עושה את זה עכשיו
ושאת מטפלת בענין, הוא עוד קטן הכל יהיה בסדר

זה נשמע כ"כ לא פשוט

לשבת שם בצד, כשכל מה שאת רוצה זה לחבק אותו ולהגיד-תהיה הילד שאני מכירה! (משם נובע הכעס?)

אני חושבת שאולי כדאי לבדוק אם יש אפשרות לאיבחון נוסף?

אתה לא מבין שאתה במבחן הכי חשוב שלך?
תראה להן בדיוק מי אתה ומה אתה!
אל תעשה הצגות דווקא עכשיו!
ואז הכעס על עצמך שהרגשת גם כעס עליו...
נסי להאמין שהוא התנהג בדיוק כפי שהוא היה צריך ע"מ שיוכל לקבל את העזרה המדוייקת אותה הוא צריך...
הן לוקחות בחשבון את הפרמטרים האלו של הלחץ (המכוון) של העומס החושי הרגשי החשיבתי האנרגטי...
הישיבה הזו בתוך האבחון כשאת לא יכולה להגיד כלום מתסכלת כל כך, את יודעת שהוא יכול, את יודעת שאם רק היו מוסיפים עוד מילת הסבר אחת קטנה הוא היה מבין במדוייק, או אם משהו היה טיפה שונה ההתנהגות היתה אחרת....ואת כאילו מובילה אותו למוקד הידע והמקצועיות שלהן ומפקירה אותו לחסדיהן...
מלא

הווו,
שמישהו מבין מה בדיוק אתה מרגיש זה כ"כ מקל על הלב!!

אני קודם כל אעתיק שורה אחת מאוד מאוד חשובה שעינבר כתבה

"נסי להאמין שהוא התנהג בדיוק כפי שהוא היה צריך ע"מ שיוכל לקבל את העזרה המדוייקת אותה הוא צריך..." - זה כ"כ נכון!

אתם עושים את האבחון דרך התפתחות הילד או באופן פרטי?

תאמיני ותסמכי על המקצוענות של אנשי הצוות שישבו שם. אני בטוחה ששילה הוא לא הילד הראשון שהן מאבחנות

ריגשת אותי מאוד! את כל כך רגישה לילד שלך! וזה יפה שאת מצליחה לתאר במדויק את תחושותייך למרות הרגשת הבלבול

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

תודה!

אוף זה נשמע נוראאאאאאאאאאאא מתסכל

פיתוש יקירתי,
מעבר ללהסכים ולברך על כל מילה של ענבר

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

וואוו איך אני חשה את הכאב שלך ומבינה אותו מתוקה שולחת לך המוני

בחיי שאני עם דמעות בעיניים

יש משהו בדור של הילדים שלנו שנורא מפריע לי ... כאילו שהאנשי מקצוע מחפשים בכח כל הזמן מה לא בסדר ...
כל ילד שני שאני מכירה יש לו מטופל בריפוי בעיסוק/אומנות/חיות , קלינאיות וכו'...
את מתארת את שילה הרבה והוא נורא מזכיר לי את נדב שלי (נראה לי שזה תסמונת של בכורים)
אני נוראאאאאאא זורמת עם נדב (למרות שבעלי חושב שאני טועה) זאת הגישה שאימצתי איתו ספציפית . אני מאוד רגישה אליו , אני יודעת שיש לו בעיות ריגשיות, אני תמיד משתמשת איתו בהמון הומור וזה בד"כ עובד!!
נראה לי שלפעמים צריך גם לשחרר ...
הם בסה"כ ילדים