אולי אני פולנייה מידי אבל אני נגד ממש נגד הענשה של "לעמוד בפינה"
אני גידלתי את אורי עד ה27/8 בבית בהמון אהבה ורצון של למלא לו את החסר שבגן באהבה יצירה גני שעשועים...נכון היו ימים קשים איתו אבל מעולם לא הרמתי יד או השפלתי אותו לעמוד בפינה. והנה עכשיו שהוא חגג לאחרונה גיל 3 ונכנס לגן ..האחריות והטיפול עוברים לידי זרות שנקראות גננת וסייעת
אני לא רוצה למרוח פה אני רק אספר שבאתי לקחת אותו ב1 וחצי הוא היה בפינה ועוד ילד אחר עומדים בפינה עם פנים לקיר! ואורי שלי מסריח מפיפי!
היא אומרת לי " שרמית אנחנו צריכות לדבר".... מורחת אותי שהוא היה היום ילד קשה ובכה והקיא זרק את המוצץ ולא נתן לה לקנח לו את האף (דרך אגב הוא חזר עם שריטה אדומה ומדממת על האף) - ציפורניים לא חסר לה..
אני כולי המומה מהמחזה והיא שוטפת אותי שאי אפשר ככה והיא כעסה עליו ואורי ברקע בוכהש רוצה הביתה
אני מה שנקרא טירונית בתור אמא של ילד בגן... אבל זה מזעזע !!! לעמוד בפינה? להשאיר ילד עם פיפי ולהגיד לי עכשיו ברח לו ... על מי את עובדת זה יבש!!! להפיל את ההתנהגות של הילד עלינו? "פינקתם אותו " ילד בכור הוא ילד מפונק" הסייעת זרקה לי כבר "את אשמה , גידלת אותו בבית"...
איך מענישים אצלכם?
אשמח לחוות דעת של בנות מבינות פה תודה
------------------------------------------------------------------------------------------------
-----------------------------------------------------------------------------------------------
שבוע טוב בנות ..
מעדכנת לגבי ההודעה שלי ביום רביעי.
שוחחתי עם הגננת ביום רביעי בערב , היא מסרה לי כל מיני גרסאות וסיפורים לגבי העניין של הפיפי וסוכם שנתחיל מחדש ..
סיבנה אותי אמרתי ננסה ..
אתן צריכות להביןן אנחנו גרים ביישוב דתי קהילתי , היא נחשבת הגננת הכי טובה פה ממש "סלב" אלק. אני לא מגנה עלייה לשנייה אבל כשדיברתי עם אנשים פה ממש ירדו עליי ואמרו שאין מצב.
לקחתי את אורי ביום חמישי לגן באיחור וממש בלב כבד וחששות הוא רץ לסייעת הקבועה שיש בדכ (ולא המכשפה שהשאירה אותו עם הפיפי .)
התקשרתי לגן ב10 אמרו לי שהכול בסדר
הקדמתי לקחת אותו ובאתי מכייון אחר של החנייה שלא יראו אותי כשאני באה
אני רואה שכל הילדים בחוץ ואורי לא -השעה רבע ל1 ואני אמורה לקחת ב2.
אני עומדת בשער של הגן מחכה שהשומרת תפתח אני רואה את הגננת יוצאת מהגן שלה לכיוון הגן השני וכשהיא רואה אותי היא ממלמלת "את כבר כאן" וממש חזורת על עקבותייה וחוזרת לגן בסערה
אני כולי לחוצה לא מבינה למה היא ככה עושה פרסה ..ממהרת עם הילה על הידיים שלי ואני רואה את אורי בוכה מפוצץ נזלת ודמעות..יושבת בוכה בלי שאפאחד מתייחס אליו ..היא יוצאת מהשירותים עם טישו ומנקה אותו ..(תודה רבה באמת) הוא רץ אליי בוכה ..היא מספרת שהיה ילד טוב היום ומראה לי דרך הפלא שלה תמונות שצילמה אותו משחק בחול ..אני לא מעכלת ומעכלת רגשות
אני יוצאת מהגן בוכה וצורחת על בעלי בטל שאין מצב שהוא חזור לשם
לא שלחתי אותו בשישי לגן .. אני לא יודעת מה לעשות . אין לנו פה אופציה אחרת זה רק נסיעה לעיר וזה חצי שעה.. מצד שני הוא חייב מסגרת עם כל הרצון שלי ואין לי בעיה להישאר איתו עוד שנה בבית - הוא זה שקשה לו ולא פייר כלפיו..
אולי אני מגזימה? אולי אני פרנואידית? הוא ילד ככ רגיש , צרייך להבין שהוא לא היה מעולם לבד בלעדי ובמסגרת של 27 ילדים ככה במכה
אני לא יודעת מה לעשות.. לתת עוד צאנס? מזה ייתן לי? ואם זה ייפגע חס וחלילה באורי? אין לי תמיכה מבעלי שלא מבין את הצד הריגשי ומדבר שיכלית שהילד חייב מסגרת אני רבה איתו המון... המשפחה אומרת שהגזמתי .. אבל אני אמא שלו גידלתי אותו 3 שנים בבית שיחררתי אותו לגן באמונה שיטפלו בו ויטפחו ולא ישפילו ויפגעו.. אני אובדת עצות .. נשארה לי רק האמונה והתפילה..
תודה לכן בנות יקרות שהגבתן לי חיזקתן תמכתן ייעצתן .. אין לכן מושג כמה זה עוזר לי












