השנה בראש השנה החלטתי שאני ובעלי עם המשפחה שלי - כי אני רוצה להיות עם אמא שלי. חג ראשון בלי סבא.
ואני מעדיפה ורוצה להיות איתה.
לפני שנה היינו כמעט בכל החגים עם ההורים של בעלי - החגים החשובים כמו ראש השנה, סוכות ופסח.
אז אמרתי השנה לא!!
ולפני שנה בעלי דיבר עם האחים שלו וביקש שכולם יגיעו לחגים. ואף אחד לא הגיע. היינו רק אנחנו ההורים שלו ואחותו של חמי והבנות שלה. זהו!!
וכל שנה ביקשנו תבואו תהיו עם ההורים שלכם גם. וכל חג לא... אני עם המשפחה של בעלי / אשתי.. סבבה.
השנה פתאום שאנחנו לא נמצאים כולם עושים אצל ההורים של בעלי!! למה? כי סבתא שלהם מגיעה לחג...!! לפני שנה גם הסבתא הגיעה ואף אחד לא הגיע.
אז נפגעתי וכעסתי... למה שאנחנו לא נמצאים פתאום כולם באים?!
ההורים של בעלי לא יודעים קרוא וכתוב אז בעלי כל הזמן מברך בחגים ואם אח הגדול לא מגיע אין מי שיברך אז שנה שעברה היינו כמעט בכל החגים שהמשפחה שלי קצת נעלבה.
והשנה אשתו של גיסי ניסתה לשכנע אותי לעשות איתם את החג כי השנה האח הגדול מגיע!! ואמרתי ממש לא! השנה אני עם המשפחה שלי.
צודקת או לא? נפגעתי סתם? אני לא מבינה למה אני כועסת ומאוכזבת. זה ההורמונים או מה?