חייבת לפרוק קצת... תסכולי לילה - הריון ולידה

תקשיבי את מממממממש מזכירה לי את עצמי
הייתי במצב הזה אחריי לידה
תוצאי תפחדים מהראש
תשתחררי תרגעי ואל תפלי הכל על עצמך
גם בעלך יכול להתמודד איתה ! תאמיני לי
המצב שאת מתארת אני חוויתי אחריי לידה גם
עצה ממני רק תרגעי קחי הכל בפרופורציה
ואל תתני לפחד להשטלת לך על החיים
כי זה יכול לעלות לך ביוקר !
ובטח לא לריב עם בעל
תמיד עש מקום לתיקון או הערה מצידך אליו
אבל בגישה יפה ...
ואל תלחצי הכל בבסדר עם קטנה
את תלמדי להסתדר איתה
זה רק עיניין של זמן
והזמן עףףףףףףףף
עם באה לך דברי איתי בפייס
Olga dayan
מלא

לא משנה כמה אצלי הוא היה מתעורר
אני תמיד הייתי מביאה ציץ. דוחפת ציץ. הכי קל. לא צריך לשבור תראש.
קח ציצי וזהו. גם אם היה רעב, גם אם חלם חלום, גם אם סתם התעורר, הוא גם היה נרדם תוך כדי. לא יודעת למה יש כאלה שנגד לדחוף ציצי בכל הזמנות... זה פתרון להכל! ציצים שולטים בעולם.
ותגידי לה ממש עדן עכשיו לילה וישנים! את צריכה לישון עכשיו!!!
אז מה שיש מצב שהיא לא כזה מבינה, זה טוב להגיד את זה, את יודעת כמה פעמים נפלתי כי לא אמרתי את זה? שתקתי...סבלתי... עד שפשוט פעם אחת אמרתי לו
לישון עכשיו! והוא בלי בעיה, כאילו לא הייתה לו בעיה בכלל ללכת לישון, נשכב ונרדם.
זה גיל מאוחר, מאוד, אבל אני אומרת בשביל שתתרגלי, זה לא יפתור לך את החוסר שינה הזה, אבל סתם טיפ שקשור. (ואולי כן? לכי תדעי מה היא מבינה חחח)
מה עם לישון איתך ביחד? יש מצב?

לגבי זה שאת חושבת שהוי איזה יופי את סוף סוף הולכת לישון אבל בעצם אוי לא, מחר יום חדש והוא יהיה אותו דבר וכבר אין לך כוח, אני מבינה את זה.
זה עבר לי לבד, אבל גם שיניתי שיגרה. זה בגלל השגרה זה ככה. צריך שינויים כל הזמן. כל בן אדם ותדירות השינויים שלו (לי ההרגשה הזאת באה רק בשנה וחצי!).

עוד דבר שאני רוצה לרשום לך
עם כל הכבוד לאחריות שיש להורים, ולדאגה, תזכרי תמיד שעדן היא לא סוכר. ולא נמסה במים. היא יצור חיי ויצוריים חיים מתמודדים (ישר תזכרי שהיית קטנה והתמודדת, ובזכרון ההתמודדויות שלך מהילדות בטוח לא נראות לך "קשות מנשוא" בסוף התמודדת ואת אולי אפילו לא יודעת שלקחת על עצמך משהו נורא ואיום להתמודד איתו), ולא מתים ככה סתם!! ולא ביג דיל אם לא תוכלו לעזור לה (לא מבינה מה יש לעזור לה? ממה היא סובלת?) היא תתמודד איכשהו....
מה זה גזים? נו מה, עשית עיסוי? נתת טיפות כמו שצריך לפני אחרי אני לא יודעת מתי מביאים? זהו מבחינתך את עשית את שלך, כל מה שנשאר לך זה לנחם וזהו, בלי להתרגש, אז כואב נו אז מה לעשות? את לא יכולה לעשות יותר.
מבקשת ממך משהו ואת לא מבינה? ברוגע בודקת הכל. לא מצאת? אומרת לה דוגרי: עדן לא יודעת מה את רוצה. את יכולה ליהיות יותר ספציפית? חחחח
יש דברים שמפריעים ואנחנו לא נגלה, והם עם הזמן ילמדו להראות לנו בדיוק מה מפריע. אם כל הזמן נגלה ונפתור להם- איך הם ידעו להסביר את עצמם? אבל עד אז, אם את לא מצליחה אז זהו. אין מה להלחם. שתתמודד! ואת תביאי לה תמיכה כמה שצריך.
כמובן שאם יש משהו חריג אז צריך לרופא וכ'ו. אבל אם יש מצב וקרה ואת ממש לא יודעת תניחי לה, אולי היא בעצמה כבר לא יודעת מה היא רוצה.... שתתאפס!

תעשו לעצמיכם תרפיה בזה שכשהיא תבכה תקחו לכם שתי דקות להקשיב לבכי, לשמוע אותו....ולנשום ולהרגע... כשהבכי ברקע. אתם בין כה וכה תגיעו אליה, היא לא מוזנחת ולא שום דבר. אתם שם איתה. פשוט הקטע הזה של להקשיב לבכי הזה להתמודד איתו ולא לעשות כלום, להקשיב, להרפות, להיות כנוע ולא לנסות להשתיק אותו. אני חושבת שזה ממש ישחרר את שניכם.
נגיד עכשיו אצלי, אם הוא מתעורר בלילה, מה קורה? אני חושבת לעצמי: אווווווף , ואז הופס מתחילה לחשוב על משהו תוך כדי, לחלום בהקיץ, ואז נזכרת שאני צריכה לקום כבר. וזה למה? כי עשיתי את הדבר הזה. הקשבתי לבכי עוד בבית חולים, בפעם הראשונה שזה הלחיץ אותי להשתיק אותו, לפתור לו. אוקיי אתה בוכה. אחלה. סבבה. ככה אתה בוכה. מגניב. אני שניה נושמת סופרת עד 5 ורק אז באה. ככה הבכי כבר לא מרגיש כמו "בואו לפה מהרררררררררררררררררררר"
זה כבר סתם קריאת "נו אמא בואי נו אמא אמאמאמאמאמאמ אני רוצה שתבואייי בואי נווווווו "
שזה כבר מציק ומצחיק ולא גורם ללחץ ולנוירוטיות לא הכרחית.

מאוד קשה כשהילד לא רגוע רוב הזמן. רק שימי לב שאין סיבה לחוסר הרוגע שלה.
אצלי אחת הילדות היתה מאוד לא רגועה וראיתי שזה כאבי גזים: התפתלויות וכו'
ואילו אצל בני התברר שהיה פשוט רעב והמטפלת התלוננה כל הזמן שהוא לא רגוע וכשניסינו לתת יותר אוכל הילד נהיה אחר.
בכל מקרה לא להיות בלחץ כי הילדה מרגישה וזה רק גורם להחמרה.
בהצלחה!

ריקי

תקשיבי, תינוקות בוכים ובוכים הרבה!! את צריכה לשנות גישה ולא להילחץ מכל פיפס וציוץ שהיא עושה. נכון שעכשיו תקופה של הגזים, וזה קשהההההה
לספר לך על היום שלנו אתמול? ניקול מ 10 בבוקר עד 10 בערב לא ישנה רצוף יותר מ 15 דקות! כאב לה הבטן... עשינו עיסויים, המון ידיים, אמבטיות, טיפות... ציצי, ציצי, ציצי.... אבל עדיין, כל היון בכיייייייי
ויש לי עוד ילד שרוצה לשחק איתי ולטייל ולאכול ולהתקלח.
אז נכון שכואב לי הלב לשמוע אותה בוכה, אבל לא נותנת לזה לחרפן אותי!

דנה,
אני יכולה להעיד על עצמי, שכמה ימים אחרי הלידה, הרגשתי שאני ניצבת לפני תהום.
ידעתי שאני חייבת לישון יותר, והייתה לי הרגשה שדור לא מקבל מספיק אוכל בהנקה.
אמרתי לעצמי ולבעלי, שאני מרגישה שאם לא אשן יותר, אני עלולה ליפול לתהום של דכאון אחרי לידה, ובאותה השיחה החלטנו שאני מפסיקה להניק.
דברים השתנו ב- 180 מעלות לטובה בעקבות ההחלטה הזאת.

תעשי כמובן מה שאת מוצאת לנכון, רק זכרי, שלא לכל אחת מתאים להניק.
מאחלת לך שדברים יישתפרו בכל דרך שתבחרי.

לא הייתי מתארת את זה טוב יותר ונכון יותר מאלינור

יקירתי הנקה זה מעולה עד שזה פוגע

ואצלך נראה שזה דוחף אותך צעד ועוד צעד לתוך התהום.
הכל סובב סביב הקושי בהנקה. השינה היציאה מהבית הויכוחים עם הבעל.
האם זה שווה את זה?
זה החושבין שלך עם עצמך.

בכל אופן ממליצה לך לפנות לטיפת חלב לייעוץ (לגבי הכל לא רק ההנקה) - זאת לא בושה את תעשי לעצמך מצווה

תראי, אני קוראת מה שאת כותבת ורואה את התסכול והעצב בין השורות... כואב לי!

אני באמת באמת חושבת שאם ההנקה גורמת לך לכל כך הרבה תסכולים, עייפות וריבים עם הבעל- זה לא שווה את זה.

מאחלת המון הצלחה

מחזקת כל מילה ומילה של חבורת ה-זזזז
במשפט אחד עדיף אמא בריאה מאשר אמא חולה

מאמי

תודה על התגובות המושקעות בנות,תאמת לא ציפיתי שיענו, רק רציתי להתבכיין קצת....

[url=http://www.desiglitters.com/bear/running-glittered-bear/]

דרך אגב.. מיצו'ש.. אני חייבת להגיד שאני מאוהבת נואשות בתגובות שלך!!!!!
הן פשוט כל כך נכונות וקולעות ותופסות בדיוק את מה שהשואל מרגיש..!!

בחיי - אני קוראת כל תשובה ובוכה...

דנל'ה את מזכירה לי אותי, כשמעיין נולדה פחדתי לנסוע איתה באוטו לבד... והכל כיפעם אחת היא צרחה כאלו צרחות שפשוט איבדתי את זה והתחלתי לבכות יחד איתה, מאז ועד גיל שנה בערך לא נסעתי איתה לבד באוטו.. גם לא יצאתי איתה מהבית לבד, תמיד עם בעלי, אמא שלי, חברה... רק לא לבד
פשוט פחדתי להיות איתה לבד , נכון שזו קצת בריחה מהתמודדות איתה אבל ככה הרגיש לי נכון...
אז תדעי שמה שאת עוברת כ"כ נורמלי ועם הזמן זה פשוט ילך ויפחת... אני מבטיחה לך שהזמן עובר כ"כ מהר שאת תתגעגעי לימים שעדן היתה פיצפונת..........
חוץ מזה דברים יסתדרו כשתחזרי מחופשת הלידה לעבודה, ואז תכנסו לאיזושהי שיגרה שטיפול בעדן במהלך היום יפול על מישהו אחר (גננת / מטפלת) ואת תוכלי קצת להתאוורר.......

אם יש משהו אחד שאני יכולה לתרום מזווית אחרת הייתי מציעה לשנות גישה מול הבעל.
אני ובעלי מתווכחים המון בנוגע ליואב כי לא תמיד שנינו מסכימים אבל על דבר איד הסכמנו:
לא צועקים אחד על השני כשהילד על הידיים ולא כשהוא איתנו בחדר.
הרבה פעמים בעלי יצא מהחדר בעצבים היסטריים אבל חיכה עד שהרגעתי את יואב ואחר כך דיברנו והסכמנו על שיטת פעולה...
וגם אם צרחנו אחד על השני זה אף פעם לא כשהוא עלי או איתי. הם מרגישים לחץ ומריחים את הפחד שלך.
אמא שלי תמיד מזכירה לי שכשהייתי קטנה וחטפנו קטיושות בצפון הכי חשוב היה לה להחזיק אותי ברוגע ולא לצרוח או לצעוק או לרעוד כי ״מה שחשוב זה אמא רגועה״
וכמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות אבל אתם חייבים עם כל החרפנה המוחית באותו רגע להתאפס למענה.
לנו זה תמיד קורה באוטו כשהוא צורח ושנינו בעצבים והאוטו הופך לתא לחץ. חבל, משפיע רק לרעה. שבו דבר לבנו ותחליטו כמו בחוזה מה כן מקובל עליכם ומה לא. נשמע מפגר אבל לי ולבעלי עזר להשאיר את השפיות.
בהצלחה וחיבוק

קודם כל אל תעמיסי על עצמך שאת נופלת מהרגליים, תבקשי שבעלך או או אמא יעזרו לך בעבודות הבית. את מניקה וצריכה לנוח אפילו אם לא תשני .לא צריך לוותר על הנקה כי קשה עכשיו..כי זה בחודשים הראשונים ואחרי זה זה מסתדר ויש יותר מרווח בין הארוחות וגם אח"כ כשהיא תתחיל לאכול ארוחה שלמה אז יהיה לך מרווח יותר גדול ואז עוד ארוחה ועוד עד שתניקי רק פעמיים ביום ואח"כ פעם אחת ... ובפעמים האחרות יוכלו להאכיל אותה אחרים..כמו בעלך למשל. את צריכה להבין שזה תהליך ויהיה בסדר