מתרגשת + שיתופון - הריון ולידה

מחרתיים יהיה החג האחרון השנה...
חג שחיכינו לו המון זמן.
נהוראי שלנו נכנס לבית הכנסת.
אצל התימנים נהוג להכניס ילד מגיל שנה לבית הכנסת על הכתפיים בליווי שירים
האמא מביאה סלסלה מקושטת עם סוכריות ונותנת לכולן לזרוק מלמעלה
(בנוסף לכיבוד, שתייה, עוגה ושאר החפלוואות)

אז קודם כל התחילו הריבים והדילמות איפה להכניס אותו,
אצל המשפחה שלי או אצל אבא של מתן.
תכלס, חמי היה צריך לזכות בכבוד, מתן בן זכר יחיד ונהוראי נכד זכר יחיד
ז"א הוא יורש העצר.
ומי יוותר על הכבוד להכניס את הנכד שלו, במושבה שלו, אחרי כ"כ הרבה שנים?

אבל אני לא הסכמתי לשמוע.
אחרי כל הבאלגן שיש לי עם משפחה שלו (ואבא שלו שנהיה שותף ודיבר עליי)
אוותר על העונג להיות עם המשפחה שלי?
בהכנסה של הבן שלי?
אז כן.
ויתרתי.
מה אני אגיד לכן.
אני לא יודעת אם אני סתומה או טובה מדי כלפי מתן.
זה היה כ"כ חשוב לו, הכבוד, הבן שלו, אז פשוט שחררתי הפעם.

מפסח הייתי "ברוגז" עם חמי ובמוצ"ש ישרנו הדורים, ואני מודה, אני אוהבת אותו.
הבנאדם הזה כל כך מיוחד שקשה לא...

אז זהו זה...
אנשום עמוק לפני שאגיד לאמא שלי ואתכונן נפשית להיות שם חג.
אחרי שכל החגים נלחמתי לעשות לבד בבית ויהי מה