המשך... חלק ב': - הריון ולידה

אז, אני מתחילה לקבל את עירוי הפיטוצין, ומחכים...
למי שלא יודעת (וטוב שכך!), פיטוצין נותנים תחת מכשיר שמבקר את כמות הטיפות שמוזרמות לוריד בכל שניה. אני התחלתי עם 3. לא הרבה...
ובינתיים זה לא עשה כלום, מעבר לצירים שכבר היו לי.
הייתי בטוחה שעם עלות השחר אני אהיה אחרי. תכננתי ללדת אור ליום ו', ובהקדם לקום לארוחת בוקר במח' יולדות... הייתי כבר רעבה אחרי שעות צום לא מעטות....
אבל תכנונים לחוד ומעשי ה' לחוד.
השעות עברו... מוקדם מהצפוי נהיה 3, 4, ו - 5 בבוקר... מידי פעם עברה קרן המיילדת ליד המיטה שלי, או אחד הרופאים - והגבירו את כמות הטיפות.
פעם בשעה בדיקת פתיחה - לקראת 5 בבוקר התקרבנו לפתיחה של 1...
השחר עלה. ירון פתח את החלון כדי שאראה קצת אור.
ב - 6 בבוקר המיילדת קרן באה להפרד, המשמרת שלה נגמרה.
"שבת שלום! המשך לידה קלה! תחזיקי מעמד!"
ב - 7 בבוקר ירון מתחיל לקבל טלפונים מהעבודה, ולענות. סה"כ, זהו יום עבודה שלו...
ב - 8 אני מבקשת לבדוק שוב פתיחה - ומתאכזבת. 1.5 מסכנים...
אבל הצירים כבר מורגשים היטב, וכואבים נורא. על אפידורל אין מה לדבר בכלל, בפתיחה כזו זה יכול רק להזיק ולעכב יותר...
הצוואר עדיין ארוך מאד, אחורי מאד, נוקשה מאד... אני מיואשת למדי. שואלת מה עוד אפשר לעשות?...
ב - 9 בבוקר החלפת משמרת של רופאי חדר הלידה. אני מדווחת שכואב לי מאד, שאני חסרת מנוחה, וגם במוניטור כבר רואים צירים צפופים מאד וכואבים מאד... אבל אני בפתיחה בסה"כ של 2... כן, זה התקדם - עדיין לא מספיק.
מתחילים לדבר איתי על פקיעה מלאכותית של המים.
אני שואלת מתי זה יוכל להיות, ואומרים לי שעדיין לא. הראש עדיין מאד גבוה ולא ירד מספיק, הפתיחה עדיין קטנה - אלו לא תנאים לפקיעה מלאכותית...
טוב, אני ממשיכה על המיטה. ירון עושה כמיטב יכולתו, המיילדת עדית שנכנסה במקום קרן אומרת לי שאני מהווה דוגמא... דוגמא למה?? לסבל???
ב - 10 בבוקר מתחילים לדבר איתי על הפסקה בפיטוצין. "את כבר עייפה מאד... עברו שעות לא מעטות... הרחם מתאמץ מאד תחת צירי פיטוצין, יש לתת לו לנוח קצת, וגם את זקוקה למנוחה. בואי נפסיק, תקבלי טשטוש ותנוחי קצת. אי אפשר להמשיך ככה..." כך אומרת לי הרופאה הבכירה שנכנסת לחדר.
ואני רוצה רק לגמור עם זה כבר! בבקשה... תנו לי לגמור עם זה!
אבל הרופאים בשלהם - "את עייפה, הרחם התעייף, את חייבת מנוחה! זה מסוכן מידי עכשיו!"
מנתקים אותי מהעירוי, השעה 11:30. משאירים אותי בחדר הלידה, ומנחים אותי ללכת להתקלח, להתרוקן, להסתובב קצת. מבקשים להביא לי אוכל, אבל פתאום אני בכלל לא רעבה...
אני נכנסת למקלחת, במקלחת דימום מסיבי. המקלחת קצת מקלה עלי, ואני יוצאת.
ההנחיה הייתה לעשות הפסקה של שעה וחצי בעירוי, ולראות מה קורה.
הצירים מהפיטוצין אמורים לחלוף לגמרי אחרי שעה. אם הצירים ממשיכים, זה אומר שאחרי שעה אלו כבר הצירים שלי, שנכנסתי לתהליך לידה מעצמי ובעצמי, תוך כדי ההפסקה בפיטוצין.
..... אז יצאתי מהמקלחת. חלפו כבר 45 דק' מניתוק הפיטוצין, ואני ממשיכה להרגיש כאבי צירים בעוצמה גבוהה...
אומרת לירון שנדמה לי שעכשיו אלו הצירים הפרטיים שלי...
אומרים לי לחכות עוד קצת. אני יושבת על הקצה של המיטה, לא מסוגלת לשכב, מחזיקה את היד של ירון, ורואה כוכבים...
השעה 12:30, נכנסים לחדר 3 רופאים, הרופאה שבדקה פתיחה קודם אומרת שזה הזמן לבדיקת פתיחה נוספת. היא רואה אותי סובלת ומקווה ביחד איתי שאיכשהו, בדרך נס, הפתיחה התקדמה...
מכניסה את היד ו... מחייכת. "טוב, הרווחת את האפידורל שלך ביושר... פתיחה 3".
אני צועקת "יש!"
היא מזמינה מרדים, המיילדת עדית שמה לי שקית נוזלים נוספת, ומחדשת את מתן הפיטוצין כדי שהתהליך כולו לא ייעצר. שוב החלפת משמרת אצל המיילדות,והמיילדת עדית מתחלפת עם המיילדת זהבה, שתופסת את המשמרת שלה.

ועד כאן חלק ב'.
המשך יבוא...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il