עישנתי.
לא הרבה, אולי סיגרייה-שתיים ביום.
הבעל לא מעשן ושונא שאני מעשנת.
אף פעם, אבל אף פעם לא עישנתי בבית ולא באוטו. אני שונאת את הריח שנדבק לכל מקום (רהיטים, קירות, ומה לא?) ואי אפשר להיפטר ממנו.
תמיד הייתי מעשנת בחוץ.
הפסקתי לעשן כשהתחלתי לנסות להיכנס להיריון.
אבל עדיין מפנטזת על סיגריה אחרי אוכל.
אציין שחברה שלי לא הפסיקה לעשן, ועישנה גם כשהיא בהריון והבן שלה נולד חודש לפני הזמן, תופעה שהיא שכיחה יותר בקרב נשים שמעשנות במהלך ההריון.
לכן אני פונה לכל המעשנות (ותאמינו לי שאני רואה עצמי אחת מכן) ומבקשת, בשביל הילד, אל תעשנו במהלך ההריון!!
