בנות, רע לי... - הריון ולידה

חמודה כמו שאמרתי-להרגע,להרגע,להרגע...יש יום יפה היום תצאי איתה אולי לקניות.....תקני לך איזה בגד,תכשיט או אולי לה.......אל תיהי עצובה זה באמת מתסכל..אבל העיקר שאל תראי לילדה את זה כמו שאמרתי הם מרגישים את זה ואז הגלגל של החוסר נוחות לא מפסיק!!

נשמממה..
קבלי

"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

דנה, אני קוראת את השרשורים שלך ואני רואה את הזעקה שלך לעזרה וזה פשוט כואב לי!!!! מאד!!!!

את חייבת עזרה!!! חייבת!!! אין ברירה, אם חמתך גרה מולך את חייבת להיעזר בה. בלי אגו ובלי משחקי כבוד. בשביל עדן. היא הכי חשובה.
אני מציעה לך גם לבדוק עזרה מקצועית כי הזעקה שלך בולטת מאד מבין השורות.

אין לך איזה בחורה נחמדה בסביבה שאוהבת ילדים? תני למישהו שיקח אותה קצת לשעה-שעה וחצי ותנוחי עם עצמך. את חייבת להתאוורר!!
ואם לא, אז כמו ש-ETD אמרה, תצאי איתה בעצמך, לקניות, או סתם לשבת באויר, יש מזג אויר נעים היום. בד"כ תינוקות יותר רגועים באויר.

לא להשבר!! זה תקופה קשה שעוברת!!

ETD אם היית שמה לב אז הבחורה כתבה שאין לה איך לצאת
אין לה רשיון בעלה בעבודה והיא תקועה בבית

תראי לא אשקר לך במצב שלך לא קל, לא קל בכלל, את כמעט עם 0 עזרה, וחוסר האפשרות לצאת מהבית לא קלה.
לגבי בכי, ממי היא קטנה היא פיצקית אבל יש לה גזים, אין הרבה מה לעשות, ככה זה תינוקות קטנים.

אני חייבת לתת לך המלצה אחת מסכמת שאולי תעורר פה כעסים אבל סורי כמו תמיד צריכה לומר את אשר על ליבי - את צריכה ללכת להתייעץ בטיפת חלב, לומר להם את מה שאת מרגישה ולתת להם לעזור לך, זה אחד התפקידים שלהם, וזה אחת התפקידים שלך ואחריות שלך כאמא.
אין ספק שאת אוהבת את עדן אבל את גם חייבת לטפל בעצמך (ראי ערך דיון שהיה לפני שילדת)

ממי.... זה נשמע כ"כ קשה מה שאת עוברת

בנות, זה לא ״יש גם ימים כאלה״ כל יום הוא כזה!!!!

דנה, לדעתי את יורדת במדרון חלקלק מאד ואת חייבת להרים את עצמך! חפשי קבוצות תמיכה, עמותות או לא יודעת מה. אני רואה את הקושי שלך אבל את חייבת לעשות משהו!

ועוד משהו קטן לגבי הבכי שאת מתארת זה יכול להיות גזים אבל בהחלט יכול להיות ריפלוקס סמוי הייתי ממליצה ללכת להתייעץ עם רופא ילדים

את מזכירה לי אותי.
אבל ברגע שהחלטתי שזהו זה, ויצאתי טיילתי והרגשתי שאני גם אמא וגם בן אדם זה השתנה.

בדיעבד לא נהנתי בכלל החופשת לידה, בכלל!

זה טבעי, אף אחת לא נולדת להיות אמא.

אנחנו לא מכירות, אם תרצי אני אשמח לעזור, את יכולה לפנות לאחות לגיסה לאמא לחברות ואפילו בביסיטר בתשלום, זה לא בושה לבקש עזרה

אני יודעת שאין לה רשיון....אבל התכוונתי להגיד שאפשר רק לצאת להתאוורר, לחפש משהו לראות עולם...גם לי היו הרבה ימיים כאלו וגם לי לא היה רישון אז פשוט לקחתי מונית,אוטובוס ומה שזה לא יהיה העיקר לשנות אויר ואוירה זה כ"כ חשוב לנשמה.....

אז היא אומרת שהיא כן יוצאת החוצה עם העגלה קצת

תודה בנות, תודה על תגובות... אני מרגישה בושה שככה השתפכתי פה... אוףףף.
חמתי לא תעזור. אין מצב. אני אפילו לא יודעת אם היא בבית...
לצאת יש לי רק לכביש שליד הבית. זה הי רחוק שאני יכולה להגיע...
ואם אתחיל לדבר על המצב של יעם אחרים ליד בעלי (כמו טיפת חלב, רופא וכדומה - הרי אנחנו הולכים יחדלכל מקום כי הוא מסיע אותי ואין לנו עם מי חהשאיר את עדו) הוא ילחץ נורא, הוא מקבל את זה מאוד קשה, כי הוא גם יודע שאין לנו שום ברירה ופתרון כרגע... עד שיהיה לי רשיון ואוכל לנסוע. אתמן מבינות, הקטע של האגו הגברי שצריך למצוא פתרון להכל, ואם לא מוצא נכנס ללחץ. אצלו זה מתמטא בעצבים ואמרית דברים קשים לי מאוד. לא רוצה להגיע למצב הזה איתו עוד.

בקיצור, אני הולכת לטייל עם עדן קצת... להתאוורר....

תודה שוב לכולן, אני באמת מקווה שזה משבר חולף ולא סימן דרך למשהו יותר חמור כי גם לפסיכולוג אין לי איך להגיע....

אני לא פעם ראשונה קוראת את דברים שלך ומסכימה עם הבנות. בעיני אין צורך לנסוע לשום מקום מרוחק אלא פשוט לצאת לסיבוב עם עגלה, אם יש לך חצר, שימי שם משהו על הדשא, כמה צעצועים ושבי עם תינוקת, דברי איתה, תשירי לה, עכשיו גם נזכרתי שאני היתי יושבת עם ילדים וקוראת בקול את הספר שלי והם פשוט היו נרגעים מלשמוע את קול שלי!!! אבל הכי חשוב תהיה רגועה, אמא רגועה גם אם את עייפה ומה שלא יהיה, גם ילדה רגועה. ילדה רואה אותך לא רגועה וזה מוסיף לאי שקט שלה.
איפה את גרה? כואב לי הלב לקרוא דברים שלך. אולי אם את קרובה אלי אני אוכל לבוא, לעזור,אני מאשדוד.

אז תסלחי לי אבל בעלך אידיוט אם הוא לא מבין שאת זקוקה לעזרה והמצב לא יכול להימשך כך.

מתנצלת שאני חריפה.

בואי אני אשתף אותך במשהו...
גם אני לא נולדתי אמא, גם אגמי היתה בוכה ו.. המון ואני נכנסתי לדיכאון שאחרי לידה
אמנם יש לי משפחה אומנם יש לי חמה שפויה אבל אני לבד בצפון כולם בדרום לטוב ולרע אני לבד, בעל שיוצא בבוקר מהבית ומגיע בסביבות שבע בערב
גזים, שיניים, יום רע, ריפלוקס , עצירויות כרוניות הכללללללללל!!!

אבל - וזה אבל גדול ותביני מאיפה זה בא - מדאגה בלבד
אנחנו לא מחדשות לך פה הרי כלום כי כבר עברנו את זה כבר נפתחו שירשורים כבר נפגעו או לא נפגעו אנשים - אף אחד לא שופט אותך תביני את זה אף אחד לא רוצה ברעתך
אבל אני כן חושבת שכמו שאנחנו פורום תמיכה אנחנו גם צריכות לדעת להגיד את האמת להרים דגלים אדומים שהם עולים לנו
הריי יש פה מגוון שעבר הכל.. אני לא חשבתי שאני בדיכאון אחרי לידה מה לעשות שהפסיכולוגית שלי חשבה אחרת
המצב אצלך שונה - את נדחקת שם לפינה בלי גיבוי מצב נוראי מבינה את זה אבל דנה
את חייבת חייבת חייבת למצוא עזרה -
באיזו צורה?
* מסגרת לעדן
* מסגרת לך
* קבוצת תמיכה
* עזרה מיקצועית

לא מחדשת לך.. אבל מאמי קדימה את מעדיפה להתעורר שיהיה מאוחר מידי? את חייבת לשנות משהו אם לא בגישה/תפיסה אז לשנות משהו בחיים
הרי משקיעים פה זמן בכתיבת תגובה שתהיה פרקטית שלא תפגע ושתתן מענה אבל גם לזה יש גבול כי כנראה זה לא עוזר
אני זמינה בפייסבוק יש לך אותי כחברה ואם את רוצה אתן לך שם את המספר טלפון שלי סתם כדי לדבר.
חשוב לי להגיד את הדברים האלו חשוב לי שתביני שנדרש פה שינוי בשבילך בשביל עדן זה כלכך משנה וחשוב שאני מקווה שהדגשתי את זה מספיק

בהצלחה!

אני לא חושבת שהוא אידיוט (כמובן שזכותה של כל אחת להגיב איך שבא לה)

אני חושבת שגברים פשוט לא מבינים שלא צריך למצוא פיתרון פשוט צריך לתמוך, לחבק, להקשיב.
זה קשה להם כי הם ישר רוצים לתקן הכל.
אני מכירה את זה מהבית

חסויה יקרה, כמובן שזכותך לא להסכים.....

במילון שלי בעל אידיוט זה בעל שלא מבין ולא קשוב לצרכים של אישתו. בעל שרואה את אישתו קורסת וקורס בעצמו ועדיין חושב שהוא סופרמן ויכול לתקן את כל העולם.

זו דעתי וכן היא חריפה. זה ברור לי. אבל זה כואב לי לראות את דנה מדרדרת והאדם היחיד שיש לה בעולם חושב שהוא יכול לתקן את המצב לבד.

הי מותק.. אני לא אמא, אך בטוחה שההתחלה זו חוויה לא פשוטה בכלל...
אני לא יודעת איפה את גרה, אם את גרה בסמיכות למקום מגוריי (שרון, מרכז), אני אשמח לבוא לשמור על עדן מדי פעם.. אני מתה על ילדים, ולצערי עדיין אין לנו, ולך זה ייתן קצת זמן לנוח או לצאת לאנשהו.. אם את מעוניינת, צרי איתי קשר בפרטי. בהצלחה! ותזכרי שכל תקופה קשה נגמרת בסוף... 

מסכימה אם כל מילה שלך סמיילי וגם עם ירדן

מותק, אולי יעזור לך אם מישהי מאיתנו אפילו תגיע מדי פעם.
איפה את גרה?
אני מוכנה לעזור אם תרצי...

לפעמים צריך קצת פרספקטיבה אחרת וזה נורא קשה כשזה רק את והילדה והקירות.
כאן לדעתי מי שבאמת יכול לעזור לך אלו נשים אחרות.
אולי יש כאן בנות שאת מכירה ושיכולות לשחרר אותך מדי פעם לאיזו שעה.

ובכלל, מספיק שיהיה איתך עוד מישהו לדבר איתו, אני בטוחה שגם היחס שלך כלפי הילדה ישתנה.
זה כמו מעגל שמזין את עצמו - את מרגישה חסרת מנוחה, היא מרגישה אותך ולכן היא מגיבה בחוסר מנוחה, את נעשית יותר חסרת מנוחה, היא מגיבה... וכך הלאה.

את לא צריכה להתנצל על כך שאת כותבת מה שאת מרגישה כאן. עדיף כך מאשר לשמור את זה אצלך בפנים ולהרוג כל סיכוי לשיפור.

אם תרצי, אני מוכנה גם לתת לך פרטי הקשרות שלי - טלפון, פייס, משתרצי

מסכימה עם כול מה שנאמר פה בעיקר עם פיתוש
את חייבת לקחת את עצמך בידיים בישיביל עדן
עז מצב שהורמונים גם עדיין מטשטשים את הגיון הבריא שלך
ואת חייבת לשתף את בעלך אין מה לעשות לזה נועד זוגיות את לא יכולה להחזיק הכול בפנים
בלידה של אלין גם הייתי לבד לא היה אף אחד מסיבובי אני יכולה להגיד שזה ילך ויהיה לך יותר קל אבל את חייבת להיות עם אצבע על הדופק כי אם זה באמת דיכאון לאחר לידה אז את חייבת סיוע

אהההמממ אין לי מושג איפה את גרה....אבל זה נשמע מעבר להרי החושך........... למה את צריכה להיות כ"כ תלויה בבעלך???????????????
תעשי מה שבא לך ונוח לך וטוב לך אבל אני חושבת(אולי אני טועה)שאם את רוצה לצאת את לא חייבת אותו.......(זה קשה התלות הזו)תזמיני מונית ופשוט תסעי....תראי יכול להיות שזו לא המלצה טובה כי לפעמים אין אמצעים כספיים לכך אבל לפחות פעם ב....זה לא אמור לעלות הרבה.....אבל,גם טיול קצר עם העגלה יעשה את העבודה

אולי תסעי לכמה ימים לאמא שלך? תבקשי ממנו בלילה שיסיע אותך, תגידי לו שאת רוצה קצת עזרה ממנה בטיפול בעדן, זה ייתן לך קצת אויר...

לרופא משפחה את יכולה להגיע?
הוא יכול לרשום לך איזה SSRI ונגמר סיפור, ואפילו לא צריך לשבור תראש איך לעשות שגרה יצירתית. או איזשהם פתרונות מסובכים.
את עם עדן עושה כל מה שאת יכולה, לגבי האופי הנודניקי כאילו אין מה לעשות יותר.
אז למה לא ? למה לסבול?
אני ממליצה בחום!!!!

איזה נשמות אתן! אני באמת לא כועסת ולא נפגעת משום תגובה ומעריכה כל מילה, גם אםנזה חריף. להיפך, אני מנסה לראות את הדברים דרך העיניים שלכן , אולי יש משהו שאני לא יודעת, לא מבינה, מדחיקה ( אני ספצית בזה) וכדומה...
ובעלי לא אידיוט. הוא גבר. וגם אם אני אשתף אותו זה לא יעזור הרבה, הסברתי קודם למה.

עזרה שאני מריכה, כמו שאחת מכן כתבה - זה באמת שיהיה איתי מישהו, מדי פעם, לדבר סתם אפילו. להחזיק את עדן כשאני מתקלחת - עוד יותר טוב... אבל אני לא מעיזה לבקש מכן, ובמושב אני לא מכירה... יש כמה אמהות כמוני שרק ילדו אז אני לא ממש יכולה לבוא אליהן כי לא כולן יכולות.
אני יודעת שאני צריכה ללמוד לבקש עזרה ואשמח לכל עזרה שיציעו לי, ותאמינו לי שחיפשתי - אבל באזור שלי אין מי שיבוא במסגרת כלשהי לעזור לאמא טריה.
אני גרה במושב אביאל שנמצא באור חדרה.
אני מאוד מקוווה שאתן טועות ואני לא במצב שמתקרב לתהום.
כל מסגרת שאמצא - ואני הולכת למפגשי אמהות של לה לצ׳ה - קשה להגיע. אוטובוס יש פה פעם ביום, רק מונית, אבל הכי בושה - אני אפילו לא יודעת איך להסביר לנהג מונית איך להגיע אליי

דנה איפה את גרה?

יצאתי חומוס, סליחה...

סורי דנה לא מקבלת את התשובה של "אני מה זה מקווה שאני לא..."
ואולי את כן? מי אנחנו שנקבע בכלל? יש אנשי מקצוע, אנשים שזה התפקיד שלהם ואליהם צריך לפנות.
ואם צריך אל תקחי את בעלך
זכותך המלאה לדרוש ללכת לטיפול לבד
מה את בשנות ה60? ה20?
אנחנו מזמן עצמאיות בשטח

תשמעי
אני גרה לא כל כך רחוק ממך
ביקנעם
על כביש שש זה משהו כמו 30 דקות נסיעה
מה דעתך שאקח את האוטו שבוע הבא ואגיע אליך עם כוס קפה טובה?
ניקח את העגלה ונצא יחד לטייל מעט להתאוורר?

מה עם הרישיון נהיגה?
למה א סתם לצאת לטיול במושב ולהפגש עם אמהות אחרות?
לא בהכרח צריך לנסוע בשביל זה

לגבי בעלך מה הקשר שהוא גבר??? גם בעלי גבר והוא המשענת שלי
הוא תוצך בי ומעודד אותי ועוזר בכל דבר
תושיבי אותו ותראי לו את ההודעה כתבת חשוב שהוא יהיה מודע למצב הזה

תאמיני לי שהכל בסדר עם עדן. את חייבת לטפל בעצמך
כי עדן מרגישה הכי טוב את המצב שלל והיא מגיבה אליו.....

תשמרי על עצמך.

גולי

בכיף ובאהבה
תני יום שנוח לך ונשנע לפה את חמותי ליום
נארגן לך איזה ארבע שעות שינה כאלה מקלחת להיט (כזו של שבע דקות מטכלי)
וטיול לסופר פארם :)

שלחי לי מייל ואשלח לך את הנייד שלי
[email protected]

תודה גלי

מקסימהההה שכמותך , אני עדיין לא אמא אבל מבינה את התסכול שלך....אשמחחחחח מאוד לבוא לבקר אותך ביום שנוח לך ולהיות עם עדן ואיתך :-)
[email protected] זה המייל שלי שלחי לי מייל ואני ארשום לך את הטלפון שלי....וניצור קשר.
מקווה שכל התגובות לא עוררו בך פחד מסוים אלא רק הבנתה שכולןןןן דואגות ורוצות לתמוך בך מכל הלב!

כ"כ עצוב לי לשמוע שזה מה שאת עוברת..
אין מישהו שיכול לעזור לך איתה קצת? אמא שלך? חברה? אחות? [את חמותך הורדתי מהפרק כי הבנתי שהיא לא בדיוק האדם שיעזור]

מתוקה, אני רוצה לומר לך משהו מאוד כנה ואני אפילו מוכנה לספר דברים על עצמי רק כדי לעזור לך ושתביני באיזה מצב את נמצאת.

אני הייתי בדיוק כמוך. וקוראים למצב הזה דיכאון!!! ואחד הההסימנים של דיכאון זה שבנ"א עסוק כל הזמן במצב שלו וכמה רע לו. אבל הוא לא אומר / באמת חושב שהוא בדיכאון אלא הוא מפרש את זה בזה שאין לו איך לצאת מהבית, ויש לו רק כביש, וקשה לו עם הבכי של הילד וכו...
אני רוצה לומר לך מתוך דאגה אמיתית שזה תירוצים למצב. הם קיימים אבל המצב הנפשי שלך מגביר ומעצים אותם.
אני חושבת שאת צריכה לקבל עזרה מקצועית. זה לא הורמונים של אחרי לידה שעוברים בסביבות שבועיים זה הרבה מעבר ובד"כ זה הולך ונעשה גרוע יותר.

אם בעלך לא פרטנר ואת לא יכולה לשתף אותו ברגשות ובהרגשות שלך את חייבת לקבל ממשהו תמיכה כדי ללכת לטיפול.
אני ממש דואגת למצבך ומקווה שטתפלי בהקדם. ואל תפגעי אם אמרתי דברים ישירים מדי זה רק כי אני דואגת.

אני כמה דק' שולחת לך הודעה בפייס.. תתחברי היום מאמי?

סורי אבל חייבת כאפת התעוררות!!!!!
דנה את חייבת פשוט חייבת לעשות משהו עם עצמך !!!!!
תדברי עם בעלך - בדחיפות ... שיצא מהאגו שלו ותאמרי לו שאת זקוקה לעזרה!!! מקצועית !!!!
זה לא משהו שקורה בכוונה.. לא פשוט להיות אמא וכשאין עזרה אז המצב קשה יותר!!!!
את חייבת לעזור לעצמך לפני שהמצב יתדרדר לגרוע יותר
תחשבי על עדן ! את מי היא חווה בתור אמא? אמא שבוכה יחד איתי? אמא שבקושי מחייכת אליי ומחליפה לי על אוטומט????
אם אין רישיון אז תפני למישהו שיבוא אלייך הביתה ...
אבל את חייבת לקום על הרגלייים ולעשות משהו .
זה כבר תקופה שאת כותבת כאלו הודעות
וזה פשוט מדאיג

הכל נכתב מדאגה ואהבה
לך ולילדה!

דנה,

תמצאי עוד אמהות בטיפת חלב כאשר את הולכת לעדן

ותקבעו לעשות דברים ביחד

זה מאוד נחמד וככה גם יש לך אנשים קרובים שעוברים את אותם דברים כמוך

את לא צריכה להסתגר בבית

תקבעי עם חברות מדי פעם שיבואו אלייך

ותראי שהזמן ממש טס

מקווה שהמצב ישתפר

דנה

מה הפייס שלך?

איפה את גרה?

היי אופטימית :) (סורי קשה לי להדביק שמות וכינויים

טוב אני ברוב חוצפתי הוספתי אותך גם

דנה אפשר לשאול בת כמה את?
תראי גם לי ההתחלה בילדה הראשונה הייתה קשה
ולי הייתה עזרה!
בעלי היה עוזר מלא
הוא היה שותף מלא! קם בלילה עוזר ביום עוזר באחזקת הבית הכל ועובד כמובן
היה לי אוטו צמוד
אמא שלי הייתה אצלי הרבה
אבל זה קשה
קשה מאוד לפעמים
אני אמרתי לעצמי לא פעם בהתחלה - מה עשיתי לעצמי!

אבל אז קרה השינוי

הלכתי עם בעלי לחוף הים לטייל
לנשום אויר
ואז סיכמנו שיש לנו 2 אופציות
או להנות מהתקופה הזאת שלעולם לא תחזור או להיות ממורמרים ולחכות שהיא תעבור
אז התחלנו לקחת את זה ביותר קלות
אז לאט לאט מתרגלים לבכי ברקע
ולא צריך להתרגש מכל בכי קטן
צריך להבין שזאת הדרך שלהם להתבטא
לישון כשהם ישנים
או לפחות לנוח
לא ללכת לישון ב8 כי אז אין הנאה ביום
להשכיב לישון ואז לראות סרט קיטץ עם פופקורן
להזמין בייביסטיר לפחות אחת לשבועיים ולצאת עם הבעל או חברה
להשאיר את הילדה לבעל בערב ולצאת להליכה עם MP ומוזיקה
ולזכור דבר אחד חשוב

זה עובר
ואוטוטו תתחילי להנות ממנה
אם תשדרי לה רוגע היא גם תרגע
בהצלחה!

אוי דנה כמה שאני מבינה אותך
גם לי זה היה ממש קשה בהתחלה עד שהבנתי שאני בדיכאון אף אחד לא רצה להבין אותי בעלי ניסה אבל לא היה מבין כול הזמן למה אני בוכה אבל לאחר הלידה השלישית שממש ניכנסתי לדיכאון אבל ממש חזק בעלי ניבהל פה וגם אני כבר לא יכולתי עוד אז פניתי לרופא שלי (רופא מישפחה) והיא הבינה ישר מה שעובר עלי וכבר באותו היום קיבלתי טיפול של תרופות נגד דיכאון וזה ממש עזר לי אני פחדתי כול הזמן שמישהוא ידע שאני בוכה כול הזמן ושעם ידעו שאני בדיכאון יקחו לי את הילדים אז ניבהלתי וכאשר הבנתי שזה קורה לכול אחד ושאפשר לקחת תרופות והכול שונה לקחתי למשך 3 חודשים או חצי שנה לא זוכרת ומאז אני לא זוכרת את עצמי בדיכאון כול שהוא את חייבת לטפל בעצמך תנסי לדבר עם רופאת המשפחה שלך היא תבין אותך יש הרבה כמוך ועם את צריכה לדבר עם מישהיא אנחנו כאן כול הזמן או בפייס אבל את חייבת לעשות משהוא קודם כול בישבילך שהיה לך כוך להמשיך הלאה לטפל בנסיכה שלך וכך זה יקל עלייך המון

גם אני אמורה ללדת עוד חודשיים ואני כבר מכינה ת עצמי מה שאני הולכת לעשות יום לאחר הלידה זה לדבר עם הרופאים שירשמו לי את הטרופות למקרא שאני אכנס שוב לדיכאון הרי זה קורה לכולם אין מה לעשות זה לא משהוא שאנחנו רוצים זה פשוט בה

מקווה לשמוע בשורות טובות
אושר 04/02/2008
אמילי 11/06/2009
אביב 02/07/2010
html]

http://s4.rimg.info/

מסכימה עם טניה,
זה לא רק שזה קורה עם כל אחד אחרי לידה
זה בלי קשר ללידה בכלל
היום כולם לוקחים
בתנאים התרבותיים שיצרנו סביבינו, אי אפשר שלא לקחת.
היום זה כמו אקמול. כמו מישהו שלוקח כרוני משהו נגד כולסטרול.

אני ממש מסכימה איתך עדיף לטפל בזה כמה שיותר מוקדם יותר טוב גם לך וגם לילד שלך +למשפחתך (הכי חשוב זה שאת תרגישי יותר טוב עם עצמך)
אושר 04/02/2008
אמילי 11/06/2009
אביב 02/07/2010
html]

http://s4.rimg.info/