עדכון על מצבי - הריון ולידה

יהיה טוב ! מאוד הייתי רוצה לדבר איתך ...כבר הוספתי אותך לפייסבוק שלי ואל דאגה יהיה טוב!!!!

מאיה.

בס״ד

אמרתי לך אני אשמח להפגש איתך
וגם לעזור לך איתה:)

אני שמחה שקראת והפנמת ..
ויש לי הצעה - אולי שימי את הילדה אצל חמתך? עם בעלך? ואת תוכלי קצת להתקלח לאכול
אפילו לשעה. ..זה יעזור מאדדדד

אז אני חושבת שקראת ולא הפנמת
וכמו תמיד אני אהיה הבוטה, אז סליחה מראש....
והאמת שגם הייתי בטוחה שההודעה הזאת תגיע ממך בערב
כי זה תמיד ככה, את משתפת וכולן משתתפות ומייעצות ובסוף בהינף יד ביטלת את הכל.

הלוואי אמן אמן אמן שיש בנות שיצליחו לבוא ולבלות איתך ולהנעים את זמנך.
ואני עדיין לא חושבת שזה הפתרון ואני עדיין לא חושבת שאת צריכה להתעלם מזה שההתנהגות שלך נראית "חריגה" בעיני כל כך הרבה בנות.
ואני לא מבינה מה כל כך קשה לקום בבוקר לקפוץ לטיפת חלב/רופא משפחה ולומר אני זקוקה למישהו לדבר איתו ולהתחיל לשתף את מה שאת מרגישה.
סורי פשוט לא מבינה למה לבטל את הנסיון אפילו לעשות את כל הדברים האלה? מה יקרה דנה? מה כזה נורא לנסות לקבל קצת ייעוץ ועזרה ותמיכה?

כיף לשמוע שבעלך ביטל נסיעה כדי להשאר איתך. זה אומר שאכפת לו וזה מאוד חשוב!!

סיון - את מדהימה שאת דואגת ככה לכל אחת ואחת מכאן

יוליה תביני אני באמת אומרת את הדברים מדאגה לדנה. חס ושלום אני לא רוצה לפגוע בה.
אבל מהיום הראשון ש"הכרתי" את דנה היה לי תחושה שהיא "דכאונית" שקשה לה להתמודד עם הרבה דברים שלנו זה קל
שהעולם נראה לה עצום במקומות שלרוב הוא נראה קטן
ואמרתי לדנה ככה ישירות עוד לפני הלידה שהיא חייבת לטפל בעצמה לפני שתגיע הילדה. והיא תאלץ להזניח את עצמה
ופחדתי ודאגתי ממה שיקרה ולדעתי גם קרה.
כשאני חולה קשה לי להתמודד עם הבנות הטיפול שלי מסורבל יותר הן בוכות וזה נראה לי נוראי הבכי הזה נשמע כמו בכי של מעון שלם
ואני חושבת שאצל דנה הכל מרגיש קשה יותר כי דנה חייבת לטפל בעצמה. וזאת לא בושה הלוואי ויכולתי (כלכלית) ללכת לפסיכולוג לשפוך לשתף להתייעץ
ובהחלט יכול להיות שביקור חברות יעזור לך ירענן יעודד. אבל אני עדיין חושבת שהיא צריכה ללכת לייעוץ

בגלל זה כתבתי שאת מדהימה שככה את דואגת לכולן, זה לא מובן מאליו בכלל

דנה, אני הולכת להיות קצת בוטה וקיצונית אבל אני מקווה שהדברים שלי יחדרו לך לראש ולא יחלפו לך ליד האוזן (כמו ששאר הדברים שנאמרים לך פה).

את בהכחשה!!!!!!!! את כל פעם פותחת שרשור על כמה רע לך, בודד, מתסכל, מעייף וקשה. על כמה בעלך שהוא האדם היחיד שיש לך בעולם לא באמת מבין אותך ולא עוזר (לפחות לא בדברים שאת באמת צריכה). השרשורים שלך חוזרים על עצמם והבנות פה כותבות לך ומציעות לך בהמון אהבה איך לשפר את המצב ומה קורה אחר כך??????
שעתיים שלוש אח״כ את מפרסמת עוד שרשור שהכל הסתדר ובעלך עשה איזשהו צעד קטן והמצב לא גרוע כמו שאנחנו חושבות ובקיצור- תירוצים, תירוצים ועוד תירוצים. בעיקר תירוצים כדי לתרץ את ההתנהגות שלו.
אני מצטערת להגיד לך שהמצב כן גרוע. גרוע מאד! את בדרך לדיכאון (אם את לא כבר שם עוד מלפני הלידה), ואף גרוע מכך.
את רוצה שהבנות יבואו אלייך, קצת להעביר איתך את הזמן, חברה, לשמור טיפה על עדן- זה מצויין. אבל למה את רוצה שהבנות יעזרו לך??? מה את מתכוונת לעשות כדי לעזור לעצמך?!?!?!?!? את פונה לפתרונות הקלים ולא לדברים שאת יכולה לעשות למען עצמך. יש לך חמה שמוכנה לעזור אבל את מתוך אגו וסלידה ממנה (אפילו אם היא מוצדקת) לא מוכנה להיעזר בה. מי מפסידה מזה? את!!! ועוד יותר ממך- עדן!!!!!!!!
דנה, את חייבת לעזור לעצמך בראש ובראשונה!!! לפני שהבנות פה עוזרות לך. את חייבת לפקוח עיניים ולהבין איפה את נמצאת. כמה עדן זקוקה לאמא שלה שתטפל, תאהב ותעניק לה ולא שתהיה רובוט על אוטומט!!!!
מצטערת דנה. את מכעיסה אותי. מאד. עושה רושם שאת שופכת פה את התסכול שלך וכשהבנות כותבות לך את דעתן את נבהלת ומנסה לחזור אחורה. פעם אחר פעם. אבל תתעוררי!!! את לא לבד. יש לך תינוקת שזקוקה לך והיא הסובלת העיקרית מהמצב. ואת האחראית למצב הזה. בראש ובראשונה.
אזזזז.... מה תעשי עם הדעה הקיצונית שלי? יש לי הרגשה שתעיפי אותה לאלפי עזאזל והאמת? זאת החלטה שלך. אבל אם תביני ותכניסי לך לראש שאף אחת פה לא באה להרע לך ואם יש פה תגובות דומות לבנות שונות אז אולי יש דברים בגו? אולי רק אולי באמת תוכלי לשנות את המצב ולהחזיר לעצמך את הביטחון והאושר.

מאחלת לך המון הצלחה.

מסכימה עם שימרית וסיון.
אם לא את תהיי זאת שתעזרי לעצמך, כלום לא יעזור לך ואת תמשיכי לשקוע.
הלוואי שתתחילי לנקוט בצעדים אקטיביים כדי לשפר את מצבך.

בוקר טוב
אני מאד תומכת בדיעה של שמרית (שלא היתה כל כך קיצונית דרך אגב אלא מנוסחת באופן ברור) ושל סיון.
דנה, ככל הנראה את כבר נמצאת במקום חשוך ומפחיד.
גם בהתחלה, למרות העייפות והתסכולים והחששות וכל המסביב, אמהות היא לא סבל אחד רצוף! וזה מה שמשתמע מבין השורות.
כן זה לא קל, אבל זה בכלל לא סבל.
תקראי שוב פעם את מה ששמרית (סמיילי) וסיון כתבו לך.
תגשי לקבל עזרה!!
והתירוץ של אין לי רשיון לא מקובל בכלל! יש תחבורה ציבורית, גם אם היא פעמיים ביום, תעלי עם העגלה על האוטובוס וסעי לעיר הגדולה.
את לא הראשונה ולא האחרונה שגרה במושב ללא רשיון וללא רכב צמוד.
את אמא ויש לך אחריות עכשיו על מישהי שהיא הרבה יותר חשובה והיא צריכה אותך בריאה ושלמה

דנה, אל תשקרי לעצמך
דברים לא יסתדרו מעצמם ואת לא סתם עצובה. את בדכאון ואת צריכה עזרה
זה כבר יותר מדי זמן ככה - את חייבת לטפל בעצמך כי את לא אחראית רק על עצמך אלא גם על עדן!
תפני לקבלת עזרה ומהר! אין שום בושה בזה
הרבה נשים סובלות מדכאון אחרי לידה
זו גבורה להודות שיש קשיים ולטפל בהם
את חייבת להבין שאת לא יכולה לעזור לעצמך וגם בעלך לא יכול.
ואגב, לא מתפקידן של הבנות כאן לעזור לך. אני מצטערת אבל את צריכה עזרה מקצועית
נכון, אמהות זה דבר קשה ומתיש
יש המון רגעים לא קלים בייחוד שהכל עלייך
גם לי קשה! גם אני מרגישה לבד, כי מבין החברות שלי אני היחידה שכבר אמא
וגם בטיפול בליהוא אני עושה את הרוב כי בעלי עובד, נטסע מהעבודה ולומד
אז אני נתמכת איפה שיכולה ואת השאר עישה באהבה ומודה כל דקה על הפלא שיש לי
את לא מרגישה ככה וזה ההבדל

דנה, את ל הקצה ותעזרי לעצמך לפני שתפגעי בעדן - פשוט ככה!

אני רק רוצה לשלוח לך מלא מלא

דנה כבר כתבתי את זה בשרשור הקודם
כל אחת פה משקיעה מזמנה מטוב ליבה ודאגתה לרשום לך דברים להעיר אותך לגרום לך להבין שאת לא לבד אבל לא להפחיד
התחושה היא זלזול!!! למה את פותחת הודעות אם לא בא לך בכלל להקשיב?
הרי זה לא משחק
דיכאון זה משהו שמזהירים ממנו המון
האמת שזה מתסכל להשקיע לכתוב ולראות את זה עף מהחלון
סיון שימרית וגולי

אני רוצה להגיד לך כמה מזל יש לך שבעלך כל כך מבין ותומך. שתדעי שיש לך המווווון סיבות למה לחייך.

תרגישי טווווווווב

בנות, אני לא מבינה למה אתן כועסות.... פתחתי שרשור תודה אחרי כל מה שהשקעתן וכתבתן.
ומותר לי להגיד שאולי זה המצב ולקוות... ובאמת הרגשתי טוב יותר.

צר לי שזה מה שאתן חשות, הפנמתי היטב כל מילה שכתבתן, אבל ייתכן ואני בהכחשה....

לא משנה, אני כבר פועלת בנושא, מקווה שזה יסתדר.

תודה לכל אחת ואחת אישית שוב פעם על כל ההקשעה.

••• לחיות בידיעה שמישהו זקוק לך - זה האושר הכי גדול בעולם....•••

היא באמת חשה הקלה וחשיבה שהוציאה לפני משהו כבד ומגעיל הרבה מעבר למציאות.
היא באמת אחרי כמה זמן חשה הקלה- היא לא בהכחשה.
באמת מרגישים ככה!!!!
אי אפשר להגיד שההרגשות ההקלה והשמחה אפילו(!) זה "בריחה" שלה מדעת הבנות.
זה לא- זה האמת!!!

זה ככה מרגישים בשלב המניה!
זה נורא קשה להגיע עם עצמך להחלטה שאתה במקום דכאוני מהמקום הזה כי
כל האלונים של הפרסום כל הזה אומרים שדכאון זה עצב \דאון מה שלא תרצו מתמשך -רצוף- שלושה שבועות.
איך אפשר לקבוע שאתה נמצא ברצף כשיש לך מלא גיחות אל האור????
אי אפשר!!!! זה לא הגיוני!!!!!!
ברגע שלדנה סתם ימאס לה מהדאונים בלי קשר לזה שהיא כן מרגישה טוב גם. זה קשה להבין את זה. אבל כנראה כל האנשים שנמצאים שם וקוראים את זה- תתפנקו!!!!
תרשו לעצמכם להרגיש ר-ק טוב. מהכל! זה לא נכון שיש בחיים עליות ומורדות.
הכל צריך ליהיות עליות.
(וברגע שהאדם הזה נוטל את כדורי הקסם, הוא מבין כמה זמן הוא בזבז בשבי,
ומתחיל להמליץ אותם לכולם, גם למי שאין דכאון בהכרח חחחחחחחחחח)

היי דנה,

אני רוצה לשתף אותך מנסיון אישי - אמנם מהיותי נערה ולא כאמא, אבל בכל זאת נסיון עם דיכאון ובקשת עזרה. לקח לי המון זמן לבקש עזרה, הגעתי עמוק לתוך התהום ובכל הכוחות שהיו לי ניסיתי להסתיר ולהראות שהכל בסדר, אפילו את עצמי שיכנעתי ברגעי ההפוגה. פחדתי מההשלכות של פנייה לעזרה (במקרה שלי ההשלכות היו עירוב של גורמי רווחה והוצאה שלי למשפחה אומנת) והתירוצים שלי לא לפנות לעזרה נראו לי מאוד הגיוניים - חשבתי שזה אגואיסטי מצידי לספר מה קורה בבית ובכך לפגוע במשפחה שלי... בדיעבד הפנייה לעזרה, הטיפול והיציאה מהבית בעקבות כך, היו הדבר הכי טוב שקרה לי ובהדרגה המצב שלי השתפר מאוד.
אני מספרת לך את כל זה כי אני יודעת מה זה להיות בתהום ואיך דברים נראים משם, וגם איך יכולים להישמע נסיונות לעזור. ובכל זאת אני מקווה שהדברים יצליחו להגיע אליך, כמו שהדברים של חברות טובות באותה תקופה עזרו לי לאזור אומץ ולבקש עזרה.
ואגב, לפני הלידה חששתי מדיכאון אחרי לידה וידעתי שאני צריכה להיות עם האצבע על הדופק. ברור לי לגמרי שאם הייתי מרגישה שהאימהות גדולה עליי, שאני לא נהנית מהבן שלי, או שאני על אוטומט - הייתי פונה לעזרה מקצועית בלי לחכות. לדעתי אין בזה שום בושה או סימן של חולשה. להיפך, זאת לקיחת אחריות, במיוחד כשמישהו קטנטן זקוק לך כל כך.

דנה. את שואלת למה אנחנו כועסות אז אני אענה לך בשם עצמי.

השרשורים שלך חוזרים על עצמם. פעם ועוד פעם ועוד פעם. אני מ****ה זמן, מגיבה, מציעה, ואחרי כמה שעות את פותחת שרשור נוסף כמה הכל השתפר וזהו מעכשיו הכל יהיה יותר טוב. יומיים אח״כ שוב שרשור של תסכול ועייפות ושוב אני כותבת ומנסה לעזור ואז שוב בערב הודעה שהכל בסדר ושאני לא באמת הבנתי ושאני סתם מחמירה. ושוב יומיים אח״כ חוזר חלילה.

זה מתסכל אותי. ומכעיס אותי. האם לקחת משהו ממה שהבנות פה כתבו ויישמת? האם דיברת עם מישהו (חוץ מבעלך)? האם העלית במוחך ועל דל שפתייך את האפשרות שאת סובלת מדיכאון וזקוקה לטיפול? האם חיפשת בגוגל קבוצות תמיכה לאמהות טריות? האם לקחת אי פעם אוטובוס לעיר ועשית סיבוב עם העגלה בין אנשים? לא נראה לי.... אני אישית ראיתי שפעם אחת הלכת למפגש של ליגת לה לצ׳ה. זה לא מספיק!
זה מה שמרגיז אותי כל כך. בן אדם שרוצה לשפר את המצב שלו לא מחכה שהבנות פה יציעו לבוא אלא יוצא בעצמו ומחפש אלטרנטיבות. את מחפשת פתרונות קלים. וסורי. פתרונות קלים לא יעזרו לך.

זאת הסיבה שאני כועסת. יש לך משהו שמליוני נשים היינו מתות שיהיה להן ואת לא רואה את זה כי הדיכאון מסמא אותך. וחבל.

אני מצטערת אבל כרגע כל מה שאני רואה לנגד עיני זה את טובתה של עדן. לא שלך. ולטובת עדן את צריכה שמישהו יתן לך כאפת התעוררות. ראיתי בעבודה שלי יותר מדי ילדים לאמהות עם דיכאון אחרי לידה. לא בא לי שעדן תהיה אחת מהם.

שימרית הוצאת לי את המילים מהפה!

אני לא כועסת! אני דואגת
אם את זוכרת פעם אחרונה שדובר כאן על הנושא הזה באמת לא הבנתי מהסיון רוצה ממך
וחשבתי שזה חלק מהבייבי בלוז וקשיי ההסתגלות שכולן חוות
אבל ההודעה שכתבת אפשרה לי להבין באיזו מצוקה את וכמה אתמתקשה למצוא פתרון ויש פתרון!!
כל דבר את מבטלת
לצאת לטיול מושב - לא.למה לא?? זה הי קלאסי והכי כייף
לבקש עזרה מחמותך - נכון את לא סובלת אותה, אבל תעשי את זה עבורעדן את לא יכולה לבד
כמו כן יש גם תחבורה ציבורית ויש המון פתרונות יצרתיים אחרים
את רק צריכה לרצות לעזור לעצמך ולעדן

מותק (עם כולם), מה היוזר שלך בפייסבוק?
אני גם אוסיף אותך.
אני אשמח גם לדבר איתך בפרטי. ממה שאני שומעת, עושה רושם שבאמת כל מה שאת צריכה זה קצת חברה וסביבה טובה.

הי dkny, בפייס אני dana ronen vered

אתם לא מכירות את המשפט "כוונות טובות- מלחמות"

בנות כל אחת חיה את חייה
וכל אחת תטפל בחייה כפי שהיא רוצה
אם היא לא רוצה לטפל בעצמה או שאין לה למה לטפל או שהיא פשוט מנשברות בקלות ולא באמת עובר עליה משבר רציני
את זה רק היא וזה למעלה יודעים

אם משהי קשה לה לקרוא את הנכתב שלא תגיב
ושאפילו לא תכנס לשרשור שלה
אבל זכותה לפרוק את אשר על ליבה בפורום אינטרנטי

יש כאן לא מעט בנות ש"מתלוננות" על בסיס קבוע
אז מה?

נכון אחוה!

אחוה, חיכיתי לתגובה כמו שלך פשוט כי עד היום רוב הסיכויים שאני הייתי כותבת אותה.

כולנו רוצות בטובתה של דנה ואני מקווה שהיא יודעת זאת.

הבעיה היא שיש כמה בנות כאן (ואני ביניהן) רואות אסון שמחכה לקרות. אולי אני טועה בגדול ואולי לא אבל אחרי כל הדברים שאני רואה ביומיום אני לא יכולה שלא להתריע על פוטנציאל להגעה לנקודת אל חזור.

גולי

עצוב לי על הכעס שלכן.... אני מבינה מאיפה זה בא, הייתי מתנהגת בדיוק ככה אם הייתי בסיטואציה הזאת בצד שלכן.
אבל מה לעשות... יש דברים שלא מבינים מהפעם הראשונה, ולפעמים צריך להגיד עשר פעמים שמשהו יזוז. אף אחד לא מושלם.
ואם אתן אומרות לי שיש דפוס, ורובכן המוחלט טוען שיש מצב לדיכאון - זה בהחלט סימן, גם אם בהתחלה מכחישים. לא כל דבר קל לקבל....לפעמים לוקח זמן.
הנה, ישנתי על זה לילה, קמתי היום בבוקר והכל חזר. אז התקשרתי, התייעצתי, קיבלתי מידע ואני ממשיכה עם זה.
לא כדי להוכיח לכן שאני כן מקשיבה. ואפילו לא ממש בשבילי אם כבר, אלא בשביל עדן. כי אני מבינה מצוין שיש עליי אחריות עצומה וזה מה שגורם לי לפחד שלא אוכל לתפקד ולטפל בה וזה מה שדוחק אותי לחפש פתרונות. ובעזרתכן האדיבה הבנתי שאין מנוס.
תאמינו לי ממש לא בא להיות במקום הזה - של אחת מסכנה שנמצאת במצב שהיא נאלצת לבקש עזרה. לא שאני מתביישת לבקש עזרה, כן, למרות שזה לא קל, אני פשוט תמיד הייתי בצד הנותן ולא בצד המקבל. ומאוד בא לי שכל הקשר שלי אם אנשים יהיה מתוך חברות ובכלל מקום בריא ולא ממקום של מצוקה ולקבל עזרה כי לא טוב לי... לא אוהבת רחמים.
אני רק מקווה שעם הזמן זה ישתנה והדברים יהיו כפי שאני רוצה.

••• לחיות בידיעה שמישהו זקוק לך - זה האושר הכי גדול בעולם....•••

דנה אני ממש גאה בך - ושוב תביני אנחנו לא כועסות עליך חס ושלום בצורה של שנאה או משהו כזה
זה כעס שבא מאהבה ודאגה בלבד - זה כמו שילד מתקרב לחשמל וההורה כועס עליו
זה אותו דבר אני רואה שאתם חודשים כבר משחקת באש (בחיים שלך) וזה פשוט מבהיל אותי, מבעית אותי וכמובן מדאיג אותי

יהיה בסדר נשמה תני לאנשים שמבינים, לאנשים שזה תפקידם בחיים לעזור לך
ואת תראי כמה מהר את תתאוששי ואיך החיים שלך פתאום יהיו קלים יותר