יש פה עוד אמהות? - הריון ולידה

"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

חיבוק ועוד חיבוק זו היתה התקופה שנה שעברה שהגיעה אחרי הקושי של תחילת שנה.

הבוקר שוב היו מאבקים על כן להתלבש לא להתלבש. כמעט הלך ערום לגן. ערום ערום גם בלי תחתונים. אבל החלטתי שזה מבייש ואני מעדיפה להאבק איתו ושילך לבוש. אז הלבשתי בכוח

היה לנו אבל זה עבר אחרי כמה ימים.

פיתוש גם אצלי שחר מבקש עוד חיבוק עוד נשיקה

כנראה שאני מדחיקה ברמות קשות..
כי עכשיו כשאת כותבת את זה, אני נזכרת ששילה כן יצא כמה פעמים עם תחתונים מהבית..

"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

הייתה לנו תקופה כזאת מזמן.....
אולי יום חופש בבית יעזור לו?
נשמע קשה כ"כ
אני הייתי מנסה להתייעץ עם מישהו(מנחת הורים אולי?)

הוא לא רוצה כ-ל-ו-ם-!
ממש כלום!
שום הפתעה לא עוזרת. אני שואלת אותו - גם אם זה בבית לא בזמן הבוקר אלא בשלב רגוע נניח אחה"צ או בלילה לפני השינה - אני שואלת אותו מה יכול לעזור לו להקל עליו והוא אומר לי "כלום. רק לא ללכת לגן יעזור לי".
מרגיש לי שאני מפקירה אותו

וואוו לא קל
האמת שגם דניאלה בימים האחרונים די מסרבת ללכת לגן רוצה גן עם חברים. הרבה כוחות נפשיים צריך תחבקי אותו קחי בטובות וכן יעזור,להתקשר לגן לשאול איך הוא. בשבילך בשביל השקט הנפשי שלך

בשבוע הראשון הבן שלי בן 4 נכנס לגן לבד!
לאט לאט הוא התחיל לא לרצות להיפרד ובכי. בבוקר לא רוצה להתלבש ולא לצאת מהבית לא להיכנס לאוטו ולא לצאת ממנו...
זה גן שהוא היה בו שנה שעברה והבן הגדול שלי היה שם ועד היום האחרון שלו הוא שנא את הגן ועשה פרצופים.
הבעיה היא בסייעת. אישה מבוגרת חסרת סבלנות. כשהילדים בבוקר מגיעים היא לא מתיחסת שלא נדבר על חיוך...כל הזמן מדברת בטלפון, לא אומרת בוקר טוב...עשינו המון שיחות עם הגננת המפקחת ואיתה וזה עזר לכמה חודשים שבו היא ״שיחקה״ נחמדה ואז שוב היא חזרה לעצמה.
לפני סוכות העברנו אותו גן. שבוע ראשון היה קצת קשה ןעכשיו כבר יומיים הוא נכנס לבד. מתלבש בבוקר ואומר שכיף בגן.
בג

בגלל זה ״יעצתי״ לך לעבור גן...לא תמיד מה שמתאים להורה אחד ולילד שלו מתאים לאחר. הרבה הורים מאוכזבים מהגן ומהסייעת אבל יש הורים שממש ״מתלהבים״ מהסייעת, אלו בדרך כלל הורים לבנות או הורים שמגיעים כשהגננת כבר נמצאת והם לא יודעים מה קורה בבוקר...
ותכלס מהתכנים ומהגננת היינו מאוד מרוצים.

זה כנראה רק אצלך,

כי אצלנו בכל בוקר ב6 הבנים מעירים אותי ואת יאיר בנשיקות
"קומו כבר אנחנו ממהרים לגן"
שותים מהר את השוקו ורואים דייגו - אחרי דייגו הם מכבים את הטלוויזיה מתלבשים לבד בבגדים שהכנתי להם ערב קודם,
מצחצחים שיניים, נועלים סנדלים אוכלים יפה בפינת האוכל את ארוחת הבוקר המזינה שהכנתי להם
ב7:15 הם כבר עומדים עם התיקים ליד הדלת ומזרזים אותי ואת יאיר
כשמגיעים לגן כל אחד בנפרד קופץ מהאוטו, נותן לי נשיקה וחיבוק
יותם אומר לי:" אמא שיהיה לך יום מקסים, כי גם לי יהיה יום מקסים בגן, עם כל החברים שאני אוהב, אני אשחק יעשה עבודות יאכל טוב, ואין בכלל מה להיות מוטרדת - כי מאוד כייף לי ללכת לגן הזה"
חיבוק ונשיקה והוא רץ בשמחה לגן - אפילו לא רוצה שאני אכנס איתו כי הוא כבר גדול ובוגר.
בגן של ניצן הסייעת שמחה מאוד לראות אותו, ניצן רץ בשמחה לשחק במשחקים שמפוזרים על השולחנות ואפילו לא אומר לי שלום
ואפילו זוהר צוחק ושמח כשמגיעים למשפחתון

יש לי כמה דברים להציע

שנה שעברה היתה לנדב שנה לא קלה ...
השנה יותר טוב , הוא מהגדולים בגן ויאיר איתו יחד (זאת היתה מטרתנו- לתת לו ביטחון)

אני לא פסיכולוגית, אבל אני בטוחה שלא סתם כי לא בא לו הוא לא רוצה ללכת לגן, אמרת שהבוגרים מציקים לו ולשאר הצעירים, תחשבי על עצמך, היית רוצה ללכת למקום שאת לא מרגישה בטוחה??? הוא מרגיש אותו דבר, לא נעים לו בגן וזה משפיע על ההתנהגות בבוקר.

אז או שמסדרים את העיניין בגן, מדברים עם הגננת שתשים סוף להצקות או שאולי במצב קיצוני הוא יצטרך לעבור גן למקום שטוב לו.

ילד צריך להגיע למסגרת ולהרגיש הכי בטוח ושיש על מי לסמוך במקרה שיש בעיות (הגננת) היא צריכה לסדר את הבלאגן.

דיברת עם אמהות נוספות בנושא? אולי גם להם יש בעיות כאלה?
רותי

ממי נראה לי שזו תגובה חריפה בהליכה לגן.
ברור שיש קשיים לפעמים בפרידות הבוקר,
אבל בקטנה, עוד חיבוק עוד נשיקה...

בתחילת השנה לאורי היה קשה בבוקר
והיו כמה בקרים שהגננת הייתה צריכה להחזיק אותו
בכוח כשאני הולכת. לאורי יש בעיה בויסות תחושתי וכדי שלא ייגעו בו בכוח
הוא נפרד שלב אחד לפני הבכי.
אבל זה היה בתחילת השנה, וזה גן חדש אז חיכיתי לראות,
והיום הפרידות מאוד נעימות- אנחנו משחקים משחק שהוא בוחר אני יושבת איתו
בערך 10 דקות, כשהמשחק נגמר אנחנו מתחבקים ואני קמה.
בדרך כלל הוא רץ אחריי לדלת ושם עוד חיבוק ועוד נשיקה.
אם ממש קשה לו אחת הגננות מציעה לו להיות העוזר שלה ואז הוא רץ אליה.

יש לך אפשרות להישאר איתו בבית יום אחד? רק את והוא?
לבלות יום שלם בבית, לדבר לצייר, ואולי להבין טיפה יותר לעומק מה מפריע לו?
אולי זה בעיה שבעיניו היא ענקית אבל קטנטנה בעינייך ויכולה להיפתר?
את מבינה למה אני מתכוונת?
כשהוא לא רוצה ללכת לגן אנחנו ישר חושבים אוי ואבוי מה קורה בגן.
זה יכול להיות כי לא נתנו לו לשחק בארגז חול והוא נפגע נזה.. סתם דוגמא כן,
אבל בעיניו בעיה כזאת היא ענקית, ואין לו את הכלים להבין מה הבעיה אלא רק שהוא לא רוצה ללכת.
בנוסף לבעיה שלו בגן, עכשיו גם הבקרים שלו נחווים לו כקשים, והוא "נלחם" בשתי חזיתות.
אם יהיה לכם זמן רק את והוא תתפתח דינמיקה אחרת. בלי אחים מסביב.
הוא ירגיש חשוב. בוגר.
תדברי איתו על סודות. תאמרי לו שאם מישהו מגלה לו סוד ואומר לו לא להגיד לאבא ואמא- אז הוא לא צריך להקשיב. כי לאמא ואבא אומרים הכל. תמיד. ואמא ואבא יעזרו לו תמיד.
אם יש משהו שרובץ עליו המשפטים האלה אולי יעזרו לשחרר אותו.
(אני לא יודעת אם את זוכרת אבל זה קרה לי עם אלה, והמילים האלה שאמרתי לה גילו את הסוד של ילדה אחרת שממש התעללה בה. ואמרה לה לא להגיד לאמא ואבא. ואלה כיאה לבכורה צייתה לפקודה ונשאה איתה סוד שהיה גדול עליה. היא לא אכלה יומיים, והייתה חסרת מצב רוח... אם תרצי פירוט לגבי המקרה, אשמח לתת לך)
ואם את נשארת איתו, שזה לא יהיה אחרי שהוא כבר צרח. תכיני אותו קודם, שכבר מהערב ידע, שיקום ברגוע,
תאמרי שהתפנה לך זמן מהעבודה ובחרת לבלות איתו את היום. (שהיום חופש הזה יהיה בלי קשר לבעיות שלו בבוקר)
תסמכי על עצמך ועל החושים שלך. את אמא נהדרת.
אני מציעה לנסות את כל זה לפני שאת מחליפה גן

[
[

זוהר תודה על הגובה הכנה

רותי שחר הילד היחיד בגן שניפרד מההורים בצורה כזו

הבת שלי...

ויל שתפי אותי. אני משתגעת