עזרה פסיכולוגית? - הריון ולידה

אין לי עזרה פסיכולוגית, אבל גם יונתן ככה וגם אני לא זוכרת מתי זה התחיל (אבל לא בגיל שנתיים)
אין לי פתרונות. לנו עוזר שאני שמה אותו כמה דקות להרגע...

יעל, אמא של 2 אפרוחים

קשה מצד אחד אנחנו מצפים מהם הרבה כי הם הבוגרים והגדולים אבל מצד שני הם עדיין ילדים גם להם יש רגשות וגם הם רוצים אותנו בסביבה וקשה להגיע לאמא שהיא "מתחלקת"עם עוד אחים.

אצלנו היו גם תקופות לא קלות עם שחר , בערך כמו התנהגות של ילד קטן שלא תואמת לגילו... אצלנו עזר הרבה זמן לבד איתו לנסות לה.ק.ד.י.ש לו את הלבד לפחות 3 פעמים בשבוע חצי שעה זה גם מספיק, לקחת אותו לאכול פיצה לעשות איתו דברים לבד בלי האחים בסביבה, אפילו עבודה לשבת ליצור ללכת לגינה רק איתו.
והמון המון חיזוקים חיובים

אנחנו עוד לא בשלב הזה אז אין לי עצות לגבי המצב אבל לגבי מחר בבוקר..
לפי מה שאת מתארת המצב הוא שברגע שאת מכילה את המצוקה שלו ואותו הוא מתרצה וממשיך הלאה.. אז אולי את הבוקר של מחר תפתחי באופן שונה, עם הרבה חיבוקים ונשיקות ואפילו קצת "יחס מיוחד" שירגיש שאת כל כולך שם בשבילו..
לפי מה שאת מתארת הוא עבר הרבה שינויים לאחרונה.. נשמע שהכל מתחבר וזה מה שיוצר אצלו את המצוקה.. מאמינה ומקווה שהזמן יעשה את שלו ושהתקופה הקשה תחלוף במהרה!

יש לי עוד שאלה, אם אפשר..
את מדברת על הבכור , נכון?
ניסית לשאול אותו אם הוא היה רוצה אולי ללכת לגן אחר?
ולא לגן שלו?
יכול להיות שמשהו מציק לו בגן הספציפי הזה.. והוא בגיל שאפשר לשאול אותו שאלה כזאת אני חושבת..

לשאול לגבי גן אחר זה לא כ"כ רלונטי. אין גן אחר באיזור...
מבחינת זה זה נושא מטופל אפשר לומר. הגננת לקחה על עצמה לבדוק אם יש משהו ממשי בגן שגורם לו לכל זה. היא גם אמרה שתשתף את הפסיכולוגית אולי יש לה איזה רעיון ממה זה נובע (הקושי בגן שלהערכתי משפיע על כל ההתנהלות גם בבית).
יעל, אולי זה גיל?

צולי יכול להיות שזה גם הגיל, זה גיל שכבר יש להם דעות משלהם , יודעים יותר להביא רגשות יודעים איפה הנקודות החולשה שלנו

גם אני חושבת שאולי את צריכה להק.דיש לו זמן לבד. אולי הוא קצת הלך לאיבוד בזמן האחרון.
תנסו את או בעלך לצאת איתו קצת לבד, לדבר, לעשות דברים שהוא אוהב.
זה אמור לעזור

בכל מקרה - בקשר לגן זה מקרה קיצוני.
אני הייתי מתיעצת עם הגננת אולי יועצת של הגן, זה לא סביר שצריך למשוך ילד בגיל כזה בצרחות לגן.

יעל, אמא של 2 אפרוחים

אני יכולה לספר לך שאצלי הבן הבכור היה בן שנתיים וחצי שילדתי את הקטנה,
ובמשך שנה - שנה וחצי התנהג למופת! היינו ממש שמחים שאין קינאה והיה
נראה שהוא ממש בוגר ומבין.
אני הולכת לאכזב אותך, סביב גיל 4 בערך ועד היום הילד פשוט התחיל לקלוט שיש
לו מתחרה בבית, וחבל על הזמן איזה התקפי קנאה יש לו עד עכשיו....
הוא גם לפעמים ילדותי, מתבכיין כל שטות, יש לו קטעים שאנחנו ממש בשוק ממנו,
אבל זה שקוף שזה נובע מקנאה נטו.
אין מה לעשות אלא לפנות לו זמן, לחבק לנשק להחמיא, וגם אם אפשר לוותר על נסיעות בלעדיו, אין ברירה אין ספק שקשה לו ואם יש לו קושי בגן אז בכלל זה מחמיר
את המצב.
אין ספק שהגננת צריכה לשים עליו עשר עיניים, תשתפי אותה ואל תרפי.
בהצלחה

הגננת שותפה ומעבר לזה שהיא אמרה שהיא שים עליו עין היא אמרה שהיא אמרה שתתיעץ עם הפסיכולוגית של הגן. היתה איזושהיא החמרה לאחר חופשת החגים + החופש שלנו. אני מקווה שהוא צריך רק זמן. מתסכל נורא לראות אותו ככה.
טוב די שיגעתי אתכן כבר עם שחר

תראי, שחר שלך ילד חכם מקסים וגיבור,
עד עכשיו ה"משברים" שעבור עליו- הוא ידע לסחוב אותם בקלי קלות..
אולי היה צריך אתכם יותר, אולי היה צריך תמיכה.. אבל תמיד קיבל בדיוק את מה שהיה צריך, ולא התפרק אף פעם..
והצליח להישאר הילד הרגוע והטוב שאתם מכירים!
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

עמית כתבת כ"כ יפה

צולי

ייתכן שעזרה מקצועית בשבילך תהיה במקום!
תכתבי לשרון מייל, או שהיא תדע לענות (ומנסיון, יש לה תשובות שקולעות בול במקום!!

"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

גם אני הייתי מציעה לך לקבל עזרה מקצועית,
אני עכשיו הלכתי למישהי מדהימה בגבעתיים שהיא מדריכת הורים בשיטת אדלר לגבי ניצן שחווה את משבר ילד הסנדביץ
ישבתי איתה שעתיים שבהם הסברתי לה את הבעיה והיא נתנה לי פתרונות והאירה את עיני (גם לגבי יותם ד"א)
וזהו! יותר אני לא אמורה להיפגש איתה, אנחנו מיישמים או מנסים ליישם את מה שהיא אמרה ויש השתפרות גדולה
אם את רוצה אני יכולה לתת לך את הפרטים שלה

אוי ממי!

אין לי מושג
מקווה שיעבור מהר