אני דיי מאמינה שלא נולדים עם הפחדים האלו..אלא רוכשים אותם במהלך החיים...
כמו שפעם (לדוגמא) שהיתי ילדה צעירה, בכלל לא פחדתי מגבהים..הינו רצים בגגות של הביניינים תוך כדי משחק בלי שום בעיה..ועכשיו..עם הגיל, עם הידע מתוך מקרים שקרו..אני דיי מפחדת מגובה..לא פחד היסטרי כמובן..אבל אני כבר לא אשב על הגדר הנמוכה של הגג עם רגלים למטה

האם היה מקרה כלשהו שאולי גרם לילדים להתחיל לפחד? אולי כלב שנשך/הפחיד/נבח בפתאומיות? אולי אפילו את, לא מתוך כוונה, היית אומרת משפטים מהסוג : אל תגע ! הוא ינשך אותך? כי לדעתי חייב להיות לזה רקע

ובהחלט צריך לטפל בזה..למיטב מקרים שאני רואה..זה לא נעלם לבד..אלא ההפך..עם הגיל הולך ומתגבר...וזה דיי בעיתי שילד יפחד מכלב שרץ ברחוב

יש לשיראל חברה (ילדה בת 16) שלא מוכנה להיכנס אלינו הביתה..ותביני, מדובר ביורשייר פחות מ 3 קילו

דיי רבאק.

לא איזה רוטוויילר

אני מאוד אוהבת כלבים,בכלל חיות...בחיים לא אמרתי לילדיי משפטים מהסוג "איכסה..חתולה מלוכלכת אל תגע"...רוצים ללטף- בבקשה...חתולה של רחוב, כלב של שכן..תמיד אמרתי- מלטפים ואז שוטפים ידיים

אז אולי בגלל שאף פעם לא הגבלתי, כולם יצאו אוהבי חיות

להנחית כלב הביתה נראה לי לא רעיון טוב...ואם לא יהיה חיבור? מה תעשו?
לדעתי תתחילו מחיה קטנה..אולי אוגר, אפילו דג זהב יכול להיות נחמד...לתת לילד לשים אוכל "לטפל" בחיה...אני חושבת שבהדרגה זה כן יעזור להתגבר על הפחד גם מחיות גדולות יותר..
לכו תבקרו כמה שיותר בפינות חיי, אפילו סתם בחנויות חיות..איפה שאפשר ללטף ולקבל את ההרגשה שחיה לא רק נושכת

