סיפור ההנקה שלי - הריון ולידה

סיפור ההנקה שלי.
איתני נולד ביום חמישי כ"ד טבת התשע"ג במשקל 3060 גרם. בן שלישי במשפחתנו. אח לשחר וטל. ההריון היה מלווה מתחים וקשיים לאחר שנדבקתי בCMV. (וירוס המאיים על פגיעה בעוברים).
מיד לאחר הלידה המדהימה הנקתי אותו. בבית החולים נעזרתי המון באחיות בתינוקיה וביועצות ההנקה. שם גם פגשתי לראשונה את שלי גת. הן עזרו לי כיוון שלקטן שלי היתה לשון קשורה ואמרו שאולי בגלל זה מתקשה להתחבר לשד. חלק מהזמן היה נראה שיונק יפה וחלק מהזמן לא הצליח להתחבר. ביום השיחרור התברר שאיתן ירד המון במשקל והופניתי לשקילה ומעקב בטיפת חלב. בנתיים התחלתי לתת גם תוספות תמ"ל פה ושם כיוון שהוא המשיך לרדת במשקל עוד ועוד. ילד שלישי או לא – נלחצתי...
את הגדול שלי, שחר, לא הנקתי כי גם הוא ירד המון במשקל ונכנעתי ללחצים מסביב. את טל הנקתי וזו היתה חוויה מתקנת. הוא התחבר אלי בצורה הכי טבעית בעולם כבר בבית החולים והרגשתי שאני כבר יודעת מה זה הנקה ומה כבר יכול לא להסתדר?! אבל כמובן שטעיתי...
ערב אחד שוטטתי באתרי אינטרנט מחפשת מידע על הנקה וקשיים בהנקה ונתקלתי באתר של חלב אם. שלחתי דואר אלקטרוני וכעבור דקות ספורות בלבד קיבלתי טלפון משלי! כעבור כמה ימים ניפגשנו. שלי שמה לב שאיתן יונק בצורה מאוד לא אפקטיבית ושהחלב עומד להיגמר. התחלנו תכנית טיפול שלמה במטרה להשמין את איתן ולהחזיר לי את מלאי החלב. במשך שבוע ימים שאבתי כל שעתיים! חצי שעה כל פעם! (חצי שעה שאיבה שעה וחצי מנוחה) לא פשוט בכלל כשיש תינוק בן שבועיים ועוד 2 ילדים קטנטנים בבית. בנוסף היינו בריצות כל החודש הראשון מבדיקה לבדיקה כי איתני נדבק ממני בCMV. באחד הביקורים שלנו בשניידר עשו התרה ללשון הקשורה אבל גם זה לא עזר לקטן שלי לינוק טוב יותר. באותו שבוע איתן קיבל רק בקבוקים עם חלב שאוב ובכלל לא ינק (לא היתה ברירה כמעט נגמר לי החלב) אבל ההתמדה עשתה את שלה ולאט לאט כמויות החלב התגברו ושאבתי המון המון חלב שאת חלקו תרמתי.
בשבוע השני כבר לא יכולתי יותר. הפסקתי לשאוב בצורה כ"כ אינטנסיבית והחלטתי שאני רוצה להניק ילד ולא משאבה. שלי לימדה אותי להניק עם צינורית. וכך הייתי יושבת עם צינורית ועם פיטמת סיליקון ומניקה אותו. שוקלת לפני כל הנקה שוקלת אחרי הנקה. הפכתי לאובססיבית לעניין ההנקה והעליה שלו במשקל. והוא לא עלה יפה במשקל. הרופאה החליטה לעקוב. עשינו כמה בדיקות לא מצאנו משהו חריג והחלטנו לשער שאולי זה מהCMV וכל עוד הילד עולה במשקל אפילו אם זה מעט זה בסדר.
באיזשהו שלב חשבתי להישבר. סביב גיל חודשיים. כבר לא היו לי כוחות לשאוב הרגשתי שהוא לעולם לא ילמד לינוק. ומה יש טעם בהנקה הזו אם אני מניקה בצורה כזו מאובזרת! הבקבוק של הצינורית היה נשפך המון פעמים תוך כדי הנקה הוא היה מתנתק והיה צריך שוב בצורה לא פשוטה לחבר את הצינורית עם פיטמת הסיליקון ושהוא יתחבר לכל זה כמו שצריך ויוכל לינוק. הוא היה אוכל כמעט הכל מהצינורית וכמעט כמעט לא ממני (80 מ"ל צינורית 10 מ"ל אמא) וכמובן היה צורך להמשיך לשאוב במקביל לכל זה כדי שגם מה שמקבל בצינורית יהיה חלב אם. (כבר אמרתי שהוא ילד שלישי בבית? יש גם ילדים נוספים כביסות ניקיונות לאכול לפעמים... בקיצור, היה ק-ש-ה).
רציתי להישבר! רציתי להקל על עצמי! זה היה מתיש! אבל כל פעם שהסתכלתי על איתן משהו בי לא יכול היה לשחרר! הייתי חייבת שהוא יקבל חלב אם! הרגשתי שאני מותשת עד אין קץ אבל יחד עם זאת פשוט לא יכולה לשחרר ולהפסיק! והוא? ממשיך לעלות במשקל בקצב איטי מאוד...
וככה המשכנו והמשכנו... (והשתמשנו בקו החם של שלי ורוני 24 שעות ביממה.... ? )
ופתאום, ממש פתאום, הוא התחיל לינוק יפה, ראיתי שלאט לאט הוא מפסיק לסיים את הבקבוק עם הצינורית! פתאום היה מרוקן לי שד! לאט לאט החלטתי לוותר על הצינורית הייתי שוקלת לפני ואחרי הנקה ועושה סיכומים של כמה אכל ביממה. (כבר אמרנו אובססיה) לאט לאט ניגמלנו מהצינורית ונשארנו רק עם פיטמת הסיליקון. הוא המשיך לעלות בצורה איטית מאוד במשקל אבל החלטתי שהוא עולה ולא אכפת לי כמה עולה העיקר לא יורד.
המשכתי להניק עם פיטמת הסיליקון. ממנה לא הצלחנו להיפטר.
יום אחד, כשהיה בן ארבעה וחצי חודשים, הלכה לי לאיבוד פיטמת הסיליקון. הקטן צרח מרעב ואני בלחץ. ניסיתי להניק בלעדיה ופתאום הוא ינק כ"כ יפה! כאילו ינק ככה תמיד! הייתי המומה ומאושרת.
מיותר לציין שבאותו יום כעבור כמה שעות מצאתי אותה אבל זה כבר לא היה רלונטי.
היום קטני שלי בן תשעה וחצי חודשים. מכור רציני להנקה. לא יודעת איך ניגמול אותו.
מקווה שעד החופה הוא יגמל.........................................