את לא מניקה- קרי בעלך יכול להאכיל אותו בלילה בידיוק כמוך.
בעלך יוצא לעבודה פיזית
את נשארת בבית לעבוד פיזית ומנטלית(ולעבוד עם רגש זה הרבה יותר מעייף מעבודת כפיים). אז אם את מרגישה שיש עליך יותר ממה שאת היית רוצה לשאת, או יכולה לשאת אין סיבה שלא יקום גם בלילה.
את יודעת איך זה מתחיל בכלל אצל הרוב? הם לא קמים כי הם יודעים שאת בטוח תקומי. הנשים מוכיחות את זה כל פעם מחדש. כי הן פשוט קמות.
אצלינו אם הילד מתעורר עכשיו בלילה, אני לרוב התחלתי לישון ממש שינה עמוקה, אז אני פשוט לא שומעת (עוד משהו שגם לגברים יש) אבל הילד ממשיך לצרוח, בסוף מעיר את האבא. וזה לא שאני עושה בכוונה אני כ"כ מותשת שאני ישנה כמו דוב.
אני לא אומרת שהוא עושה לך משהו במזיד או משהו כזה,
פשוט מסבירה לך שאת עובדת הרבה יותר שעות ממנו בפועל.
אז עבודה זה לא תרוץ. הוא לא מתרץ, זה את מתרצת במקומו.
הקיצררר כן , קשה לך- זה הזמן לעזרה מהבעל. זה הזמן שיקח יום חופש
וזה הזמן לקבוע אפילו תורנויות לילה.
לכולם יש עייפות מצטברת עוד מהלידה. או שמסדרים לוח זמנים ששם יהיה מקום להפגת העייפות. או שממשיכים לסחוב אותה, ואז כבר מרוב "מנוחה" מרגישים יותר עייפים.
וגם, עייפות מהלידה, את יודעת מתי עברה לי? אחרי שנה וחצי.
יש הרבה כאן בפורום, ובפורום הורים שצוחקות על זה שזהו ילדים זה עייפות כרונית וזהו.
אז ברור שתיהיה לו עייפות עוד מהלידה...ברור... לכולם יש. זה כל הקטע.
חוץ מלילד

.
אז תבקשי ממנו דברים ספציפים איך הוא יכול לעזור לך. כמו שהבנות רשמו, ממש לפרט.