סתם נפגעתי? - הריון ולידה

אני נזכרת שבשנה וחצי אחרי הלידה של להב לא הייתי חולה מעולם - אפילו לא אפצ'י
וכל הזמן הייתי אומרת לעצמי תודה לאל שהתחשב בי - כי ידעתי שאם אהיה חולה אהיה בבעיה רצינית עם להב.
עם השנים ומחלות שונות משונות וחלקן אף קשות (סיפור ארוך אקצר ואומר שהייתי חולה פעם אחת בלמעלה משבוע עם חום מאוד גבוה ודלקת גרון מאוד מאוד מאוד קשה שבסוף קיבלתי סטרואידים ואנטיביוטיקה לוריד) גיליתי שכגודל הציפיות כגודל האכזבות ועדיף לי לצפות לכלום מאף אחד.
תראי בעלי לא ראה לנכון להישאר בבית כי אני חולה ואין מי שיטפל בילדה כי "מה אני אגיד לבוס שלי שנשארתי לטפל באשתי"- לאאאאאאאא תגיד לו שננשארת לטפל בילדה שלך כי אין מי שיטפל בה.
או למשל שבחיים הוא לא ישאר עם הבנות אם הן חולות ובבית זה תמיד אני - כמה פעמים כבר שמעתי "בעלך לא יכול להישאר?" לאאאאאאאאאאאאאאאאאא כי העבודה שלו יותר חשובה.
ואני לא אומרת שחמתי למשל לא עזרה לי - אם הייתי ממש גוססת מתה לא מתפקדת - ראי דוגמא לעיל- אז לקחו מהמעון ושמרו והביאו לאוכל ומקלחת. אבל תמיד היתה לי תחושה של בלי הרבה רצון אלא סוג של להכריח - וזה לא תחושה נעימה.

היום ברוך השם אני ליד אמא שלי ויודעת שאני יכולה להיות רגועה בהכל - שהעזרה תמיד בהמשך השביל.

אבל ממי אל תצפי יותר מדי - הרבה גברים ככה והכי עצוב שבדרך כלל מגלים את זה אחרי הילדים

לצערי גם לי יש סיפורים כאלה... עדיף שלא אתחיל בכלל... ברור שזה פוגע ומעליב, הרגשה שאת בכלל לא בעדיפות ראשונה.
אוף, עדיף שאני לא אפתח את הנושא...
אז קבלי חיבוקים!

תראי יש בזה משהו פןגע
אבל העבודות של הבעלים כלכך שונות ככה שכל אחת תגיד משהו אחר

בעלי אם אני אעשה אפצי ואגיד לו לחזור הביתה הוא יחזור כי הוא עובד בביהס ויש מחליפים בימינו
אבל יש עבודות שאין מחליפים ואם אחד חסר - הלך הכל
כמו בעלך....
לדעתי היה יכול לנסות ....

תראי
אתם בהתחלה

הוא כנראה לא הסתגל לכך שהוא אבא
כנועה נולדה גדעון עיכל שהוא אבא רק אחרי חודש פלוס

אל תכעסי
אני בטוחה אם תדברי איתו ותסבירי לו שכעת שאתם משפחה סדר העדיפויות
צריך להשתנות
ולא זה לא אומר שהעבודה לא חשובה!
רק שהמשפחה חשובה יותר!
גברים, העבודה שלהם מאוד חשובה להם
לכן אל תזלזלי בעבודה שאת מדברת איתו
ותרגישי טוב

כמו שהבנות אמרו, כל בעל והעבודה שלו.
אני שכבתי שבוע עם 40 חום, תינוקת בת שבועיים וחצי, שיפוצים בבית ועוד ילדון בן שנתיים. ובעלי עדיין היה יוצא לעבודה ב 6 בבוקר וחוזר אחרי 8 בערב. כי היה לו עומס אדיר בעבודה
אין מה לעשות.
כשאת אמא, אסור להיות חולה. וגם אם את כן חולה, את עדיין לא חולה.
ככה זה.

אצלי תודה לאל עד היום בעלי עושה מעל 50% מהעבודה עם בר.

עכשיו הוא כבר שבועיים מטפל בה לבד כי אני צריכה להתרכז בלימודים ולראות מי נגד מי, אפילו לא חולה.

בימים שבר הייתה חולה התחלקנו חצי-חצי על בהישארות בבית, אפילו שאני עבדתי במעבדה כחלק מלימודים, זאת אומרת שאפילו לא שילמו לי על זה.

פשוט אצלנו זה פיפטי-פיפטי בכל הקשור לבר, ובעלי הרבה פעמים עושה יותר בגלל כל מיני אילוצים של הלימודים.

האמת? לא הייתי יכולה אחרת. אני לא יכולה לעשות הכל לבד. לא מנסה להיות סופר וומן.

ברור שזה פוגע ומעליב
אבל כמו שאמרו לך תנסי לדבר איתו להגיד לו שכן גם את לפעמים צריכה עזרה וצריכה שהוא ישאר לטפל בלהוא
תרגישי טוב מותק

כששאלת מה הקשר באמת שאלת? כי הוא די ברור... ודי עצוב.

סליחה בנות, אבל אני ממש לא מבינה, הרוב פה כתבו שיענו "ככה זה"
אני ממש לא מבינה איך אפשר לחיות ככה, זה לא רק פוגע באותו הרגע, זה משפיל, ובטוח מוריד גם ביטחון עצמי ועוד כל מיני דברים זה עושה למישהי ששומעת דבר כזה.
אני לא הייתי סובלת דברים כאלה.
לא נראה לי הגיוני. ממש לא נראה לי הגיוני.
שבמצבים שהאם נמצאת, כמו שתיארתן (חולה מתה מתה מתה) משאירים אותה
לבד עם תינוק. זה מסוכן לתינוק. ואחכ רחמים על האמא.

עבודה עבודה... אבל שינוי סטטוס זה שינוי סטטוס, ואם העבודה כזאאאאאאת עבודה
זה עדיין לא תרוץ להגיד דברים שקודם זה העבודה, ורק אם הוא מת הוא לא ילך לעבודה. זה בריא הדבר הזה? כשאתה אבא? בעל?
אי אפשר לנחם ולהגיד אחרת ולמצוא ביחד איזה פתרון?
זה נראית לי בדיחה מרשעת מאוד, להגיד שאני אמות,(לא אלך לעבודה ואהיה פנוי לעזור לך) רגע, אבל אתה מת, איך תעזור לי כשאתה מת???

מצד שני, אמא שלי חד הורית
אז אני לא חוויתי שום קמצוץ של התקפלות האם לטובת רווחת האבא...
אז מפה אולי בא החוסר הבנה שלי לקבל את הדברים האלה. אז אל תעלבו.

מיצי
אני מבינה מאיפה את באה
וגם אני לא פעם התנפלתי כמו אמסטף על בעלי כשיצא ולא ויתר למעני כשראה שאני חולה
אבל
לא לכולם יש את היתרון שיש לבעלי שיכול מדי פעם לעבוד מהבית
ולא לכולם יש בעל שהפנים בכזו מהירות שהוא אבא בעל ובן זוג עובד במשרה מלאה
מדובר בזוג עם ילד פחות מחודש
אני יכולה להבין אותו כי אני בחודש הראשון הייתי מבועתת ומצאתי כל סיבה להשאיר אותו עם בעלי והוא זה שאסף את עצמו ועשה הכל עד שהתעשתתי
יש מקרים בהם הייתי צריכה לאפס אותו על האבהות שלו
אבל אני חושבת שגלי עוברת פה מצב שהוא הצטברות של לילות בלי שינה תינוק חדש ומחלה

ולכן היא סופר אובר רגישה
נראה לי שמריבה זועמת עם הבעל לא תעזור כאן למצב הרוח ולמצב הבריאות
אגב גלי גם אני לבד בלי עזרה עם בעל שעובד 14 שעות ביממה
לומדים להגיד ולא לשמור בבטן
ולומדים להתחלק בנטל

תודה בנות
אחרי שהקאתי עוד פעמיים

יוליה -

אני מצטערת אבל בעלך חוצפן!!!!
חודש וחצי אחרי הלידה של שמואל הייתה לי התכווצות קשה מאוד והתפתלתי - התקשרתי לבעלי אחרי המקרה והוא עזב הכול ובא לטפל בי ובשמואל- ואמר לבוס שאני לא מרגישה טוב- אין מה לעשות זה קורה. לפני הלידה של גליה קיבלתי שפעת קשה ובוקר אחד בימים של השפעת אמרתי לבעלי שאני לא מתפקדת- הוא שלח מסרון לבוס שלו שהוא לא יכול להגיע כי אני חולה ובהמשך התקשר אליו ואפילו הנחה את הבוס דרך הטלפון. גם בהיריון של גליה היה יום אחד שלא יכולתי לתפקד ואין מה לעשות הוא נשאר בבית כדי לטפל בילדים- כי אני לא יכולתי.
אני ממש לא מפונקת ומנסה לעשות כל מה שמסוגלת אפילו שאני עייפה עם שלושה פיצים- אבל יש גם ימים שאני לא יכולה להתגבר ואני מותשת וזקוקה לעזרה.
לסיכום- בימים כאלו שאת לא מרגישה טוב את זו שצריכה את עזרתו לפני שאחרים צריכים אותו.
ברי איתו על זה!
תרגישי טוב!!!!!!!

בנות,

נכון שכל אחד והעבודה שלו אבל וזה אבל גדול חייביםלהעמיד אותו במקום!!!

אני בטוחה שלא אמרת סתם שכואב לך כי בא לך שיישאר בבית ומכעיס אותי שהוא ראה את זה ועבר על זה כבדרך אגב!!!

אני לא הייתי מרשה כזה יחס ואני לא מרשה!!!

מותר גם לך להיות חולה ואין כזו עבודה שלא תמתין ולו יום אחד עד שיעזור לך אלא אם מדוסר בהפצצה של איראן!!!

תרגישי טוב בובה ותעמידי אותו במקום חד וחלק!!
אני ממש רותחת מזעם