כשאת אומרת שהוא עובר מרהיט לרהיט, איך הוא עושה את זה? עם הידיים?
עם הרגלים? עם הרגלים קוראים לזה הליכה!
זהו הוא הולך! אז מה לדאוג?
בלי תמיכה זה עיניין של בטחון. וזה דבר שנבנה לבד.
אבל יש כמה דברים שצריך להקפיד בשביל לא להאריך את בניית הבטחון שלו בעצמו.
למשל השורה הזאת:
אח"כ קרה שנפל כמה פעמים ומאז לא מוכן לגעת בה... כמה ניסינו ולשווא
איך הגבתם כשהוא נפל?
אם הוא נופל זה מצחיק ומשעשע! נפלת? אם נופלים קמים! הופ! קמת! כל הכבוד!
ולא אחרת!!!!!!
כשאת רואה שהוא מפחד והוא נראה לך מפחד בשום אופן לא להגיד" אוי לולי אתה מפחד? אבל אין ממה לפחד" וכד'. אין פחד!
אתם מדברים איתו בגישה של ללכת זה כיף זה משחק זה משעשע זה מגניב, ואם מצליח אז כל הכבוד. ואם לא אז....כלום. שום דבר! שתיקה!
אם הוא נופל לא לרוץ להרים אותו בחזרה, לא לעשות דברים שמשדרים לו שהוא לא יכול לקום לבד! ולא צריך לרוץ לנחם. הוא רוצה ניחום אחרי נפילה? נהוראי אתה רוצה שאני אלטף אותך? בוא! בוא אלי!. שהוא יבוא לקבל ניחום. את בכלל לא בראש שהוא צריך ניחום אחרי שנפל ככה סתם. כי זה שטויות!
ודבר אחרון, בלי לחפור, בלי "לנסות לשווא" , לא צריך את זה. לא צריך לחץ עליו.
הוא מרגיש שמצפים ממנו כל הזמן למשהו שלא בא לו עליו כרגע, לא בא לו טוב, לא רוצה! (כן להתחיל לחשוב שהוא לא רוצה, לא שהוא מפחד! למחוק את המילה הזאת מהראש. ואז אם היא נמצאת גם אצל נהוראי, ולא רק בפרשנות שלכם, היא תמחק גם אצלו)
