ספתא - הריון ולידה

זו ספתא שלי.
עכשיו השיער שלה כבר לבן.
ולמעשה, כשאני חושבת על זה, לא רק השיער שלה דהה בשנים האחרונות.
כולה ככה.
לפעמים כשמתאמצים ועושים חזק עם המצח עד שיש קמטים,

אפשר לראותותה שוב ויטאלית. שמחה וצוחקת.
רבת כשרונות כפי שהיתה כל חיי.
ספתא התחילה לדהות כשסבא שלי נפטר.
הוא היה אהבת חייה.
והיא אהבה אהבת אמת רק פעם אחת.
אותו.
אני זוכרת שאחרי שהוא נפטר והיינו משוחחות,
היא היתה ממששת את שתי טבעות הנישואין שעל ידה ( שלה ושלו)
והעיניים שלה היו מבריקות מדמעות שעוד מעט יוולדו למציאות של ריק.
כשדדי, אחי נפטר,
שהיה הנכד הראשון והפייבוריטי שלה,
אז היא דהתה שוב.
אישה מדהימה.
השואה, שחלפה על פניה, ולקחה ממנה 7 אחיות ואח אחד,
לא השאירה סימנים כמו שהשאירו לכתו של אהובה
ושל נכדה.

היא היתה כל חייה ספתא למופת. ואמא נכס.
מעולם לא פגשתי אישה אצילית כמוה.
ובבריתה של אמילי היפה,
אילן ( הצלם של הבריתה)הנציח לי אותה.
מחייכת.
תודה.
ספתא אני אוהבתותך.