איך לנחם חברה... - הריון ולידה

וואו אני בשוק...... ממש אין מה להגיד במצב כזה.........
שיהיה לה רק טוב

ווואי מסכנה שלא נדע

כואב הלב...
שיהייה לה רק טוב בחיים!

נשבר לי הלב לשמוע
איתן ...בן מקסים שלנו...אפרוח קטן, נסיך מדהים שלנו ...אבא ואמא מתים עליך

זו באמת שאלה קשה. מצד אחד רוצים להראות שאכפת לנו, ומצד שני לא רוצים ללחוץ או להעמיד במצב לא נעים.

אין לי מושג מה כדאי, אבל אם חו"ח הייתה קורית לי טרגדיה לא הייתי רוצה שיתרחקו ממני או יתנהגו כאילו לא קרה כלום. אולי כדאי לחייך חיוך משתתף בצער ולשאול איך היא מרגישה, לשאול אם היא בסדר ולהציע אוזן קשבת.

אוי כמה כואב... שלא תדע עוד צער...
וכמו שנאמר שתדע שאת שם בשבילה לכל מה שתרצה ...
והמון כוחות בשבילך לנחמה

בעיניים של מי שהייתה בצד השני והיו סביבי המון חברות שהיינו צריכות ללדת בערך באותו הזמן אני בחרתי פשוט להעלם ולא לדבר ולא לראות אותן (אני איבדתי הריון בחודש חמישי) זה מאוד מאוד מאוד קשה ועד היום שנתיים אחרי שאני רואה את הילדים האלו שכבר בני שנתיים הלב מתכווץ לי. אז לדעתי את צריכה פשוט לשאול אותה אם היא רוצה זמן לעכל את הדברים או שהייא רוצה לדבר ולראות אותך... (עם הבטן...)

אוי בנות יקרות
מה אני אגיד לכן, אנחנו גרים במושב וכולם מכירים את כולם, וממה שראיתי במהלך השבוע האחרון היא פשוט מסתגרת בבית.
לפני כשלוש שנים היה לי אותו דבר עם חברה אחרת, היינו שתינו בהריון שלישי ביחד ממש אותו תאריך לידה, וכל הזמן צחקנו שמי שמגיעה קודם ללדת שתתפוס חניה לשניה.
היא איבדה את התינוק בחודש חמישי. כשנה אח"כ נקלטה שוב ,ומיותר לציין כמה לחץ וחרדה היה כל התשעה חודשים.
נולד לה בן והכל היה בסדר, בגיל שנה התינוק נפטר מסיבוכים של שפעת קשה.
גם אז ההלם והעצב שאין מילים לנחם אישה על האובדן, כל מה שעשינו היה לבכות ביחד.
ועכשיו עוד פעם סיפור כזה זורק אותי לקרשים..
מצטערת על הדיכאון אבל הייתי חיבת לפרוק את זה קצת...

טוב, אז גם אני לצערי באה מהצד ש"היה שם"... רק שאצלי זה קרה בחודש תשיעי, כולל לידה וחזרה הביתה בידיים ריקות.........
אז ברור שבהתחלה כל מי שראה אותי ישר חיבק ואמר מזל טוב, וכשראו שאני לא מגיבה ושאלו מה קרה, ראיתי הרבה תגובות שונות.....
היו כאלה שפשוט אמרו- "הרגת אותנו עכשו, אנחנו לא יודעים מה לומר......."
היו כאלה (שאישית העדפתי אותם)- שחייכו חיוך אמפטי, ואמרו שלכל דבר שקורה יש סיבה... ומה שקרה כנראה מנע אסון גדול יותר בעתיד........שהכל זה מלמעלה וכו'...
היו כאלה שפשוט חיבקו ואמרו שהסיפור שלי לא יצא להם מהראש הרבה זמן.......
והיו חברות ששאלו דוגרי אם לתת לי זמן "להשתבלל" בתוך עצמי....
תכל'ס אין הרבה מה להגיד שינחם... זה תהליך שלוקח זמן להשלים עם אובדן של הריון / עובר... אבל בסוף עוברים גם את זה...
לי אישית היה חשוב לא לשדר "מסכנות" כי אני שונאת רחמים.... היה לי מאוד חשוב להחזיר את החיים לשגרה כמה שיותר מהר... במיוחד כשיש עוד ילד בבית שכל תגובה שלי משפיעה עליו....
הכי גרוע תעשי אם תברחי ממנה, אני יכולה לספר לך שיש לי 2 חברות שאפילו הרחיקו לכת וקנו לי "מתנות ניחומים" אחרי שחזרתי הביתה ומאוד הערכתי אותן על המעשה... וזה כן שיפר לי דווקא את ההרגשה.....
הקיצר, תמשיכי להזמין אותה אליכם הביתה כדי שהילדים ישחקו.... תני לה לשפוך את הלב אם היא רוצה, ואם תראי שהיא מעדיפה להימנע מדיבור על זה, תעלי נושאי שיחה אחרים.... אל תתני לה לשקוע בזה !!!!