הגזמתי או שמא לא הגזמתי מספיק? - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
זהירות!! חפירה*******
בתקופה האחרונה הבנות ממש ממש לא מתנהגות יפה
הן רבות בלי סוף
צועקות מרביצות
הן היו ביומיים חופש מהגן, הלכתי איתן לסופר לקנות חלב, ירקות ופירות ויצאתי באמצע- ביקשתי סליחה מאחת הקופאיות שיצטרכו להחזיר את הדברים למקום
נגיד שאלה דברים שאין לי בעיה להתמודד איתם, יש תוצאה לכל דבר וזהו.
אבל
ישנם דברים שמוציאים אותי מדעתי!!
למשל- יש להן פינת יצירה בחדר, שולחן, שני כיסאות, ושני מדפים עם צבעים, חוברות עבודה, מספריים וכו'.
עם הזמן ראיתי שיש דברים שלא מתאימים להשאיר שם- למשל את המכסים של הטושים הן לא סוגרות לכן לקחתי להן. מספריים מצאתי על הריצפה- לקחתי להן. נטלי השתגעה עם הדבק- לקחתי להן.
בסופו של דבר המסקנה שלי הייתה שנטלי קצת קטנה לזה ואמילי בסה"כ מתמודדת עם זה יפה. רוב הזמן היה קצת בלאגן שהן סידרו ממש יפה אחריהן, מדי פעם היה איזה קישקוש על הקיר בטעות- באמת סביר.
בקיצור לפני כיומיים נתתי להן שוב את הטושים לניסיון, היינו אמורים לצאת לארוחה ובאתי לחדר לקחת משהו אחרון מהחדר שלהן וחשכו עיניי בובה חדשה לגמרי (מאוד יקרה לדעתי) שנטלי קיבלה ליומולדת (לפני כשבועיים!!) מקושקשת על הפנים!!!! ועוד בובה ישנה- שאמילי קיבלה לפני איזה 3 שנים (ואיתה נטלי ישנה בלילה והיא מאוד קשורה לבובה הזו) גם מקושקשת!!!
אני מודה- איבדתי את זה!! ממש כמעט בכיתי הכרחתי אותן לזרוק את הבובות האלה לפח בחוץ (בגשם) באותו רגע המחשבה לראות את הבובות האלה מקושקשות מול הפרצוף שלי עשה לי ממש רע!
וכל אחת מהן קישקשה על בובה שונה- רואים שאמילי עשתה לה ממש ציור...
רוקנתי את כל המדפים ולא השארתי להן כלום. היה בעיקר בכי מהצעקות שלי אבל לא יותר...
למחרת......... שוב היינו צריכים לצאת לאנשהו ואני ניגשת לחדר שלהן וקולטת בזוית העין קופסאת צבעים חדשה קרועה והצבעים מפוזרים..
אני מתחילה לרתוח
מתקרבת וקולטת שאמילי ציירה ציור על השולחן!!!!- דשא, ילדה...כאילו זה נייר
בהתחלה חשבתי שהיא לקחה את הצבעים מהחדר עבודה שלי אבל אז הסתבר שנשאר חבילה חדשה שהן קיבלו מתישהו במגירה מתחת למיטה....
הייתי קצת יותר רגועה מהיום שלפני אבל בדרך להצגה שהלכנו אליה אמרתי לאמילי 'את רוצה לחשוב על עונש בשבילך?' והיא אמרה שאמא תחליט...
אז אומנם זה לא קשור...אבל רציתי קצת לזעזע אותה אז אמרתי לה ש'הלילה את לא תישני עם הדובי שלך'
היא לא בכתה בכלל בלילה לא הפריע לה בכלל
אני יודעת שזה אולי היה לא הכי מתאים, אבל הרגשתי שכלו כל הקיצין
ניחא שראיתי שנטלי מגזימה עם הדבק...אבל אמילי?? זה היה נראה כל כך ילדותי!
מה דעתכן?
אגב אחרי שהן הלכו לישון החבאתי את הבובות בגראז' למקרה שיהיה לי רעיון יותר טוב להתמודד עם זה
21 תגובות
עמוד 1
-
לא!!!!!!!!!!!! אתן לא מאמינות!!!!!!!!!!!!!!
-
לנשום עמוק...
אני לא יודעת בנות כמה הן
אכל כדאי לשבת איתן ולכתוב או לצייר חוקים לפינת יצירה
להגדיר על מה מותר לצייר ועל מה אסור ושיהיה ברור
תכלס אמרת להן פעם אסור לצייר על בובות? אולי להן זה נראה הגיוני?
אולי דווקא בגלל שהיא כל כך קשורה לבובה הזו התאים לה להוסיף לה ציור אישי?
ברגע שיהיה חוקים ברורים, תהיה גם השלכה מידית שפינת היצירה נסגרת
תשתדלי לתת ״עונש״ באותו רגע ושקשור לארוע עצמו
לא לנהל על זה משא ומתן, לא לתת לילד להחליט ולתת את זה באופן מיידי שידע צקשר בין העונש לבין המעשה
תנסי לדבר איתן, בהתחלה אולי להיות איתן ולהראות להן איך עובדים בפינת יצירה אולי כשהן רוצות להיות בךינה
להחליט ביחד בהתחלה על יצירה או פעילות מסוימת שהן יעשו
תנסי לא להראות להן שזה מרתיח אותך כי זו חגיגה לילדים שהם מגלים איפה ללחוץ כדי שיצא לנו עשן מהאזניים -
קודם כל לפני הכל תנסי להוריד את הצבע מהבובות עם אצטון...
-
אצלנו מציירים המון, אבל תמיד צריך לבקש את הצבעים/לורדים/עטים וכו' ולשבת ליד השולחן, כי ראיתי שבאמת קשה לגדולה להישאר בגבולות, והקטנה עוד קטנה.
בגלל היצירתיות של הגדולה דווקא קשה לה להישאר רק על הדף אז אנחנו קונים בריסטולים ענקיים שפורסים על הריצפה ומציירים, גם קרטונים של מקרר/ מכונת כביסה טובים לציורים.
זה באמת מתסכל כשמציירים על הקיר, אבל ברגע שהם צריכים לנקות את מה שעשו "חדוות היצירה" על הקיר נעלמת. -
אני מבינה את הכעס. באמת שאני מבינה! גם אני לפעמים רותחת... אבל גיליתי שלאחרונה אני כועסת יותר מדי וזה לא מוצא חן בעיני להיות ככה. לא טוב לי עם זה -
אוי, נושא כואב. אמה דווקא תמיד הייתה זהירה, קירה לעומתה, ואו! כל הטושים והצבעים מוחבאים. מה שנגיש זה רק crayons שאפשר לשטוף.
ואני לא חושבת שהגזמת, אני הייתי משתגעת מזה בטוח -
נתת להן יותר מדי חופש עם הדברים האלו. אצלי הכל למעלה ואם רוצים - מבקשים ואני גם עוקבת אחריהן.
ואני אגי לך משהו? עצבים שלי לא עוזרים לאף אחד....את זה למדתי בעצמי
[email protected]
img]
פייס: ortal_hori -
את האמת אין לי מושג האם זה מוגזן או לא , בני מאוד רכושני ושומר על הדברים שלו . אתמול רק שמתי לב איך הוא מכניס את הPSP שלו לנרתיק ומסדר דיסקים וקיבלתי עצבים שזה היה בזמן האזקה ולו יש זמן לסדר כאילו כלום ..........לצבאיים פעם לא היתה לו גישה וטושים תימיד יש . לדעתי ההחרומת יכולות להביל למצב של הנזק רק עם כח דבר כזה יפועל להם לילד במקרה - עדף להסביר . רק ככה התגברנו על הרצון לגזור כל דבר שמפל לו לידיים עם היו מספריים .
http://www.holdthatpic.com/ -
אין לי ילדים בגיל של אמילי ככה שאני לא יודעת איך זה עם גדולות
אבל אצנו הטושים אף פעם לא בהישג יד, אחרת כל הבית יהיה מקושקש
ולמרות שהוסבר לה והיא מבינה שאסור תמיד אני מוצאת בסוף איזה כסא מקושקש.
אני לא חושבת שהגזמת, גם אותי מעצבן לראות דברים יקרים הולכים לפח.
לדעתי כדאי לך לשבת איתן לשיחה ולהגיד להן שהיות וראית שהן לא מסוגלות לשלוט בעצמן בנושא הזה הטושים והצבעים לא יהיו בהישג יד כמו פעם, אלא רק אצל אמא ומציירם רק בנוכחותך -
פעם אמרו לי שבמצבים כאלה פשוט מ****ים קיר....
תבחרו קיר ורק עליו אפשר לקשקש בפרצי יצירתיות כאלה -
מאמי
-
האמת...אני טושים לא קונה בכלל...לכי נסי להוריד אותם
אצלי רק פנדה, אפרונות רגילים וצבעי מיים
מקסימום אפשר להוריד.
אני מתארת לעצמי את הקריז שלך....אין לי מושג אבל אולי זה סוג של שלב בהתפתחות של לצייר על חפצים? דן היה מצייר על קירות לפעמים פיקסו שלי 
קודם כל בהחלט צריך להסביר...אולי אפילו תוך כדי השוואה (לדוגמא) - למה ציירת על הפנים של הבובה? עכשיו היא לא יפה והיא לא אוהבת את זה ! האם תרצי שיציירו לך על הפנים עם טושים? וכדומה...
אולי תקני להם יצירות מגבס, של מסכות פנים שצריכים לצבוע...אולי אז הן ירגישו את ההבדל בין מהשו שכן דורש צביעה לבין משהו שלא... -
לא יעזרו עצבים, אבל זה בלתי נמנע ואני מבינה אותך מאוד.
-
נראה שהן מצאו את הנקודה הכואבת שלך והתחילו ללחוץ עליה.
פעם אחת אורי צייר על הקיר ממש יצירת אמנות.
העונש שהוא קיבל היה לנקות את זה.
זה לקח לו חצי שעה של שפשופים על הקיר עד שהכל ירד.
מאז הוא לא ניסה את זה שוב.
בעיניי לקחת לה את הדובי של הלילה זה עונש שמנסה למצוא את הנקודה הכואבת של אמילי ועושה רושם שאמילי לא נתנה לך את ה"תענוג". לא הגיבה.
אני דווקא חושבת שכן הייתה פה הגזמה, לזרוק את הבובות לפח בחוץ בגשם,
מה זה נתן? אם היית מוכנה שהן יזרקו את הבובה למה לא נתת לבובות להישאר כמו שהן מקושקשות...? מה זה השיג?
תנסי לחשוב למה זה מוציא אותך מדעתך. למה בובה מקושקשת או שולחן מקושקש עושים לך רע?
מהמקום הזה תפעלי.
ושלא תביני אותי לא נכון... אני גם לא בעד לצייר על בובות או על השולחן, או לזלזל בצעצועים.
אבל התגובה צריכה בעיניי להיות קשורה למעשה ולא להכאיב במקום אחר.
אחרת לא השגת כלום.
אמילי תלמד לא להראות לך מה חשוב לה כדי שלא תקחי לה את זה...
[
[
[ -
אני אתחיל בזה שאני לגמרי מבינה אותך. אני מאמינה שזה נובע קצת גם מחוסר יציאה מהבית או משעמום (לפחות ככה זה אצלנו) .
ואני אוסיף ואגיד שגם לי קורה לפעמים שאני פשוט מ-ת-ח-ר-פ-נ-ת-!
א-ב-ל לדעתי הגזמת בתגובה. כשילדים רואים שמשהו מעצבן אותנו באמת ואנחנו לא מענישים ברוגע הם קולטים את זה וזה מעניין אותם והם רוצים לנסות את זה שוב.
אני מבינה שמעצבן אותך שהן קישקשו על הבובות - אבל גם אם כן, להן זה לא מפריע שהבובות מקושקשות, זה בובות שלהן, אז מה איכפת לך?
לדעתי אם מלכלכות את החדר ומציירות על הקירות - שינקו (למרות שהן עלולות להנות מזה - יונתן פיזר אתמול קלקר שלם וניקה והיה מרוצה מזה שחבל"ז).
ולגבי שאמילי מתנהגת בילדותיות - אמילי ילדה, והיא רואה את התשומת לב שנטלי מקבלת בגלל זה (גם אם תשומת לב שלילית) ורוצה גם...
בקיצור, אני ממליצה לנשום עמוק ולשאול את עצמך אם זה שווה את זה לפני שאת מתחרפנת
יעל, אמא של 2 אפרוחים -
וואו איך אני מבינה את המצוקה שלך! ממש אבל...
זה מעצבן ומסתכל שאנחנו (האימהות) כל כך משתדלות לשמור על דברים
ובכלל לחנך לדברים מסוימים, ולגלות "הפתעות" שכאלו זה לא נעים בכלל...
עם רגע הגילוי את מרגישה שחרב עלייך עולמך, ואז יש את ההתפרצות שבדיעבד לפעמים מורגשת כחסרת פרופורציה...
אל תכעסי על עצמך ועל תגובתך...
תמשיכי לנסות למנוע "הפתעות" מהסוג הזה...
עצם העובדה שנדמה לך שהעונש לא הרתיע את אמילי, לא אומר שזה היה בדיוק כך. לפעמים ילד מקבל על עצמו עונש כי מבין ששגה.
ואחרי הכל, שתיהן קטנות. גם אמילי נחשבת פיצית. היא ילדותית ושובבה ולפעמים יוצא מן "שד רע" כזה...
שיהיו לך בריאות! זה הכי חשוב!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..." -
גם אני יכולה להתחרפן ככה מטושים וצבעים בכל מקום ..
בגלל זה העלתי את זה למעלה והם מבקשים -
-
קודם כל
-
הגיוני שאני מסכימה עם כולכן????
מרינה את מאמינה שאני מעולם לא קניתי להן טושים??? ויש לי המוןןן בארון. הן כל הזמן מקבלות במתנות. וזה כיף אז אני רוצה שיהנו..
אורטל תביני שאצלנו עושים הרבה יצירה, לפחות פעם ביום, וזה היה תענוג לפעמים לקום בבוקר ולראות שאמילי כבר יושבת ועובדת- זה מעסיק אותה באופן עצמאי בצורה מדהימה!
שמש-את צודקת, חשוב להיות עיקבי ואני אולי הגבתי בצורה מוגזמת אבל בבסיס ההתנהות היתה לא מקובלת עליי.
זוהר
