סתם כי רציתי לשתף - הריון ולידה

טוב אז אחרי שבועיים של איחור ואין סוף ציפיה- קיבלתי מחזור שלראשונה בחיי לא רציתי שיגיע.
נכון שבתוכי ידעתי שאני לא- הרי הבדיקות לא באמת משקרות כשהן מראות רק פס 1 יפה וצבעוני.
טוב נו בטח אנשים יגידו שאני סתם מתרגשת הרי אני נשואה בסך הכל 4 חודשים ורק התחלנו לנסות ליצור את הדבר המופלא שיש- ילד.
אבל לי עמוק בראש יושב הסיפור האישי שלי שחוויתי כילדה- אמא שלי היקרה שבמשך שנים מנסה להיכנס להריון... אין ספור הפלות... אין ספור ימי אשפוז במחלקת נשים (שמשום מה מאוד קרובה למחלקת היולדות) .. דמעות טיפולי הפריה כושלים.... ובסוף בתם של 7 שנים תמימות יצירת מופת נולדה- אחותי המדהימה מכולם! היום אחרי כמעט 9 שנים כבר כולם שכחו כמה קשה הייתה הדרך לשם- תגידו דפוקה יכול להיות
אבל אין יותר מפחיד מלחשוב אולי גם לי זה יקרה.
נכון שאמי הייתה כבר בשנות ה30 המאוחרות כשזה סוף סוף קרה וזה מאוד רחוק ממני עדיין- אבל תמיד מתנוסס לי סימן שאלה ענק- האם אצלי הכל בסדר.
אני לא מחפשת תגובות- סתם רציתי לשפוך את ליבי.
שיהיה לנו יום מקסים ורק בשורות טובות אמן