צרחות מהבוקר עד הערב,מה עושים? - הריון ולידה

אני כבר לא יכולה יותר ומרגישה שאני לא מסוגלת נפשית כבר ככה.כל יום אותו דבר כאילו אני עוברת את אותו היום שוב ושוב.
ב 7 בבוקר הוא מתחיל לבכות ולצרוח וכל מה שאני מנסה לא עוזר פשוט....מנדנדת בידיים והוא נרדם משכיבה במיטה ואחרי 5 או 10 דקות מתעורר וצורח ואז אני מתיישבת ליד המיטה ומלטפת אותו ושרה לו ולא תמיד עוזר ואז אני מעבירה אותו לעגלה ומנדנדת שם בכל מני שיטות..נרדם ומתעורר שוב אחרי 10 דקות ואז שוב נדנוד...תוך כדי כמובן בודקת מה עם הטיטול ואם לא מציק לו משהו וגם מביאה לו טיפות נגד גזים . בודקת אם חם או קר לו ואם נוח לו. עד שאני מסיימת כבר עובר השעתיים וצריך להניק שוב ואחרי ההנקה שוב אותו דבר מה שכתבתי קודם ועד ההנקה הבאה ואז שוב מגיעה הנקה ושוב אותו דבר ואז ב 14 בצהריים מגיע הבן הגדול שרוצה צומת לב והתינוק צורך ברקע ואני צריכה לתת אוכל לגדול שלי שמתנהג כמו קטן וצריך להאכיל אותו מכפית כי אחרת הוא לא אוכל ובורח לסלון ולא אכפת לו להיות רעב ומתחיל לעשות שטויות והלטריף אותי ולעשות לי בהכל דווקא עד שאני מאבדת שפיות ואחרי ההנקה של 15 בצהריים יוצאת איתם לטייל עד 17 וחצי וחוזרת הביתה מניקה ואז בעלי חוזר ועוזר לי בכל מה שהוא יכול ונופל עליו גם כל המטלות של הבית כי אני לא מספיקה כלום. ב 19 בערב כולם נרגעים והתינוק נרדם ויושן טוב עד 21 בערב והגדול הולך לישון ב 19 וחצי. אז אפשר לנשום .אז ב 21 מקלחים התינוק מניקה והולכת לישון יחד איתו כי בלילה רק אני קמה כי אני מניקה ובבוקר מתחיל יום שבו הכל אותו דבר וכל יום אותו דבר ורק בשישי שבת אני יכולה קצת יותר לנוח כי בעלי איתי . איך להחזיק מעמד? אחרי הלידה הקודמת היה לי אותו דבר רק שהיה לי רק ילד אחד והייתי אז בדיכאון שצרחתי כל הזמן ובכיתי ולא רציתי לחיות ובעלי המסכן לא ידע איך לעזור לי וחמתי לא רצתה לבוא לעזור לי בכלום ואמא שלי גרה בעיר אחרת ויכולה לבוא רק פעם בשבוע לכמה שעות.