התנהגות של הילד, בד"כ נובעת ממה שהוא רואה.
יש פתגם: הילד זה המראה שלך.
כלומר, דברים שאנחנו אולי לא שמים לב בנו, אצלנו, פתאום מופיעים אצל הילד מחוץ לנו.
הדרך הטובה ביותר להשפיע על ילד זה לתת לו דוגמא אישית (גם את וגם בעלך) ולא סתם דוגמא אישית, רצוי במשחק.
כמו שמישהי רשמה כאן לגבי צחצוח שיניים.
כי מה הם רוצים בסה"כ? הם רוצים כל הזמן לשחק, כי במשחק הם מתפתחים. רק אצלנו המבוגרים, הכל רציני, צריך לחשוב, לשקול. אצלם, הם רוצים כל הזמן לשחק.
לגבי חולצות - תקני רק חולצות שאת רוצה שהוא יבחר, ואז לא משנה מה הוא יבחר, את תהיי מרוצה

ודבר מאד מאד חשוב, בגלל שמדובר בילד, את צריכה לדבר עם בעלך שהוא ישתף פעולה איתך. כל דבר שאת לא מצליחה להסביר או להעביר לילד, שהוא יעשה את זה. למה? זה דבר ידוע בפסיכולוגיה ההתפתחותית שהילדים מושפעים ביותר מההורה בן אותו מין. במקרה הזה, מדובר בילד, ולכן הוא יותר לוקח דוגמא ומחכה את אבא.
הנה ציטוט מספר על חינוך:
כלומר, בכל פעם שהילד עושה משהו לא נכון, אשמים המבוגרים,
מכיוון שהם לא חינכו אותו נכון?
ומי אם לא הם?! הרי הוא תלוי לחלוטין בהם. אין את מי להאשים,
מלבד את עצמנו.
אך ההורים רוצים בראש ובראשונה ללמד את הילד לא לעשות את מה
שעלול לסכן אותו ולהזיק לו, ולאחר מכן ללמד אותו מה מועיל לו.
הילד נמצא תחת השפעתם המוחלטת של המבוגרים, לכן חוסר
הצלחתו – אלה הטעויות שלהם. אין להאשים את הילד, הרי
הוא בסך הכול יצור קטן עם אוסף מסוים של תכונות ודחפים
שמתפתחים בהשפעת אנשים מבוגרים. אנו יכולים לדרוש רק
מהמבוגר שיחפש וישכלל את גישתו לילד כדי להצליח. אך האם
אפשר להאשים את הילד בגלל שהוא לא מצליח? לכן יש להעניש
את המבוגר, ולא את הילד.
אך מה לעשות אם מתגלים אצל הילד דחפים שליליים?
על המבוגר למצוא לכך תרופה, ולא לדרוש מהילד לרסן בצורה
כלשהי את מה שהוא אינו מסוגל לרסן.
נניח שהילד התחצף?
זאת אומרת שזהו הטבע שלו – להיות חוצפן. עלינו למצוא שיטות
חינוך כאלה, שיתקנו את החוצפה הזאת ואת הכעס לצורות
התנהגות אחרות, נכונות יותר.
כדאי לצפות בקליפ הזה!
אני צופה בך אבאאני מאד מבינה אותך והבעיה הזו שלך, היא לא בעיה שלך אלא בעיה של כולנו כחברה כי מה שאת חווה, זה משהו שכולם נתקלים בו בשלב כזה או אחר.