אני אחת מכן , מן הסתם חסויה...
כבר יותר משנה שהיחסים ביני לבין בעלי לא תקינים, אנחנו רבים המון , על כל דבר ולא מצליחים לתקשר בכלל.
אני מדברת על ריבים מאוד מכוערים, צעקות, מילים לא יפות.. לפעמים לצערי הרב גם לפני הילדים
ניסינו לדבר על המצב המון המון המון פעמים בננו ותמיד אנחנו מגיעים למבוי סתום, תמיד השיחה היא אותה שיחה ואין לה פיתרון
אני מרגישה שבמקום שמערכת היחסים תיתן לי לפרוח, ותיתן לי תמיכה וכדומה - אני כלואה בה.
אני מרגישה שאני נמצאת לבד בהורות ובחינוך - בעלי לא מסכים איתי על שום דבר שקשור בחינוך הילדים. דוגמא הכי פשוטה: אני חושבת שצריך לשים לילדים גבולות - הוא לא, לתת להם סדר יום קבוע - הוא לא. וכדומה.
האווירה בבית היא מתוחה מאוד, כל שניה משהו יכול להתפוצץ בנינו.
בכל השיחות בננו מבחינתו אני האשמה היחידה. (ואני ממש לא טלית שכולה תכלת) אבל גם לו יש חלק בזה והוא לא מוכן להבין את זה.
אני במצוקה וכל מה שיש לו להגיד לי זה: לכי תדפקי את הראש בקיר


לא נעים לחיות ככה



אני מאוד רוצה לחיות איתו, במידה ונתקן את המעוות והדרך היחידה שאני חושבת עליה לעשות את זה היא לפנות לגורם חיצוני - בעלי מתנגד לזה נחרצות.
אתמול הוא הציע לעזוב את הבית לשבוע, לראות מה קורה ..
אני לא יודעת מה לעשות? למי לפנות? מי יכול לעזור לי? איך אני אסתדר כלכלית לבד? איך אני בכלל אסתדר לבד?
איך לדבר איתו שהוא יבין שהאחריות למערכת היחסים היא גם שלו ושהוא גם חייב לעשות שינוי.. אני בכלל לא בטוחה שהוא רוצה את מערכת היחסים הזו...




