וואו, כמה זמן - הריון ולידה

ולא פרקתי על המשפחה של בעלול
אוהו שיא גינס, רואים שאני עובדת על עצמי חזק הא?

אני חייבת לספר לכן משהו..

באיזה יום שישי אחד נסענו קרוב לבית של אמא שלו
שאני אישית לא דיברתי איתה מפסח בגלל כמה דברים לא נעימים
והחלטנו שבאמת. די. מי שרוצה הדלת פתוחה
אנחנו מפסיקים עם הורדת הראש
אז סגרתי את הרדיו ושאלתי את מתן.. אתה רוצה לעלות עם הילד להגיד שלום לאמא?
הוא הסתכל עליי ממש בהלם חושים
בהתחלה אמר לא וזה... אני כועס עליה. אחרי כמה הרגעות הוא פירסס ונסענו.
ראיתי עליו כמה הוא בשוק ונרגש.
הוא הוציא את הילד מהרכב, סידר לו את הסריג בתוך המכנס ואמר לי שלום מבעד לחלון
אז קיבלתי כוחות על
החלטתי שאני עושה את ההתגברות הכי גדולה שאפשר מזה חצי שנה
יצאתי, לקחתי את התיק, ואמרתי לו בוא... עולים.
הוא כמעט התעלף - היתכן שאני שירה אעלה לאמא שלו, לאחיות שלו, אחרי הכל?
אז דפקנו בדלת.
"פתוח"
נכנסנו- חמותי נורא התרגשה, ממש הזילה דמעה
נתתי לה חיבוק ונשיקה ומה שלומך.
גיסותי למזלי לא היו בשטח חוץ מאחת שעשתה פרצוף ונכנסה לחדר
אז אחרי הא ודא, שאלתי אותה אם היא מסכימה לשמור על נהוראי במשך שעתיים
היא לא ידעה מה לומר, הייתה מאושרת עד הגג, הילד אצלה אחרי חצי שנה שלא ראתה אותו
ועוד תשמור עליו ככה לבד? היא מיד הסכימה ואנחנו נפרדנו ונישקנו ונסענו.
(אוי כמה שנהוראי בכה, הוא ממש לא הכיר אותה או את הבית שלה)

נסענו אז בזמנו לשוק בראש העין
לא התקשרנו, לא קירצצנו, רצינו לתת לה להרגיש הכי טוב בעולם
שיצאנו משם התקשרנו שאנחנו בדרך, הילד לא אכל לא זז מהמקום (אני יכולה להבין
היה לו קשה במקום חדש עם אנשים חדשים, ולצערי הרב הם חדשים)

בדיוק בדרך חזרה עשינו את התאונה ההיא עם הרכב.
וכן, משמיים רק בזכות ההשתדלות שעשיתי הילד לא היה איתנו ולא עבר את זה.

בקיצור לבסוף היא באה עם נהוראי, לקחה אותנו הביתה, היתה מותק. באמת מותק.
אבל הסיפור עם גיסות שלי רק הולך ומחמיר
ביום שישי אח"כ שוב הצעתי שהיא תשמור על נהוראי
שוב נתנו לה אותו שתרגיש בכיף.
יצאנו הסתובבנו וחזרנו, ביקשנו ממנה שתוריד אותו למטה כי בדיוק מתן קיבל צו חירום למלחמה
אז "למה לא תעלו ולמה ולמה ולמה"
אמרתי למתן שהוא חייב להכין תיק, מדים, שאוטוטו שבת, שאפשר לוותר על לעלות הפעם.
אבל לא, נותנים אצבע לוקחים את כל היד, איזה סיפור עד שהתרצתה להוריד את הילד.

ואז, תוך כדי שאני קושרת את נהוראי לסלקל, וחמותי מדברת עם מתן מחוץ לרכב
אחיות שלו פותחות את החלון של הבית
ומתחילות לזרוק כינויי גנאי.
"בוא בוא תעלה יא ילד פח, אין לך אישיות, שפוט"
ומתן אומר להן הלו, תרגיעו לפני שאני עולה להרגיע אתכן, כנסו הביתה
ובנות הן ממשיכות לצרוח מלמעלה, ולאחל לנו דברים טובים, ולהשפיל אותי בצורה מזעזעת

וחמותי "די מתני, תרגע, הכל בסדר"