סיפור הלידה המאכזב/מזעזע שלי- בי"ח לניאדו - הריון ולידה

שלום לכולן,
אני רוצה לספר לכן בקצרה יחסית את סיפור הלידה שלי בבי"ח לניאדו בנתניה כדי שמי שחושבת ללכת ללדת שם- שתחשוב פעמיים...
ילדתי את בתי לפני כחודשיים. הגעתי עם בעלי בלילה למיון יולדות בלניאדו כשהתחילו לי צירים כל 6 דקות בשבוע 40. בדקו אותי, ראו שאין פתיחה או משהו שמקדם לידה והחליטו לאשפז ולתת זירוז בגלל לחץ דם גבוה+ שבוע מיתקדם. ואז התחיל הסיפור:
אושפזתי במחלקת נשים ושם קיבלה את פנינו אחות אחראית בשם שלומית שהיחס שלה מההתחלה ועד הסוף היה מ-ז-ע-ז-ע! בגלל אותה אחות ילדתי ללא בעלי לצידי ובחדר מיון במקום בחדר לידה.
התקבלתי על ידי אותה אחות בשעה 3 לפנות בוקר כאשר היא אוכלת לנו מול הפרצוף בהפגנתיות(הייתה איתה אחות נוספת) וכששאלתי אם אני יכולה לקבל פטידין להרגכה היא אמרה שהייתי צריכה לשאול במיון. בסוף היא התקשרה למיון בעצמה לשאול בחוסר רצון מופגן. מילא זה. בעלי הלך הביתה לישון כמה שעות כי הרופאה במיון אמרה שהזרוז לוקח המון זמן ואין סיכוי ללידה בקרוב. גם אם הוא היה נישאר אז זה לא היה איתי בחדר שהיה עמוס מעל למקובל אלא באיזו מיטה/כיסא(אם היה פנוי) במיסדרון. לא ראינו צורך בהישארותו. בשעה 04.00 לפנות בוקר בערך קראתי לאותה אחות ואמרתי לה שהצירים מתגברים ושתיקרא לרופאה שתיבדוק אותי. היא אמרה שאין צורך ויש עוד זמן... השלב הבא שקראתי לה היה כעבור שעה, ואז התברר שאני בעיצומה של הלידה, הייתה לי ירידת מים בשרותים וצירי לחץ. הזעיקו את הרופאה וטרם היא הגיעה הורידו אותי למיון בכיסא גלגלים. ועכשיו העניין העיקרי: ביקשתי מאותה אחות שלומית לצלצל לבעלי כי הוא לא כאן(הבית שלנו במרחק 5 דקות נסיעה מביה"ח). היא אמרה שתיתקשר- ולא התקשרה. ילדתי לבד, לא הספיקו לתת לי אפידורל, והתקשרתי בעצמי לבעלי לאחר שילדתי. מיותר לציין כמה התאכזבנו. וזה בקצרה :-)
שלחתי לבי"ח מכתב תלונה, תשובתם הייתה מטייחת ולא רלוונטית ישירות לטענות שהעליתי במיכתב. מי שרוצה אשמח לשלוח לה למייל את המיכתב שלי ומיכתב התשובה שלהם.
לסיכום: מי שחשבה ללדת בלניאדו שתחשוב שוב. יש סיכוי שהיא תלד לבד.