אצלינו זה הדדיות.
אמא שלו בכללי אישה כזאת פשוטה, לא נכנסת לתפקידים. לא מעניין אותה. אצליהם במשפחה כשבעלי היה קטן סבתא שלו הייתה איתו המון, ולקראת בית ספר
אבא שלו היה מפקח על הכל, כולל אסיפות הורים וכאלה...ישב איתו על דברים. (כבר אמרתי שזה לא מעניין את אמא שלו? חחח)
אז עכשיו אבא שלו "מעביר לו ידע" ומצפה ממנו להיות כמוהו.
וכשאמא שלו שואלת משהו על הילד היא מפנה את השאלה אלינו. נגיד "למה אתם לא.."
ולא למשל "למה היא לא\אתה לא". לא מגדירה תפקידים.
אמא שלי היא ממש לא ברורה, כי או שאני כל הזמן צריכה להגיד לה,
כשהיא מבקשת ממני משהו, "בעלי...בעלי יעשה, זה בעלי עשה כבר, טוב אני אגיד לו. מה הבעיה? הוא ישכיב אותו, הוא בבית. לא רוצה לעשות את זה, הוא יעשה"
או שפתאום אני שומעת ממנה "תני לבעלך!! למה את עושה את זה!!? "
וזה כל הזמן מתחלף...היא קצת מתוסבכת. אז אני לא יודעת מה היחס שלה

.
אני אסכם ככה: נע בין דאגה מתוך ניסיון העבר לבין קנאה עזה
