רגע של משבר... - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • הי בנות,
    אני די ותיקה פה, אבל לא כותבת וכמעט ולא קוראת בתקופה האחרונה. אבל עכשיו אני חייבת לפרוק...
    אנחנו מנסים קרוב לשנתיים (הזמן רץ.....). עשינו כמעט את כל הבדיקות, לבעלי יש בעיית זרע, די חמורה אך נאמר לנו שיש מצבים הרבה יותר גרועים מזה. רגע לפני שנכנסו לתהליך הטיפולים, החלטנו לעצור עם העניין הזה ולנסות כמה דברים אלטרנטיביים.
    בחודשים האחרונים הפסקתי לעקוב אחרי ביוץ ומחזור, כי פשוט נשבר לי. קובץ האקסל מתארך מחודש לחודש, ואין לי כבר כוחות נפשיים לראות אותו.
    איפשהו בימים האלה אני אמורה לקבל מחזור. לפני 5 ימים הופיעו הפרשות די אופייניות לפני מחזור, אבל בינתיים הוא עוד לא כאן. בעלי שואל אותי לפחות פעם ביום אם קיבלתי, בכל פעם שאני אומרת לא - אני שומעת ורואה איך הוא זורח לרגע.. אמרתי לו לא לפתח ציפיות, כי זה קרה כבר כ"כ הרבה פעמים, והאכזבה כ"כ קשה לפעמים, שפשוט חבל להכנס לזה כל פעם מחדש...
    אבל אני מתחרפנת!!!! כל פעם שהוא שואל - בא לי לבכות... נמאס לי... מרגישה יאוש ועייפות. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה ומה אני רוצה, למה אני מצפה ומחכה כ"כ - לילד, או להריון הזה שלא רוצה לקרות? האנשים בסביבה הקרובה שלי כבר הפסיקו לשאול שאלות, כנראה מבינים שיש בעיה. אבל אני מרגישה שבוחנים אותי לפעמים מהצד...
    אוףףףףף.
    לפני כמה ימים עברנו ליד בית חולים איכילוב, ובעלי שאל איפה אני אלד כשאהיה בהריון. וגם ברגע הזה רציתי לצרוח: דייייייייייי! לא רוצה לחשוב על ולא רוצה לקוות, לחכות, להתכאזב. פשוט בא לי לאטום את העיניים ואת האוזניים, ולשכוח מכל הנושא הזה!.....
    לפני שבועיים בערך הלכתי בבוקר לעבודה עם בחור שעובד איתי. הבחור ניגש (כהרגלו מדי פעם) לתת צדקה לאיש דתי מבוגר שתמיד יושב במקום קבוע, בזמן שאני המשכתי ללכת. ותנחשו מה אמר לו מקבל צדקה המאושר? איחל לי(!) לידה קלה... גם אז רציתי לצרוח!!!!!!!....
    לא קל... נמאס, פשוט נמאס. שיגיע המחזור כבר. בעלי יתבאס לערב אחד, אבל לפחות אפסיק לראות את הניצוץ הזה של תקווה שעיניים שלו שמרגיש לי כמו דקירת סכין בכל פעם:(
    סליחה על החפירה, פשוט אין לי את מי לשתף מכל זה...
    בהצלחה לכולן ושיהיה ערב מקסים,
    ענת
13 תגובות
עמוד 1
  • קודם כל אני זוכרת אותך כי גם אני פה המון זמן... יותר מידי..
    ואני הכי מבינה. בעולם אבל ההצעה שלי עבורך שאם יש בעיית זרע לא לבזבז זמן ולגשת לטיפולים עם כל הפחד שבדבר...
    הרצון והכמיהה לילד חזקים מאיתנו יצריך לעשות הכל כדי להשיג אותם הלוואי ובאמת יהיה נס והריון ספונטני אבל גם אם לא תדחפי קדימה ותגלי שטיפולים זה לא נורא כמו שזה נשמע כי הזמן חומק לנו בין האצבעות בגלל החיים הלחוצים של כולנו ואסור לתת להם להשתלט עלינו ועל הרצונות שלנו
    כמובן שזו רק עיצה ממני ואת יודעים טוב ממני מהם השיקולים שלך
    המון הצלחה!!!
  • היי יקירה,
    כאב לי מאוד לקרא... אני יכולה לתאר לעצמי ששנתיים של ציפיה הם זמן קשה ולא נעים בכלל...
    ציינת שעשיתם את כל הבדיקות האפשריות אבל לא ציינת האם עשיתם טיפולים כלשהם? הזרעות? הזרקות? הפרייה?
    אני באמת חושבת ששנתיים הם זמן בהחלט הגיוני לטפל בבעיה ולהעזר ברפואה המתקדמת שיש היום

    ואל תתייאשי!!! תאספי את עצמך ואת הבעלול ותאמינו שזה יגיע!! בטוח!

    מחזיקה לכם אצבעות
  • הייי :)
    גם אני זוכרת אותך ...
    כואב מאוד לקרוא מה שרשמת מעבר לזה שאני מזדהה איתך מאוד
    כול התחושות שאת מתארת מוכרות לי מאוד ...

    אני אשתף אותך שגם לבעלי יש בעיית זרע לא כזאת פשוטה, אנחנו אחרי הזרעה 1 בלבד שלא הצליחה ואנחנו מתקדמים כנראה ל ivf ..
    כמו שכבר כתבו לך הרצון הזה לבייבי קטן גובר על כול פחד שיש!
    ואני כמי שעד לפני שנה וחצי פחדה פחד מ ו ו ת !!! מבדיקת דם בסך הכול מוכנה כרגע לעבור כול טיפול אפשרי שייקרב אותי למטרה שלי, עכשיו לא ציינת האם עברתם טיפולים כולשהם
    אני בנימה אישית בהחלט מציעה לך להיתקדם הלאה שנתיים זה מספיק זמן לחכות

    כמובן שזו דעתי האישית בלבד
    המון בהצלחה


  • ענת, קודם אגיד שאני מזדהה עם תחושותייך
    כל כך הרבה זמן ניסיתם טיבעי ולא התחלתם הזרעות?
    הרי אחרי שנה כבר צריכים לבדוק ולראות איך מתקדמים.
    בהצלחה!

    מורן, אחרי הזרעה אחת את מתכוונת לעבור להפריה?
    הקופת חולים מאשרת את זה? כי הבנתי שצריך אישור לפני כן, וכדי לקבל אישור יש צורך בכמה הזרעות, איך זה עובד בקופת חולים שלך?

  • לולי - תראי אצלנו יש בעיית זרע.. הסיכויים הרבה יותר גבוהים בהפרייה מאשר בהזרעה
    אני כרגע נמצאת בשלב ההמתנה אחרי חודש טיבעי לחלוטין מקווה ומצפה
  • יוווווו ענת אני זוכרת אותך עוד מהימים שהייתי בפורום הזה לפני שעברתי לפורום טיפולי פוריות..
    את זוכרת אותי??
    מאמי תקשיבי, אני אהיה ישירה..
    למה לבזבז זמן על ניסיונות טבעיים או טיפולים אלטרנטיביים אם קיימת בעיית זרע קשה????
    זה בזבוז זמן מוחלט!!
    אנשים שומעים טיפולים ונבהלים משום מה.. נכון שזה מבהיל בהתחלה ומפחיד
    אבל באמת באמת באמת שהשד לא נורא בכלל!!
    יש לך מטרה ורצון גדול לילד? כל האמצעים כשרים!!!
    אל תבזבזי את זמנך על ניסיונות טבעיים,
    גם אנחנו עם בעיית זרע ושחלות פוליציסטיות ורק חיכיתי לרגע להתחיל טיפולי ivf כי ידעתי שזה מה שיביא לי את ההריון
    ולפני שלושה חודשים ילדתי נסיכה מהממת בזכות ה ivf הזה
    אז קדימה,
    לצאת מהבאסה ולהתעודד כי יש פיתרון פשוט לבעיה שלכם!!!
    שולחת לך מלא מלא מלא
  • אני לא מכירה אותך , אך אני חושבת ששנתיים זמן מספיק כדי להתחיל בטיפולים (הזרעות או הפריות ) אם יש בעיה אז חבל סתם למשוך זמן עדיף לטפל ולעזור לגוף. אני אחרי שנה וחודש התחלתי טיפולים , ועוד אצלי יש ילד וגם אני הייתי בהריון לפני שנה (לא התפתח ועברתי גרידה ), אל תחששי , תתחילי לאט , לאט, תתעייצי עם רופא שלך , מה הכי מתאים לכם . בהצלחה מאמי .

    /]
  • היי מתוקה, ממש נגעת לליבי וצר לי על כל הקושי שאתם עוברים. אני כמו הבנות פה חושבת שכדאי להתחיל טיפול, יש בעיה שאתם מודעים אליה ויש היום פתרונות אז למה סתם להתייסר? אני גם חושבת שברגע שתקבעי אצל רופא ויהיה מועד לטיפול משהו מן התקווה יחזור כי יש תחושה בטיפולים שעושים משהו למען, שמקבלים עזרה ותמיכה בתהליך וזה לפעמים יותר חשוב מהטיפול עצמו. אל תחששי, השד לא כזה נורא, אני מאחלת לך קודם כל שהאופטימיות תחזור וגם האמונה שברור שתהיי בהריון ויהיה לך בייבי מהמם, וגם כמובן שיהיה המון המון בהצלחה!!!!



  • אצל מי את מטפולת?אם מותר לשאול...
  • בהצלחה לכולנו!
  • מאוד נגעת לליבי ואני מאוד מבינה אותך, אבל לא כ"כ הבנתי את יחסך עם בעלך,
    אני מזדהה איתו בגלל שהקושי להביא ילדים אצלנו הוא בגללי, וזה דבר שגורם לי צער גדול וגם רגשי נחיתות.
    לפי דעתי הוא נמצא בלחץ וגם בצער, והוא ממש מייחל להריון שיגאל אותו מהמצב, הוא שואל אותך אם קיבלת, הוא מבקש שיברכו אותו ובמקום לקבל תמיכה אהבה ותקווה שזה עוד קרוב ויבוא היום והכל יסתדר, הוא מקבל אישה כעוסה וחסרת סבלנות,
    כשכתבת: "פשוט נמאס. שיגיע המחזור כבר. בעלי יתבאס לערב אחד, אבל לפחות אפסיק לראות את הניצוץ הזה של תקווה שעיניים שלו" - גרמת לי לדמעות בעיניים.
    אני מבינה את מצבך, אבל תנסי גם להבין אותו- בתור אחת שעברה את זה - כשידוע שהבעיה היא אצלו הסבל שלו הוא רב מאוד.
    מתפללת שבקרוב נשמע ממכם שורות טובות!
  • וואו, בנות.... ריגשתן אותי מאוד. תודה על התמיכה.

    את חלקכן אני בוודאי זוכרת! שמחה ומאושרת לשמוע על הלידות וההריונות, כן ירבו בשורות כאלה ומי שעוד לא שם - שיהיה בהצלחה.

    לא התחלנו שום סוג של טיפולים. עשינו את כל הבדיקות, חוץ מצילום הרחם שהשארתי אותו לסוף. בפגישה האחרונה עם המומחה לפריון סיכמנו שנסיים את כל הבדיקות ואז נבוא ונחליט על אופן ההתקדמות. סביר להניח שימליצו לנו על הזרעה או שתיים בשביל לסמן V ואז נמשיך ל-IVF.
    זה המצב.
    אני מאוד חוששת מ-IVF. אני יודעת שלא מתים מזה, ושיש מצב שהשד באמת לא כ"כ נורא, אני לא פוחדת מזריקות... (אחותי עברה את כל זה. היה לה קשה מאוד, אבל התוצאה בהחלט השכיחה ממנה את כל החוויות השליליות). אבל עדיין, מאוד לא בא לי לגרום לגוף (ולנפש?..) לעבור את הטלטלה הזאת. היינו רוצים שזה יהיה אחרת... אז החלטנו לנסות טיפול אלטרנטיבי. פנינו לדר' אברהם מאיר גדניה, מומחה בת**** והומאופתיה. בעלי נמצא שעיצומו של התהליך - תוספי ת****, ויטמינים, ת**** בריאה יותר. ניתן לזה כמה חודשים, ובמקרה הכי גרוע.... חזרנו לאותה נקודה בדיוק, עם קצת פחות כסף בכיס... סיכון מחושב. אם לא יעזור - פשוט נמשיך בדרך שהתחלנו.
    דרך אגב, שאלתי כאן בפורום על דר' גדניה, אבל אף אחת לא הכירה כנראה. מצאנו עליו קצת חומר באינטרנט. בכל אופן, אם מישהי שמעה או מכירה - אשמח לשמוע.

    מלכי, גם את גרמת לי לדמעות בעיניים.... אני רואה את הסבל של בעלי, ודבר אחרון שאני רוצה זה לפגוע בו. כשכתבתי שכואב לי לראות את הניצוץ בעיניים שלו, התכוונתי לכך שליבי נשבר בכל פעם כשאני רואה את הכתפיים שלו צונחות כשאני מקבלת מחזור. קשה לי לראות כמה קשה לו... לכן אני מנסה לשמור עליו בדרך הזאת (לא יודעת עד כמה מצליחה) ולהרגיע ולהגיד לא לפתח ציפיות, כי האכזבה שוב תכאב, מאוד, לשנינו.
    זה מאוד לא פשוט רגשית. אני הכי רוצה לתמוך בו ובנו, אבל לפעמים אני מרגישה חוסר סבלנות, כי הנושא הופך לטעון יותר ויותר עם הזמן, ולא תמיד יש את המשאבים הנפשיים להתמודד עם זה.
    אני מאחלת המון המון בהצלחה לך ולבעלך. ו... רק שתדעי, שגם לצד "הבריא" מאוד קשה. הוא כואב את הכאב של הצד השני בעצמה מאוד גדולה. זה רע מאוד - לראות אדם אהוב וקרוב במצוקה, חוסר עונים, מבוהל, עם רגשות אשם שמתגנבות לו לתת המודע.

    אהה, כמעט שחכתי - המחזור הגיע היום.

    שוב יצאה לי חפירה ארוכה... שוב סליחה:)

    מקווה להצליח לגייס אנרגיות חיוביות. אני בנאדם מאוד אופטימי מטבעי, אבל... לכולנו יש רגעים קשים.

    באיחולי חסידות לכולן,
    ענת

  • ענת, ריגשת אותי מאוד בתגובה שלך,
    מתפללת שבקרוב קרוב יגיע ההריון אליכם
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה