אני אוהבת את בוטן שלי!!! *הודעה קשה* - הריון ולידה

הלכנו אתמול לא.ס ראשון... איך התרגשנו ללכת לשם!.. הריון ראשון..כבר דמיינו את התינוק המהמם שיהיה לנו בעוד פחות משנה..דמיינתי את הריסים שלו, את הפה הקטן והמתוק... חיכיתי לחבק אותו.. שירגיש כמה אני אוהבת אותו.
נכנסנו לחדר הא.ס, וכשראו על המסך את שק ההריון ככ התרגשנו.. בעלי הוציא מצלמה לצלם תמסך מרוב התרגשות...
ואז היא אמרה ״אני לא רואה דופק״.
הסתכלתי עליה והבנתי שמשו רע קורה פה... למרות שלא הבנתי כמה רע זה כבר יכול להיות.. ישבתי שם עוד כמה דקות על הכיסא הזה שהתחיל להרגיש לי כמו כסא עינויים ונשלחנו לאחות שתפנה אותנו לאיזה רופא עלינו ללכת.
ירדנו למטה ונכנסנו לאחות. היא הסתכלה על הדפים ואומרת לנו ״אתם יודעים שזה הריון לא תקין״. פה הבנתי שהמצב לא טוב... היא הפנתה אותנו לרופא והלכנו לחכות לו.. שני אנשים שלא מבינים מה הולך ליפול עליהם...
ואז נכנסנו אליו... וציפיתי שכאן אקבל הסברים.. אבל זה לא קרה. הוא הסתכל על הדפים, שאל האם היו לי דימומים והאם המחזור שלי סדיר בד״כ והופססס.. בקושי חיכה לתשובה ושלח אותנו לגרידה.
הרגשתי שהעולם נופל עלי.
בוטן שלי.. בוטנית של בעלי.. זהו.. נגמר. הוא/היא לא יהיה קיים עוד מעט...
למה הוא הפסיק לגדול??? מתוק שלי. כזה קטן וחסר ישע.. ואני מרגישה עכשיו קצת כמוהו.. קטנה, עלובה וחסרת אונים... עם עולם גדול מסביב שלא מספק תשובות.. אני מרגישה מתה גם.
מאתמול אנחנו לא מפסיקים לבכות.
הוא היה כל החיים שלנו ב8 השבועות האחרונים...
וזהו.
אני כותבת לכן אתזה בדמעות חנוקות (לא רוצה להעיר את בעלי... שיישן קצת..שיחלום חלומות טובים...) ובתקווה שכן יש משהו שאפשר לעשות.
אני בחורה בריאה וכנל גם בעלי... בריאים ותמימים. ובעצם כבר לא תמימים... אתמול חטפנו סטירת לחי כואבת במיוחד... ואני מקווה שמתישהו יבוא גם ליטוף.. משהו במקום...
ואני תמיד אזכור את בוטן שלי.
היצור המתוק כל כך ששכן לי בבטן והביא לי כל כך הרבה שמחה ואושר לחיים.
התינוק המתוק שנוצר מאהבה אמיתית שלנו...
תינוק שיישאר תמיד תינוק.
אוהבת אותך בוטן. ילד בלי דופק שלי.