מחשבות שעלו בי בימים האחרונים - הריון ולידה

מתוך התערבות קצת לא במקום הגננת של אוולין אמרה לי אתמול שהגיע הזמן לעשות עוד אחד כי אוולין מפונקת. לא במילים האלו בדיוק אבל זה היה המסר.
מצד אחד אני לא רוצה ילדה מפונקת אני רוצה ילדה שתדע לחלוק ולא תחשוב שכל העולם שלה, ההתנהגות של אמא שלי לא נותנת לילדה פרשנות אחרת, כל יום כמעט אחרי הגן הילדה אוכלת במקדונלדס או ארומה או בסושי או לא משנה איפה.
מקבלת בגדים ומתנות בלי סוף.
תמיד הכל מוותר לה והכל שלה בבית של סבתא.
אפילו כשהיא מרביצה לה בפנים היא אומרת "זה ככה היא מתרגשת לראות אותי"
ואל תבינו לא נכון, אני מאוד מעריכה את העזרה ואת כל מה שאנחנו מקבלים ממנה,החל מבגדים ועד לצעצועים, ילדה שבאמת לא חסר לה כלום למרות שאנחנו בקושי כלכלי היא לא מרגישה את זה ואי אפשר להרגיש את זה מהחדר שלה.
אבל מצד שני....אני כל כך לא מוכנה עכשיו לילד.
לא נפשית ולא כלכלית.
לקום לעבודה ב 7 אחרי לילה ללא שינה,ואם יהיו 2... לא מוכנה לזה כרגע.
לא יודעת מה לעשות.
כשהיא ליד האחיין שלי היא ממש מחבקת אותו ורוצה רק לגעת בו וללטף אותו,היא מאוד אימהית עושה "נוני נוני" (נומי נומי) לבובות שלה, מאכילה אותם,מכסה אותם, עושה להם ששששששש כשהמנגנון מפעיל קולות בכי, מנקה אותם במגבון ואני בטוחה שיהיה לה הכי טוב לגדול עם אח או אחות שקרובים לגילה.
אבל מה עושים כשאמא לא מוכנה?
גם אבא לא מוכן..
אז מה היו השיקולים שלכם לילד שני?
חוץ מהרצון לילדים.
מאוד רוצה..ובונה אולי אפילו על 3.
הגיל שלי מתקרב ל 30, אז זה לא שיש לי עוד 10 שנים לחשוב מה לעשות.