היום ממש נעצבתי תגידו לי אם טעיתי במה שאמרתי או לא.
היום באתי לגן והילד שלי בן קרוב לחמש כבר פעם שניה שקרה לו שבגן הוא עשה במכנסיים פיפי בזמן מפגש. העניין של הקשב שלו הוא לא הרגיש כנראה או דחה ודחה או שלא ידע מה לעשות שבאמצע המפגש היה לו פיפי ובמקום לבקש לקום ולעשות הוא פשוט עשה במכנסיים או כי לא הרגיש לא יודעת למה. בכל מקרה בסוף היום ילד אחד אמר לאמא שלו באוזן משהו שאני לא שמעתי ואחרי זה אמר לה בקול "וזה פעם שניה". מיזה הבנתי שהוא סיפר לאמא שלו מה שקרה עם הילד שלי אז אמרתי לו ליד אמא שלו שזה לא נורא שילד עושה פיפי כי זה קורה והוא בסך הכל ילד. לכל ילד זה יכול לקרות. אבל בתוך תוכי נורא נעלבתי. היה לי חשק לפוצץ לאמא שלו את הפרצוף שלא אמרה לו כלום רק חייכה והמשיכה הלאה אחרי מה שאמר לה הבן. ובגלל החיוך המזוויע הזה אמרתי מה שאמרתי שכן הבנתי שהם דיברו על הבן שלי ושזה באמת לא סוף העולם שילד בסך הכל ילד עושה פיפי. אני יודעת שעולם הילדים הוא עולם רע אבל בכל זאת האם לדעתכן זה נורא שאמרתי מה שאמרתי? זה נורא שילד רגיש ועדין עשה פיפי כי שכח את עצמו? זה לא פוגע לו בחברים כי יש לו הרבה חברים והינה כבר היום עוד מעט מגיע ילד לשחק איתו. אבל בי זה פגע.
מה דעתכן?
תודה רבה




