נורא נורא עצובה [:(][:(][:(][:(][:(] - הריון ולידה

אויש נשמע לא פשוט בכלל... אולי כדאי לנסות משהו בסגנון רכיבה טיפולית? זה עוזר מאד לביטחון של ילד...
ואת - אסור לך לחשוב ככה... תאמיני בעצמך שיש לך את היכולת לעזור לילד שלך. פשוט לוקח זמן למצוא א. הדרך הנכונה לכל דבר.




אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים

הזורע חיטה דואג לשנה,
הנוטע עצים דואג לשנים,
המחנך נפשות דואג לדורות (הרב קוק)

אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו. (אלכסנדר בל)
לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות. (ג'ורג' אליוט)

לפי שאת מתארת זה נראה לי שהוא לא מאמין בעצמו וביכולות שלו.
תנסי טיפול רגשי או רכיבה על סוסים או הידותרפיה את צריכה את ההפניה מהמרפאה בעיסוק.
חשוב שתמיד תגידי לו אתה יכול לעשות את זה/ ני סומכת עליך/ אתה יודע את זה וכדו
בכל מקרה אם תרצי להתייעץ או סתם לדבר את יכולה לפנות אלי למייל: [email protected]

"כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן"

לא קל.....
אבל אל תתייאשי! אל תרשי לעצמך ליפול! יש עוד הרבה ילדים שמתמודדים עם קשיים כאלה, ועם עזרה ותמיכה מצליחים להדביק פערים
אני בטוחה שאת תמצאי את החוזקות שלו ותחזקי אותו שם, ותעזרי לו להתמודד.
תפני לכל הגורמים שאת מכירה כדי לקבל עוד ייעוץ והפניות לסוג טיפול שיתאים לכם עד שתמצאו את המקום שיעשה לכם טוב.

את תתגברי!! וגם הבן שלך,אני בטוחה
ומספיק עם המחשבות האלה, תחשבי מחשבות טובת ותתעודדי,אני מקווה שכבר קמת עם הרגשה טובה יותר

אוי מוכר..
לא הרגשת הייאוש, אסור לך לדבר ככה!!!
אני מבינה שאת בטח רק פורקת ולא מתכוונת לזה, אבל למילים שלנו יש משקל..
אז קבלי
http://www.oogle.co.il/?friend=3580

תודה רבה לכולן.

הבעיה שהילד בגן רגיל ואז הילדים למשל יודעים לצייר והוא לא יודע הוא יודע לצייר רק שמישהו יושב לידו ואומר לו מה לעשות ואם לא יושבים לידו ולא אומרים לו מה לעשות אז הוא משרבט. בכל מקרה בגן הרגיל שהילדים רואים שהכל הולך לו לאט הם בעצם מציירים לו. אומרים לו בוא אני יעשה לך את הציור הזה או את הציור הזה והילד שלי שמח עושים לו הוא לא צריך להתאמץ הוא רק צריך לצבוע.

ואני מתלבטת אם ללכת לעיריה לעשות וועדת השמה ולבדוק אולי הוא מתאים לגן יותר קטן יותר טיפולי. מה דעתכן?

במצב כזה הייתן שמות את הילד שלכן בגן טיפולי? יש גם גן גשר שזה גן של שלושים ילדים רגילים ומתוכם עשרה או חמישה ילדים עם קשיים שמקבלים ריפוי בעיסוק או קלינאית תקשורת ויש להם עוד סייעת בגן.

ולטיפול רגשי אני אברר כבר ביום ראשון על הבוקר ונלך לזה. אבל הרגש שלו נפגע בגלל שילדים עושים לו בגלל שילדים יותר יודעים ממנו בגלל שהוא לא מצליח כי הילדים עושים לו אז למה להתאמץ?

בבקשה עצות ודיעות

והמון תודה
ומרי אני אשתמש במייל שצרפת. המון תודה אתן לא יודעות כמה שאני מעריכה וזקוקה לכן

אויש זה נשמע שהוא בהחלט צריך עבודה יותר אחד לאחד.

מה הגנת הנוכחית שלו אומרת?

אולי גן כשר יעזור לו.

אני לא ממש מבינה בזה
פייס: ortal_hori

קודם כל את לא מדברת ככה! לא כל הילדים מושלמים, יש כאלה שצריכים הרבה יותר טיפול ומה הוא יעשה אם לא תהיהי לידו!

אני חושבת שבמצב שלך אתם באמת צריכים גן יותר קטן, שיש בו כבר מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת במסגרת הגן, אז הוא ירגיש יותר נוח, יש גם גנים משולבים, אצלנו בישוב יש גן קטן ליד גן, לא רוצה לרשום "רגיל", אבל זה השם שכולם נותנים לו, וכל יום משספר ילדים עוברים מהגן הקטן לגן הגדול ולהפך, ככה הם משולבים בכל הפעילויות בגן.

תדברי עם הגננת מה היא חושבת, היא רואה אותו והיא בטוח יכולה לעזור.

אני לא יודעת אם את אמיתית או לא

תודה לכולכן

הגננת אומרת שהיא תדבר איתי ביום שני לגבי מה שהיא חושבת והיא לא מתכוונת להגיד דברים חדשים כי אני פחות או יותר כבר יודעת מה היא חושבת וגם היא סיפרה שהיתה פסיכולוגית בגן שראתה ילד אחר ובאה בשביל ילד אחר וצפתה וראתה גם את הבן שלי ויש לה דיעה אז את הפגישה עם הפסיכולוגית אני ובעלי והגננת נעשה יום אחר שהיא תגיד לי את התאריך ונשב ונחשוב.

היום אמרתי לה שאני רוצה לדעת את האמת ולא משנה שלי קשה ולא משנה שלי נשרף הלב אני רוצה את האמת בפנים גם אם היא הכי כואבת. אז שזה יגיע אספר לכן מה היא אמרה לי ביום שני ומה יהיה בפגישה עם הפסיכולוגית.

ביום ראשון אני אארגן לו טיפול רגשי ונתחיל ללכת בהקדם האפשרי.

לגבי החוג סוסים זה מדהים אבל כי יש יותר מידי טיפולים כבר וגם ה טיפול הזה של הרגשי שלא להעמיס עליו אני גם את זה אכניס בהמשך.

אני חושבת שהוא שמע את המילה כישלון איפשהו אולי כי בגן עושים לו ומציירים לי ועוזרים לו אז מישהו אמר לו כישלון כי ממני הוא לא שמע משהו כזה לעולם.

לינבר זה לא שאני רוצה להיות חולה ולמות בגלל השיגיו הנמוכים ממש לא אני אוהבת אותו בכל מצב גם אם היה אוטיסט אבל אני כואבת בשבילו שיש לו קשיים שיצטרך להתמודד עם הקשיים האלו בחיים שיצטרך להתמודד עם קשיים ושוני בבית הספר גן וכל השאר. מיזה הכאב שלי הנוראי. אבל למות? זה טימטום ואגואיסטיות כי באמת מי יטפל בו ויהיה לצידו? אבל אני לעולם לא מעבירה לו את המסר הזה אני לא בוכה לידו בכלל אני לא עצבנית לידו אני לא עצובה לידו אני מחבקת אותו ואומרת לו שהוא הילד הכי הכי הכי יקר וחכם שיש מכולם. כך אני אומרת לו תמיד.
אבל זה באמת לא הגיוני מה שכתבתי על הסוכרת. בהתחלה חשבתי שזה נכון אבל אחרי כמה הודעות שכתבתן לא בהתחלה לאט לאט אחרי כל ההודעות אבל במיוחד אחרי ההודעה שלך לינבר הבנתי שאני לא רוצה למות. אני אחייה!!!!!!!! ואני אתמודד!!!!!!!! ואני אעזור לילד שלי כמה שיותר!!!!!!! כי אני אוהבת את הילד שלי מאוד והוא אהבת חיי. הוא החיים שלי.

רק לא הבנתי לינבר מה הכוונה לאמיתית.

וגם הרעיון של לא להיות עם הילד בטיפולים נשמע לי מעולה. מ ע ו ל ה אבל זה לא מילה ממש מעולה. לא יודעת איך לא חשבתי על זה. דווקא באתי למרפאה בעיסוק ולא תמיד האמהות בתוך החדר ותמיד חשבתי לעצמי כמה שהן טועות והן לא רואות מה שהילד עושה אבל בעצם אני זאת שטעיתי כי ישבתי שם והוא אולי מרגיש לחץ או שאני רוצה לראות הצלחה. זה רעיון גדול אני לא אהיה איתו בפנים.

ממש תודה לכל אחת ואחת מכן.

נורית את לא רואה שהבן שלך מתנהג כמוך? שהוא מרגיש כאילו סוף העולם וקורא לעצמו כשלון כי הוא לומד ממך?
אז לילד יש קושי, נכון שזה לא נעים, אבל לבקש למות ממחלה? את אמיתית?
ומה יהיה עם הילד מי ידאג לו?
אם את אמיתית תדאגי גם לעצמך לטיפול, כי לבקש למות זה לא תגובה פרופורציונלית. גהנום שבחיים האלו?

[
[

נכון. הסברתי לו את זה בצורה מוטעית מאוד ואני עוד חשבתי שזה כך צריך להסביר. סיפרתי את זה לאחותי היום והיא אמרה לי שזה היה נוראי הילד בטוח חושב שמה שסיפרתי לו ככה חשבו הילדים עליו וגם איך שאת הסברת. את צודקת להבא אני לא אכניס להסברים שלי דברים שליליים בחיים לא.

ולגבי למות כבר אמרתי שהצטערתי נכון זה דפוק לרצות למות ולא לדאוג לילד.
וכן אני אמיתית בזמן יאוש רציתי למות זה טבעי לחלוטין למרות שברור שלא הייתי מתה ונוטשת את בני. אבל באותו הרגע כן רציתי למות ברגע של צער ועצבות. אבל זה עבר ולמחרת הרגשתי כבר יותר טוב ואחרי התגובות פה התאפסתי. קורה בן אדם מתייאש ואני שמחה שקמתי מהר מאוד מההרגשה והמחשבות האלו.

לא כלכך אהבתי בתגובות רק את המילה "את אמיתית?" אז להבא פשוט לא אגיב למי שכותבת לי את אמיתית? קל לשפוט אבל שבן אדם בתוך בעיה והוא מרגיש מה שמרגיש זה הגיוני בעיני מאוד. להרגיש כל עוד לא מבצעים. להרגיש ולכתוב את זה ולא להרגיש ולא לספר לאיש וגם לבצע. פה אני הרגשתי וסיפרתי ומהתגובות התעודדתי והתחזקתי.

ממש תודה על כל התגובות.

תודה רבה