עכשיו אני בטוחה - הריון ולידה

יקירתי
זה טבעי ורגיל לחלוטין
תמשיכי כל הזמן לדבר אליו ולהסביר לו ולחזק אצלו ההרגשה שאת לא עוזבת אותו ואל דאגה זה עובר להם

אולי במקום לנסות להסביר לו תתני לו לעזור לך, שיהיה שותף פעיל בעשייה שלך?
זה גם יעסיק אותו ויתן לו יותר בטחון לא להיות רק על הידיים שלך...

נגיד את שוטפת ריצפה או מנקה אבק, תני לו מגבון ותגידי לו שיעזור לך לנקות
את רוצה להכין אוכל, תתני לו "לשמור על" (להחזיק עד שתחתכי) עגבניה שטופה או מלפפון
אני ממש לפעמים מושיבה את אריאנה בכסא האוכל שלה לידי, שמה מלפניה את השולחן שלה
נותנת לה סכין פלסטיק חד פעמי כזה שאי אפשר להחתך ממנו בשום צורה
ונותנת לה "לעזור לי לחתוך ירקות"...
או שאפשר לקחת קופסת פלסטיק ולמלא אותה במשחקים שלו ולתת לו "לבחוש" אותם
מובן שהמשחקים צריכים להיות מספיק גדולים, לא כאלה שהוא יכול להכניס לפה ולבלוע חלילה

באופו עקרוני זה טבעי וקורה לכל ילד.

אני חושבת שאולי כדאי לטפל בזה ממש בעדינות כי אצלו יכול להיות שהוא יותר קשור אלייך עכשיו עם כל המצב שפתאום אבא שלו נעלם לו והוא קטן מדי בשביל להבין את המצב.

אז באמת לא הייתי מתרחקת אלא עושה מה שיוליה הציעה לתת לו להיות לצידך בזמן שאת מכינה דברים לראות אותך, לעזור לך אם אפשר.

אני יודעת כמה זה קשה אבל לאט לאט עם הגיל זה משתפר, הוא צריך לקבל את הבטחון שאת שם ולא עוזבת

יוליה, ההצעה שלך מקסימה... אני ממש רואה את הפיצפונת שומרת לך על הירקות! אני חושבת שזה באמת מחזק את תפיסת העצמי שלה ומעניק לה ביטחון. רעיון מעולה!

אני מאמינה שגם עם ליעד זה יעבוד, זו תגובה טבעית שעוברת עם הזמן. בהצלחה!

תאיר בדיוק אותו דבר לשטוף כלים היא לא נותנת לי
מחבקת לי את הרגל ומנסה למשוך אותי אליה היא "דבק" הולכת לאן שאני הולכת
נאחזת לי ברגל ולא נותנת לי ללכת כניראה שזה גיל כזה...
[/center]

זה גיל כזה של ניג׳ס
פייס: ortal_hori

ממוש זה מאוד טבעי ומוכר
גם אצלי זה ככה

ובמיוחד אצל ילדים שנמצאים בגן
אצלנו מאז שאופק בגן היא בכלל לא מוכנה לעזוב אותי לשנייה

עוד מעט הם יגדלו ואנחנו נתגעגע לזה חחח