מחר. - הריון ולידה

מחר, עשור מאוחר מדי, תנתן הכרעת הדין ב"פרשת רמדיה".
עשור.
עשור אחרי שטרגדיה איומה, נוראה, והרסנית, הרסה ללא תקון את חייהם של הורים.
מי מאלו שבניהם ובנותיהם נפטרו, ומי מהם שמתמודדים ויתמודדו יום יום, שעה שעה, שניה שניה - עם נכויות איומות בלתי נתפסות של הבנים והבנות. ויתמודדו עמם - עד יום מותם.
עשור.
עשור של דיונים ללא קץ על מחדל שכתוב באותיות ברזל על פני הילדים שזקוקים למכונות הנשמה, שלעולם לא יוכלו להזיז את רגליהם וידיהם, שלעולם לא יזכו את הוריהם במבט, חיוך, במילה "אמא" ו"אבא". עשור של בכי על חיים שהיו, על תקוות שנבנו, על ילדים יפיהפיים ובריאים שהיו צריכים להסב כל כך הרבה אושר מזוכך לזוגות של הורים שחלמו אותם באהבת אין קץ.
עשור של טיפולים יקרים, עשור של ייאוש עמוק מול מכונות הנשמה מצפצפות.
עשור של עליה לקברים.
עשור.

ואין שום צורך ורצון "לראות דם", אין שום "מחשבות נקם" ריקות מתוכן.
רק תקווה שהמשפט שיגיע סוף סוף לסופו, יוודא שלעולם לא תהיה רשלנות טרגית שכזו.
אלוהים... לעולם לא עוד.
בבקשה.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T