שאלת סקר - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • שאלת סקר שחשובה לי:
    האם אתן מאמינות שיש "אינטואיציה", "תחושת בטן"?
    האם אתן מאמינות שמה ש"אומרת" לכן האינטואיציה, זה דבר נכון?
    האם הייתן יכולות להחליט החלטות הרות גורל, רק ע"ס ה"אינטואיציה", כשלא קיימות עובדות אחרות בשטח, או שבכל מקרה הייתן מחכות או יוזמות "עובדות אמיתיות"?
    ארמוז, שהשאלה קשורה ליחסים בין - אישיים.
    ואת הרקע לשאלה, אגלה אח"כ.
    תודה לעונות.

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T


33 תגובות
עמוד 1
  • מאמינה מאוד בתחושות בטן, בטח אימהיות ו/או נשיות (בנוגע לגברים).

    תחושת הבטן לא מטעה ברוב המקרים, אבל כמובן שבכל כלל יש יוצא מן הכלל.

    זה מאוד תלוי באיזו החלטות הרות גורל, אם חיים ומוות - סביר להניח שהייתי בודקת קצת עובדות ומוסיפה אותן לתחושות ואז מנסה לקבל החלטות, אבל אם אלו אחרים, יכול להיות שכן הייתי נותנת להן להוביל אותי - אני מאמינה שהתחושות הללו הן בעצם דברים שאנחנו כמעט ובטוחים בהם.

    בהצלחה!
  • גמני מאמינה בתחושת בטן / אינטואיציה
    גם לי קשה לענות בקשר למקרים "גורליים" ...
    אני בד"כ מתחילה לפעול ובעצם "מחכה" להוכחה חותכת
  • אני אספר לך שלאחרונה בנינו בית,
    והתהליך הארוך והמתיש לימד אותי שיעור מאוד חשוב-
    לסמוך אך ורק על האינטואציה.
    במהלך התקופה גיליתי בדרך הקשה שתחושת הבטן שלי תמיד נכונה,
    לצערי למדתי לסמוך על תחושת הבטן רק אחרי שנכוויתי....אבל היום אני לגמרי מאמינה לאינטואיציות שלי ופועלת באופן גורף על פיהם.
  • בגדול - אני סומכת על הרגשות, על התחושות, על האנרגיה, אבל בדברים שהם יותר מהיום-יום, כאלה של החלטות ממש חשובות הייתי רוצה מידע נוסף, מבוסס יותר.


  • אני כן קשובה לאינטואיציות שלי. מאוד.
    אבל אני קודם ממש מקשיבה, אח"כ מתחילה לבדוק את העניין עם דברים מסביב,
    לאסוף מנסיון של אחרים, עובדות למיניהן
    ורק אח"כ מתחילה לפעול...

    זה לפחות ככה כשאני מודעת מאיפה הפעולות שלי,
    אני יותר מבטוחה שאני עושה המון דברים כי "התחושת בטן אומרת לי" ואני לא מודעת להם

    הכל בסדר?
  • אני לגמרי מאמינה באינטואיציה, ובכל המקרים, לפחות אצלי, היא מתבררת כנכונה.
    לגבי שאלות הרות גורל, לא הייתי מקבלת החלטה רק על סמך אינטואיציה. נכון שזה סותר את העובדה שאני מאמינה אינטואיציה, אבל עדיין הייתי רוצה לראות "עובדות ממשיות"
    נטלי
  • כמו הרוב.
    מאמינה מרוד שיש תחושת בטן ואינטואיציה.
    החלטות חשובות באמת לא הייתי לוקחת רק על סמך אינטואיציה.

    __________________________________________________________________

  • האינטואיציה שלי לא משהו
  • אני אישית לא סומכת על אף אחד. ככה יוצא שבאינטואיציה שלי אני צודקת בערך ב 50%...
    וככה גם אם אני טועה יוצא שאני מופתעת לטובה.

  • גם אני מאמינה שיש וכמו הרוב החלטות של יום יום אין בעיה לסמוך על האינטואיציה

    אבל החלטות הרות גורל נראה לי קשה לקחת גם כאשר יש עובדות, אז בטח לא סומכת רק על אינטואיציה

    תמר
    הבלוג שלי

    http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=myscraps

  • ראשית, אני מאוד מאמינה שיש אינטואיציה...
    במקרה שלי היא מוכיחה את עצמה כל פעם באופן מפחיד...
    "...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

  • היי בנות,
    תודה על ההתייחסות והתשובות.
    ............ לפעמים נדמה לי שזה ה"סיים אולד סטורי" ששמענו שוב ושוב, ולא האמנו שיכול לקרות באמת...
    הם אהבו. צעירים ויפים, בעלי עבודות וקריירה. והתחתנו. והיו נורא שמחים.
    ובאו הילדים. 4.
    והיא, כל הריון השאיר בה סימנים (3 כאלו... 1 מהם הריון תאומים). אז קצת השמינה... וקצת האפירה. וחזרה לעשן אחרי שנים. והורידה הילוך מהקריירה. ופה הפסיקה להיפגש עם חברות. ושם לא קנתה יותר בגדים.
    והוא תמיד אמר שאוהב.
    ולאט לאט הפסיקו לצאת לחופשות. ואז הפסיקו לצאת בכלל. ומשהו בו השתנה.
    אבל זה היה כל כך איטי...
    ובשיחות נפש שיצא לנו מדי פעם, שאלתי אותה איך היא יכולה כך, לאבד את עצמה?...
    והיא תמיד ענתה, "עזבי... הכל שטויות... הבל הבלים... את לא רואה??"
    אבל אני כן ראיתי... את מה שהיא לא.
    ואז היא התחילה לראות... ושאלה את עצמה ברצינות, אם היא השתגעה...
    ולא ידעתי מה לענות...
    אבל היא שקעה.. עוד קצת, ועוד טיפה.
    ורק בשביל הארבעה החזיקה את עצמה...
    עד שיום אחד חזרה וראתה. אותה עם בעלה. במיטה שלה...


  • זהו? זה הסוף?


  • ענבר, לא הבנתי את השאלה.
    היא כנראה תעזוב את הארץ, אם לזה את מתכוונת.
    טראומה לא חייבת להגרם רק ממצב מלחמתי עם הפגזת רקטות לאזורי ישוב...
  • אויש איזה סיפור עצוב
    פייס: ortal_hori


  • נבלות לא חסר ... יש כאלה שתפסו אותם יש כאלה שעוד לא ויש כאלה שלעולם לא יתפסו אותם ...
    היתה לי הרגשה שאת הולכת לספר לנו משהו בסגנון ...
    תודה לאל שזאת לא את ...
  • בנות (גלי וטוטי' - אתן כתבתן כך),
    כשאתן כותבות שאין לכן אמון באף אחד, הכוונה היא גם לשותפים לחיים, לבני הזוג, לבעלים?...

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T


  • עצוב לשמוע
  • שמש
    המקרה עצוב באמת
  • אוי איזה סיפור עצוב
    מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
    ------------------------------------------------------------------------------------------
    לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
    ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
    לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

    --------------------------------------------------------------------------------
    אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!
  • אני קראתי והיו לי צמרמורות בכל בגוף! בחיי!
  • תודה בנות
  • איזה כלב!

    זה ערב לא טוב בשבילי לקרוא את זה
  • כ"כ עצוב לשמוע
  • באמת כלב
  • שרון, בלי קשר לתוכן של הסרט הרע הזה, יש לך אחלה כשרון כתיבה
  • נטע
  • בסיפור שאני מכירה מקרוב מאוד ... האישה עזבה את העיר ... החברים ידעו ואף אחד לא סיפרה העוגמת נפש היתה גדולה מדי
  • גם אני למדתי בדרך הקשה לסמוך על תחושות בטן. לפעמים יודעים דברים אבל לא רואים אותם. חשוב מאוד להאמין בתחושות בטן.

מותר ואסור לאכול בהריון והנקה