בננות, תעריכו את השגרה- עדכון כתגובה - הריון ולידה

אז למי שלא ראתה בפייס, עבר עלינו סופ"ש מזעזע.
ביום חמישי בלילה, השכבתי את הבנים לישון ויצאתי מהחדר. אחרי 5 דקות שמעתי בום. רק בום, בלי בכי, בלי צעקות.
רצתי לחדר שלהם ומצאתי את איתי על הרצפה, מחוסר הכרה, ולא מגיב. הרמתי אותי והוא היה כ"כ רפוי, שמט את הראש. לא רוצה אפילו לרשום מה עבר חי בראש באותו הרגע.
הייתי לבד עם שניהם ולא הייתה לי שום אפשרות לנסוע למוקד.
התקשרתי למכבי, דיברתי עם החות שם, היא הזמינה לנו אמבולנס, בינתיים איתי התחיל לצרוח והייתי מאושרת כי ככה לפחות שמעתי אותו. התקשרתי לבעלי וביקשתי שיחזור בדחיפות ולאמא שלי שתהיה עם דניאל.
איתי ניסה לשכב ולהרדם ולא נתתי לו, נורא פחדתי שקיבל זעזוע מח.
האמבולנס הגיע תוך שתי דקות ועוד חיכינו לאמא שלי.
הגענו לבי"ח ואחרי סדרה של בדיקות החליטו לאשפז אותנו להשגחה כי המכה שקיבל בראש הייתה די חזקה ובמקום רגיש איך שהרופאה אמרה.

לראשונה בשנתיים האחרונות הרגשתי מה זה כשהלב נקרע לשניים, כשחצי אחד כואב על זה שאני רחוקה מדניאל וכשהוא יתעורר אני לא אהיה לידו והצד השני כואב על איתי שתקוע לו "ברז" ביד, כואב לו, הוא בב"ח ולא מבין מה קורה איתו פתאום.

עבר עלינו לילה מזעזע, איתי טייל במסדרונות עד 3 לפנות בוקר ולא נתן לאף אחות להתקרב אליו. בשביל בדיקת עיניים החזיקו אותו שלושה אנשים, הוא צרח ואני לא הפסקתי לבכות.
כשהוא סוף סוף נרדם בעלי נסע להחליף את אמא שלי ואני נשארתי איתו.

כבר לקראת 6 העירו אותו לבדיקות ומשם התגלגלנו ליום של בכי, נדנודים, סירוב לאכול, לישון, לשבת, ללכת וכל דבר שהצענו לו. הדבר היחיד שהציל אותי זה טום בחתול בפון.
כ"כ חיכינו לשחרור ואז הודיעו לנו שלא משחררים, שהמקום רגיש מידי וצריך עוד לילה בהשגחה.
עוד לילה ויום של סירובים, הפעם אני ישנתי בבית ובעלי בבי"ח.

אין דרך לתאר את המבט בעיניים של דניאל כשנפגשנו אחרי יום שלם, הוא לא הפסיק לחבק ולנשק אותי ואני הרגשתי שהלב שוב נקרע לחתיכות כי איתי נשאר מאחור.

היום בצהריים השתחררנו הביתה, מזל שהילדים שוכחים מהר, זה נראה כאילו הוא כבר שכח מה עבר עליו.

בעלי הדהים אותי לטובה. הוא טיפל ומך, שיחר עם איתי, רצ אחריו, החליף לו בגדים, שמר עליו וממש גיליתי אותו מחדש בתור אבא.
ועכשיו כשאני יושבת ומקפלת ערמה של כביסה, אין מאושרת ממני. הלוואי שהשגרה המשעממת לא תפסק, הספיק לי אקשן לכמה שנים קדימה.

מצטערת על החפירה