איך זה להרגיש שנואה - הריון ולידה

אני לא מאחלת לאף אחת להרגיש מהזה.
במיוחד שזה מגיע מהאנשים
שצריכים להיות הכי קרובים אלייך

מצטערת על הבכיינות
אני מרגישה שאני חייבת להעיף לעזאזאל את הרגשות האלה
שיושבות לי על הלב כמו סלע
כל שנה
כל חג
כל יום

מדי שנה
שרואים חגים באופק
כל הפסולת עולה.
אחרי שהדחקנו אותה כל כך טוב
במשך השנה הכל מיופה
הכל מטוייח
אבל תמיד בטרום החגים
מתחילים הויכוחים איפה נתארח השנה.
שנה שעברה עשינו את כל החגים לבדנו בבית
היה כיף אבל ריק, משהו חסר
אי אפשר להתכחש לזה.
אני נורא התגעגעתי לאמא שלי
לאבא שלי עם ההרצאות הרפואיות
לאחותי המתבגרת הצרחנית
ולאחים שלי הקרועים שעושים צחוקים בשולחן.
ומתן גם התגעגע, למרות הכל
היה שקט. יותר מדי.

והנה
בפסח הקרוב, נציין שנה שלמה
שנה שלמה מאז שקיבלתי את ההודעות שגרמו לי להשבר כליל
לבכות שבועות רצופים
להשתגע
להתבייש בתואר המיוחד "גיסות"
איחולים כאלו לא קיבלתי מימי.
מילא שאני היטלר
מילא שמתן ישתחרר ממני וישוב לחיקן
אבל שבני בכורי לא יכיר אותי?
שהוא יגדל ויברח ויזכה להכיר את משפחתו?
כנראה שהדוקטורטית הכותבת ניחנה ביכולת השפעה משווע
והסיתה משפחה שלמה נגד גיסתה. אשתו של אחיה
ועכשיו כולם נגדי
ואני צריכה לשבת שם בחג
כי חמי המקסים לא אשם
כי שלוש שנים מתן ויתר ועשינו אצלי
כי צריך לטייח שוב חיוך ומחסום לדמעות
כן אני אשב שם
מול האוייבות הכי גדולות של החיים שלי
עם עיניי נץ ורוב ברכות ותודות
ואהיה אויר.
או מקסימום שק חבטות.

ואל תגידו לי להרים אף ולא לשתוק להן
כי ניסיתי, בחיי שניסיתי
אבל זה לא הולך.
יש לי לב פועם ורגשות אדם!

זהו זה
תודה על ההקשבה