אל תשאלו.... - הריון ולידה

אתמול בשעה שש אחה"צ הגדולים היו בסלון, לקחתי את יוביק איתי לחדר מחשב ושתיתי כוס תה עם שתי עוגיות, ונכנסתי לי לפורום.

באמצע העוגיה השניה הרגשתי שכל החדר מסתובב... ורע... הרגשתי רעעע... חשבתי שזה משהו שיחלוף, אבל צלצלתי לבעלי ואמרתי לו שיצלצל אלי עוד 5 דק ושאם לא אענה לו שיבוא מיד הביתה.

המצב רק החמיר. אחרי 2 דק' צלצלתי ואמרתי שיבוא מהר. נשכבתי על הרצפה ללא יכולת לזוז , בקושי הוצאתי מילה מהפה.. יובלי זחל כבר מזמן לסלון ואני בקושי מסוגלת לחשוב אפילו איפה הוא.

קראתי לילדים וניסיתי לתפעל אותם. בינתיים באה המטפלת של יובלי . הרטיבה לי את הפנים, נהייתי כבר אפטית. רגליים למעלה, ואני כבר מגלגלת עיניים.

בעלי חזר גררו אותי לסלון. השכיבו אותי על הספה. לא תקשרתי עם הסביבה. גלגולי עיניים. קראו לאמבולנס. הגיעו תוך 10 דק' שנראו כמו נצח, בזמן הזה ניסו להשאיר אותי איתם. באו, התחילו לקחת מדדים, ופתאום- התחלתי להקיא. אבל כמו מטורפת. 3 קופסאות שלמות מילאתי.
לקחו אותי לאמבולנס והסחרחורת לא הפסיקה אלא רק התגברה. הם לא מצליחים להרגיש דופק- מפעילים סירנות, צפצופים, ואצלי- מבעד למסיכת חמצן ולגוף השמוט שלא מתפקד- המוח עובד. ואני חושבת על הילדים... ועל זה שראו אותי ככה...