שואלת גם פה- גמילה מוקדמת מחיתולים.. - הריון ולידה

ניסיתי עם יאיר כשהיה בן שנה וחצי
באותם ימים גמלתי את נדב "מאוחר" (בגיל 3)
קראתי את הספר של דפנה תיירhttp://www.daphnatayar.co.il/Article11.html
השיטה באמת מעניינת ... ככה גמלו בזמנו גם אותנו
נדב אחרי 3 ימים כבר לא פיספס . יאיר לא הפסיק לפספס וגם לא הבין את הפואנטה בכלל... לא היה לי סבלנות והחזרתי לו אחרי 10 ימים את החיתול (לא ראיתי שום שיפור אפילו לא מעט .
כעבור שנה - בהיותו בן שנתיים וחצי ניסיתי שוב וגם הוא אחרי 3 ימים כבר לא פיספס..
נראה לי שבנות קצת יותר קל לגמול (בד"כ יותר בוגרות) ..
בהצלחה !!!

אני מהרוסיות
גמלתי את הגדולות בגיל שנתיים פלוס
איתן עתיד להגמל אולי בחודשים הקרובים.
אני חושבת שלגמול מוקדם זה אפשרי לגמרי.
פשוט מעדיפה שבמקום תהליך של כמה חודשים של כביסות, ריח פיפי בכל הבית ותסכול של הילד (וגם שלך), לחכות עוד חצי שנה - שנה ולסיים את זה תוך שבוע-שבןעיים.
אבל זו אני.
בהצלחה בכל מקרה.

__________________________________________________________________

בדיוק מה ששולי רשמה ...
יש לי חברה שהחליטה בגיל שנתיים בדיוק לגמול את ביתה ...
הילדונת פיספסה יותר חצי שנה (!!!!) שתיהן חוו חוויה לא טובה ... התסכול היה גבוה מאוד ...

אני ניסיתי גמילה מוקדמת בגיל שנה ו-8 חודשים. צריך להבין שזה תהליך יחסית ארוך של גמילה - של חודשיים בערך וגם אחרי התקופה הזו יש פיספוסים. בגמילה בגיל מוקדם רוב ה"אחריות" על התהליך היא של ההורים, הם צריכים להיות מאוד קשובים ומודעים לילד/ה ולהביא אותם לשירותים באופן יזום. אני נוכחתי שאומנם אני ערוכה לגמילה בגיל מוקדם אבל הסביבה היום לא ערוכה ולא משתפת פעולה עם זה (למשל בגן). ראיתי שזה מבלבל את הילד והפסקתי.
גמלתי אותו שוב בגיל 2 ו-8 חודשים תוך יומיים לא היו בכלל בכלל פיספוסים

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

מסכימה עם כל מילה של שולי.

מצטערת, לא קונה את השטויות האלו. מעניין אם יש לה ילדים קטנים שהיא ניסתה לגמול בשיטה הזו. זה מטורף לגמרי.

הגדולה שלי התחילה בגן - ובלל לא היה מוכנה לזה!! כמעט חצי שנה עד שהיא הבינה. אז עם השנייה המשכתי עד שזה בא ממנה - מאותו היום - לא היה פספוס בכלל!! אפילו לא בלילה, כך שהיא יכולה לחסוך ממני את השיטה הזו.....
פייס: ortal_hori

אני מתקשה להאמין בזה.
הורה אכן "מוסמך" להחליט עבור ילדו (וזה גם מעוגן בחוק) בהרבה מאד נושאים, ואכן עושה זאת.
אגב, ה"סמכות" הזו נמשכת עד גיל 18...

אני לא מבינה בזה הרבה. לעניות דעתי זה יכול לפגוע לילד בבטחון העצמי לא רק במישור של הגמילה, אלא גם בענינים אחרים. הילד קולט שלא מצליח לו ושההורים לא מרוצים. כידוע, חוויות ילדות נחרטות בנפש ומשפיעות על המשך החיים, אז אני הייתי מוותרת. זה יצא לי קצת דרמתי מידי... נו, טוב.

קראתי את המאמר.
העלה בי כל כך הרבה התנגדות שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל!
קראתי כבר הרבה מאמרים הדנים בנושא, הרבה גישות והסברים אבל הגישה הזו כל כך נוקשה וכל כך אגואיסטית! וגם לא משקפת את המציאות בעליל.
עד כמה שאני יכולה להעיד מנסיוני הצנוע של שלושה ילדים שלי ועוד עשרות ילדים והורים אחרים שאני מכירה ו״ליוויתי״ את תהליכי הגמילה שלהם.

נתחיל בזה שאני (אדבר בשם עצמי, אבל אני סמוכה ובטוחה שהרבה מאוד אמהות יסכימו איתי) החלטתי לחכות עם הגמילה עד גיל שנתיים וחצי- שלוש לא בגלל שאני נהנת לראות את הפעוט הפרטי שלי מדדה עטוף בחיתול הספוג בהפרשותיו, ולא בגלל הפיתוי לדחות את הקץ ולהמשיך בהתנהלות העצלה של שימוש בחיתולים (שד״א, עולים לא מעט כסף), אלא דווקא בגלל אהבה רבה, אמפתיה ורגישות לילד.
דווקא ממקום של אמפתיה לקשייו של הפעוט ותמיכה בו על מנת שיצליח לגבור על קשייו אלה.
אבל ע״מ שיצליח לגבור על קושי, הוא צריך להיות מספיק בשל וצריכים להיות לו הכלים המתאימים להתגבר על הקושי. אני לא יכולה להפיל עליו (מתוך תוקף סמכותי ההורית) משימה שאין לו את הכלים להתמודד איתה ואז לתמוך בו בציפיה שיתגבר על המשימה. זוהי אינה תמיכה. לא כזו שאני רוצה לתת לילדיי.

בואו נזכר שמדובר בתינוק רך בן שנה בלבד.
מה בדיוק הערך החינוכי שאני מנסה להעביר לפעוט בן שנה כאשר אני מערימה עליו קשיים ותסכולים, כאשר התהליך אורך זמן רב יותר ממה שההורים קיוו, ואולי אף קשה יותר ממה ששיערו,רק בגלל שעל מטרות חינוכיות לא מוותרים, ויהי מה.
למה ההורים צריכים להעביר מסר לפעוט שמשהו שטבעי עבורו לעשות, ואף צפוי שיעשה, (לפספס בגיל שנה, והרבה) ומשהו שאין לו עדיין את האפשרות לשנות, זו אינה ההתנהגות הרצויה. למה ליצרו אצלו למן ההתחלה קונוטציה שלילית וחוסר סיפוק של ההורים ממנו להתנהגות הזו?
מה הקיבעון המחשבתי הזה? למה הנוקשות הזו כלפי נפש עדינה שרק מתחילה לפתח את הזהות העצמית שלה, את הבטחון בעצמו, בעולם שסובב אותו, בהוריו?
לא ברור לי מה הרווח החינוכי מהגישה הזו, אבל אני בבירור רואה את ההפסד הגדול.

לבוא ולהצדיק את השיטה בגלל שיש הורים וילדים שמוצאים עצמם תקועים בתהליך גמילה שלא מתקדם כהלכה, ונתקלים בקשיים ובבעיות ולאנשי מקצוע, זה עיוות של המציאות לחלוטין.
יש מעט ילדים שגמילה בגיל ״מאוחר״ היא קשה ובעייתית ולא ״בנורמה״, אז בואו נגמול מוקדם, כדי שזה יהיה קשה ובעייתי לכולם, אבל הקושי יהיה צפוי, יהיה ״בנורמה״.

בואו גם נרשום את הילד לאוניברסיטה בגיל 5. כי הרי אנחנו מחליטים מתי זה טוב לילד (=נוח להורים). נמאס לנו, כהורים להתפעל מקישקושים שהילד מביא כל יום מהגן, ולנהל שיחות ברומו של עולם על למה החתול לא רוצה לאכול במבה. אנחנו מעדיפים לנהל שיחות על פיזיקה גרעינית.
ניתן לו את מלוא התמיכה והאהבה אם וכאשר יחווה קושי בלימודיו.
אך כאשר לא יצליח נצטרך להביא לידי ביטוי את המנהיגות והצבת דרישות וגבולות ברורים.
בסבלנות ונחישות נסביר לו שאין אנו מרוצים מהכשלון.
לא ניתן לו לפרוש בשום אופן. גם אם נראה שהתהליך אורך הרבה הרבה יותר מהציפיות. וגם אם נראה עד כמה הילד מתוסכל מהכשלונות. כי הרי אם נתן לו לפרוש, איזה מין מסר חינוכי אנחנו מעבירים לו?
הרי תראו כמה ילדים בני 20 לומדים באוניברסיטה וכל כך קשה להם. יש כאלה שאפילו נעזרים במורים פרטיים! ויש אפילו כאלה שלא עומדים במשימה!
__________________________________________________________________

אצלי בגיל שנה ושבעה- שמונה התחילה לבקש לשבת בשירותים גם בבית וגם בגן, גם באמצע הרחוב הייתה מורידה את החיתול ואומרת פיפי ולפעמים עושה. אני והגננת הבנו שהיא כבר מוכנה לגמילה, חיכיתי שיעבור החורף ובחופש פסח שהייתה בת שנה ועשרה גמלתי אותה. אבל זה היה רק ביום ובלילה היא נגמלה יותר מאוחר. הבן שלי נגמל בבת אחת יום ולילה בגיל שנתיים וחצי.

]

תודה רבה בנות, הארתן את עיניי

אני גם לא מאמינה בשיטה הזו.

אני גם חושבת שהיא עלולה לתסכל את הילד ולפגוע בביטחון...
"המחיר" יקר מידי, אז אני חושבת שעדיף להמשיך ולשלם דווקא את המחיר של עוד שנה של טיטולים
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

shuliko כתבת כל יפה ונכון לדעתי. הילד מרגיש שאנחנו לא מרוצים גם אם אנחנו ממש מנסים להסתיר את זה. זה מוריד לו את הביטחון העצמי שלו והרגשה שמשהו לא בסדר איתו.. לדעתי זה יכול להשפיע עליו לטווח הארוך. שמעתי על ילד שניסו כנראה לגמול אותו שלא היה מוכן מספיק הילד ניסה להימנע מלעשות את צרכיו , היה מתאפק והיה צורך לעשות לו חוקן מדי פעם כדי לרוקן אותו

אה, ודרך אגב, מהבחינה הרפואית עד גיל 3 מנגנון ההתאקפות מתפתח (שכחתי איזה רופא אמר לי את זה) אבל זה עוד חיזוק לשיטה שלי
פייס: ortal_hori

אורטלי,
שלפוחית השתן עצמה (ללא קשר ליכולת ההתאפקות שהיא יכולת פסיכולוגית בבסיסה) מסיימת להתפתח (שוב - מבחינה פיזיולוגית!) רק בסביבות גיל 5.
זו הסיבה העיקרית לכך שהשתתפות קופות החולים בטיפולים לגמילה, נעשים רק החל מגיל 5, ברב המקרים.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אני רק הערה.
כי הכללתן פה איזה משהו.
שפיספוסים זה כשלון.

הילד לא יודע את זה. זה רק מההורה.
אז אם ההורה מתוסכל מהפספוסים, מן הסתם שגמילה מוקדמת לא מתאימה והרסנית
בקטע הנפשי והבטחון וכו.
אבל אם ההורה מקבל פספוסים כמשהו שחייב להיות, אין תסכול.
אז פספס, אז בוא נשב על סיר אולי יש עוד פיפי. רגש נטרלי לגמרי. זה לא כשלון
זה אחת האופציות
אבל, כמו שאמרה פלפלת הסביבה לא ערוכה לדברים כאלה.
לכן גמילה מוקדמת בלי נזקים יכולה להיות במסגרת בית בלבד, לפי דעתי.
אין לחץ או דד ליין. אפשר להאריך את תהליך הגמילה ולקחת באיזי
אם להורה יש פנאי לזה.
ודבר נוסף שצריך זה הורה מוכן נפשית. אם ההורה לא יהיה מתוסכל, למה שהילד יהיה מתוסכל?
כי רטוב לו לכמה שניות? מחליפים ללא נזיפה ובכיף ויושבים על סיר.

מה שכותבת המאמר כתבה;
עוד מסר שההורים יעבירו לפעוט בהדרגה הוא שפספוסים אינם ההתנהגות הרצויה. כאשר הוא מפספס (וזה צפוי) ההורים יומרו לו משהו בסגנון: "אוי, חבל, זה לא נעים לך כשאתה רטוב/מלוכלך", כך ייצרו אצלו למן ההתחלה קונוטציה שלילית להתנהגות הזו. אל להורים לכעוס אך גם אל להם לומר את מה שכה נהוג לומר - "זה לא נורא, לא קרה כלום"... כי כך עלול להיווצר אצל הפעוט הרושם שלפספס זו התנהגות נסבלת מבחינת הוריו.

לפי דבריה, את אמורה ליצור קונוטציה שלילית להתנהגות זו.
זו לא מהמורה. זה תסכול.
לפי דבריה, הגישה של ״אז פיפס, אז בוא נשב על הסיר, אולי יש עוד פיפי״ יוצר אצל הפעוט הרושם שלפספס זו התנהגות נסבלת מבחינת הוריו. וזה לא תקין, לפי דבריה.

זה הבדל עצום בגישה.

__________________________________________________________________

אני התחלתי גמילה בגיל שנה ו7 , אני יזמתי את הגמילה ,התחלתי את התהליך ללא שום ציפיות מיותרות מהילד . ללא אכזבות ,ללא תסכולים -לא שלי ולא של איתמר . הגן של איתמר היה מאוד תומך בגמילה מוקדמת ויזומה ובגיל שנה ו8 הוא היה גם ללא חיתול בגן. האמת כל מי שכאן כתבה שיש נזק לילד ושהוא עדיין לא מפותח ושהשיטה הזו ממש בולשיט שרק בגיל 3 או 5 מערכת העצבים של הילד מתחילה להיות בשלה -אז זה לא נכון .(בלילה יש מנגנון אחר לכן יש השתתפת של הקופה בגמילה בלילה מעל גיל 5 ) ...כבר בגיל מאוד קטן ליתר דיוק מהלידה תינוק מסוגל לסמן להורה שהנה עוד רגע אני עושה את הצרכים שלי ואם מתחשק לך להשאר יבש אז כדאי לך לקחת אותי שירותים או לסיר או לכיור או איפה שההורה מחליט שהתינוק שלו עושה את צרכיו . אם מישהי תהתה למה תינוק מתאמץ ומאדים לפני שהוא עושה קקי -אז התשובה היא בעצם שהוא מכווץ את פי הטבעת ומתרגל את המנגנון התאפקות -הוא עדיין לא משחרר אלא ההפך מכווץ ,לכן רק לאחר שהתינוק מרפה את השרירים הוא בעצם מטיל את צרכיו בחיתול או במקרה של תינוק בקשב בסיר או כיור או כל מקום מיועד לזה שההורה החליט ...יש שעות קבועות לתינוק לפיפי ולא כמו תינוק שגדל עם חיתול שעושה כל 10-20 דקות אלא במרווחים הרבה יותר גדולים -אגב גם ילד גדול לומד לצבור פיפי ולא לששחרר כל פעם קצת קצת . כנ"ל עם קקי ,ילד שנמצא עם חיתול יעשה קצת יעשה הפסקה ואז יעשה עוד קצת וגם בתנוחה לא פיזיולוגית של עמידה -תנוחה כשלעצמה בעייתית ,יש ילדים שמאוד קשה ללמד אותם אחרי זה לעשות קקי בישיבה . השיטה מדברת בעצם שהילד שלך נותן לך סימן שהוא צריך לשירותים ואחריות שלך זה לקחת אותו לשם .בהתחלה לוקח לילד ללמוד את הגוף שלו כי בתכלס הוא אף פעם לא ראה שיוצא משהו מהגוף שלו וגם לא הרגיש איך זה כשזה לא בתוך החיתול -אני בעד מגיל קטן של כמה חודשים כבר להתחיל לחשוף את הילד להפרשות של הגוף שלו -אפילו בפינוי של החיתול בתוך האסלה -שפיכה של התוכן בעצם לאסלה מול עיני הילד והסבר (הם מבינים מצויין גם בגיל שנה כל מה שאנחנו אומרים ) מה בעצם קורה ומה אנחנו עושים -זה יעזור אחרי זה לתהליך ההפרדות שלהם מהצואה -יש ילדים שמרגישים שהצואה היא חלק מגופם במיוחד לקראת גיל שנתיים ומאוד קשה להם להפרדם מהצואה וכן יש ילדים שמסרבים לעשות קקי במקומות אחרים פרט לחיתול שהוא קרוב לגוף ולא מרגיש להם שחלק מהם נעלם . חשוב להסביר לידלים לא רק במילים גם בהתנהגות שההפרשות שלהם זה משהו טבעי ולא מגעיל שפשוט יש להם מקום מסויים שבו מותר להם להפריש אותם . שירותים -סיר- אמבטיה -עץ-גינה.כל הורה מחליט מה שהוא מרגיש שנכון ליד שלו . אני לא הרגשתי תיסכול על "פיספוסים" כי בעצם זה אומר רק שאני לא הייתי מספיק קשובה ,ואיתמר היה בסדר גמור והתנהג בדיוק כפי שמצופה לו בגיל הזה . היו לו סימנים יחודיים לפיפי וגם לקקי וככה הייתי מסוגלת לזהות מתי יש לו ובנוסף לקחתי אותו ביוזמתי להתרוקן בהתחלה כל חצי שעה 40 דקות לאחר יומיים שלושה כל שעה -שעה וחצי -לאחר שבוע שבועיים גם לאחר שעתיים שלוש - לא ציפיתי לתהליך קצר -לא ציפיתי להוקוס פוקוס הילד גמול - לא התייאשתי ולא תיסכלתי לא את עצמי ולא את הילד -אם ידעתי מראש שלא אוכל להיות בקש ולא אוכל לקחת את איתמר לשירותים כשצריך הלבשתי לו מכנסון גמילה של פמפרס וזהו. לרוב הייתי מגלה שהוא היה יבש לגמרי ורק אחרי שהורדתי אותו איתמר התרוקן . השיטה מתאים אך ורק להורים שמסוגלים טכנית ,נפשית, פיזית, לעשות את כל המאמצים כדי להפטר מהחיתול ,אם יש ילדים נוספים שדורשים המון תשומת לב -בעיניי זו שיטה שפחות תתאים להורה -זה משהו שצריך לקחת בחשבון אחרי המון שיקולים כי אין כאן גמילה זבנג וגמרנו -זה תהליך שלוקח זמן - אני נכנסתי לתהליך הזה בהבנה מלאה שככה זה יהיה וככה אני מקבלת את זה . חשוב להדגיש שאיתמר ילד עם ביטחון מלא - ללא שום בעיה נפשית שאולי אתן עלולות לחשוב שנגרמה לו בעקבות ההחלטה שלי - הוא ילד עצמאי -בוגר וחכם מאוד . פשוט יש לו אמא שהחליטה לאתגר את עצמה עוד קצת גם בהתמודדות עם הסביבה וגם בגידול של הילד ...כמובן כל האחריות של ההורה שדיברתי עליה כאן ארוכות מתישהו אמורה לעבור לידי הילד -זו כבר מוכנות של אותו ילד ומתי אתם רואים שהוא יכול מיוזמתו להתיישב על הסיר ברגע שהוא מרגיש שיש לו פיפי/קקי -לאט לאט ובלי לחץ זה פשוט קורה -י מאוד עזר בבית לתת לו להסתובב ללא תחתונים בשלב הראשון כדי לא לסבך אותו בהפשטה -בגיל שהוא כבר ידע להוריד לבד את התחתונים והמכנסיים לקראת שנה ו10 -שנתיים הלבשתי תחתונים לא צמודים שמאוד קל להוריד ומכנסיי טרנינג עם גומי שאיפשרו לו להתפשט בשניה כדי להתייישב על הסיר -כמובן גם מיקום הסיר הוא חשוב מאוד שיהיה תמיד זמין -בסלון למשל איפה שהילד משחק וסיר נוסף בחדר שינה לפיפי לפני השינה או אחרי - איתמר למד מהר מאוד גם להתעורר בלילה ולבקש פיפי -אגב מילה פיפי הייתה אצלו גם לקקי ככה שתמיד הייתי צריכה להושיב אותו כי אחרת אם זה היה בעמידה אז זה סיכון לתאונות קטנות שהיו לגמרי באשמתי חחח ...אני חושבת שדי כתבתי בפירוט ומי שהצליחה באמת לקרוא שאפו

אסקי, כמה זמן ארכה הגמילה?

__________________________________________________________________

הנה אני בגישה ובחשיבה של אסקי, עשיתי בדיוק מה שהיא כתבה..
זה גמילה מוקדמת, אבל לא כמו במאמר הזה.

שולי -התשובה שלי מתחלקת ל2 - הסיבה היא שאפילו שהגן שלו היה מאוד מוכן וזורם עדיין זה לא טיפול 1 על 1 והיו עוד ילדים נוספים בגן בגמילה כמו של איתמר לכן אם איתמר היה חוזר עם בגד רטוב בתוך השקית זה היה תהליך נורמלי בשבילי כי פשוט לא שמו לב או שלא הספיקו לקחת אותו לשירותים. בבית הוא נגמל די מהר במונחים של גמילה מוקדמת - מבחינתי ציפיתי לפחות לחצי שנה או יותר של ימים עם שלוליות ,אבל יש לי ילד נבון שידע לבקש מאוד התלהב מהתהליך :) לכן בערך בגל שנה ו9-10 הוא כבר מבחינתי היה גמול -בלילה אנחנו לא ניסינו לגמול אך לא חיתלנו אותו אלא העדפתי להמשיך עם תחתוני גמילה שאצלי בבית קראו להם תחתוני שינה :) וכשראיתי לקראת שנתיים וחצי אולי שהוא כבר כמה חודשים קם יבש לגמרי הורדתי גם וקמנו בכיף בלילה לשירותים לעשות פיפי באסלה ...הוא היה קורא לנו בלילה לפיפי ברוב המקרים היה מחכה עם פיפי לבוקר וכמובן מידי פעם היו הרטבות בלילה ... אולי מישהי שעשתהגמילה בגיל שנתיים וחצי שלוש התהליך הזה נראה לה מאוד אורוך ומיותר -אז יכול להיות -אך לי ולילד שלי הוא התאים מאוד - אני בכלל בגישה של הדרגתיות והכנה בהכל -גם בגמילה מהנקה הייתה הדרגה והכנה כבר חצי שנה מראש איתמר ידע שבגיל 3 הוא מפסיק לינוק לכן זה היה לו משהו מאוד טבעי ובלי בעיות. דובר כאן על משהו שנכתב בכתבה על קונוטציה שלילית לפיספוסים וכו' -הדעה שלי שנכון לא צריך להגיד לילד שככה זה צריך להיות שזה בסדר ושלא נורא שפיפי או קקי במכנסיים -חשוב להסביר שוב ושוב שהנורמה היא לעשות פיפי וקקי בשירותים -גם אמא ואבא עושים בשירותים ולא במכנסיים . לא שלילי ולא נעליים -אלא מה מקובל ומה היא הנורמה -לא מצפה להפנים את הנורמה מיד אך חשובה לי ההבנה שזה מה שנכון

כפי שאמרתי בתגובה הראשונה, אין לי שום בעיה עם גמילה מוקדמת.
זה בהחלט אפשרי.
לנו אישית זה לא מתאים.
אני מעדיפה לעשות מאוחר יותר ומהר יותר.
אבל מי שזה מתאים לו- בהצלחה.
יש לי בעיה עם הגישה של דפנה תייר לתהליך.
__________________________________________________________________

שולי
הכל זה עניין של פרשנות :) כמו שיש בעיה עם שיטה של לוחשת לתינוקות וגם כאן תלוי איך אתה מפרש את העצות שלה ומה אתה מחליט לקחת ומה אתה מרגיש שמתאים לך ...פשוט אני ניסיתי להראות שיש עוד צד לגמילה מוקדמת שלא כל גמילה מוקדמת גורמת לנזק נפשי ועוד כל מיני הפחדות למינהן ...הכל עניין של מוכנות ההורה ויכול וכמובן הבנה שזו השיטה שמתאים לו . לכן מי שמראש כמוך מבין שהשיטה לא מתאים לו לא אמור בכלל להתחיל גמילה מוקדמת כי אז זה יכול לעשות יותר נזק מתועלת וחבל ...וגם חשוב להבין שקושי יכול להתעורר בכל גיל ,השאלה תמיד מה עושה ההורה עם הקושי הזה ואיך הוא יוצא מזה בלי לגרום נזק לילד

אין פה שום דבר חדש.
מדובר במחלוקת לגיטימית לגמרי בין 2 גישות, וגישתה של דפנה תייר לא מחדשת מאומה.
לאורך השנים, היו מחלוקות מחקריות ויישומיות בין חוקרי התנהגות ילדים, פסיכולוגים התפתחותיים ואנשי חינוך באשר לשאלה מהו הגיל האידאלי לגמילה.
יש שטענו כי יש לחכות למוכנות הילד, ויש שטענו כי יש לחנך פעוטות להתנהגות מסוימת, בדומה לאיך שמחנכים כלבלבים קטנים לעשיית צרכיהם.
ניתן להתווכח עד אין סוף מהי הגישה הנכונה, וניתן להסכים או לא להסכים עם כל אחת מהן ועם שתיהן ביחד.
ברור שיש סיפורי הצלחה פה וגם שם.
מקובל להניח כיום שיש "גיל אידאלי" להצלחת התהליך כולו.
ברור שיש כאלו ש"מצליחים" לפני גיל זה, וגם אחריו.
מה שבטוח, שקשה עד בלתי אפשרי להקיש מניסיון אחד ויחיד על הצלחתה או הצלחתה של תיאוריה בפועל.
הניסיון של כל הורה על ילדו הפרטי הוא הדבר היחיד החשוב, אך מניסיון זה ועד הסקת מסקנות חד משמעיות לגבי איכות השיטה ויכולתה להצליח - המרחק הוא רב ביותר.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון . אני מאוד מסכימה איתך . בהורות אין נכון או לא נכון .(כמובן בגדר הנורמאלי ולא פתולוגי) חוץ מבטיחות ששם אין שיטות וגישות ...

לרגע לא חשבתי שלא נסכים...

אסתי תודה רבה.
הבת שלי תהיה בקיץ בת שנה וחצי...יותר קטנה.
היא עכשיו בת שנה ו4 ובכללי מאוד בוגרת וממש מבינה מעולה כל מה שאומרים לה (אפילו בלי להצביע על מה שמדברים). מצד שני היא קצת מפונקת :)
אני חושבת שאחרי פסח אקנה לה סיר ואעשה לה היכרות איתו- אושיב אותה קצת בלי בגדים על זה, ואני אראה איך היא מגיבה לזה. אם היא אוהבת ומתלהבת ומבינה, אמשיך עם זה. ואוריד לה את החיתול בבית בצהריים ובמשך כל היום בקיץ כשלא יהיה מעון. כך התהליך יהיה אינטנסיבי ויעיל יותר.
אם אני רואה שזה מקשה עליה ומעיק והיא לא זורמת אוותר.

מה את אומרת?

הרעיון לרוקן את הקקי מהחיתול לשירותים- מעולה. לדעתי זה ממש ממחיש.
אם יש לך עוד רעיונות בסגנון- אשמח.
-----------------------
בעזרת ה' נעשה ונצליח :)