טרום גיל שנתיים.. הההצצצייייללללוווו!!! - הריון ולידה

את חייבת להתאפס על עצמך מהר אחרת זה יילך ויתדרדר.
ילד בן שנה וחצי מנהל אותך.
שני דברים בתור התחלה: 1. תתחילי לקבל החלטות ולהיות אסרטיבית לגבי היישום שלהן.
2. תפתחי דחוף סבילות ל"בכי קורע לב". אז הילד בוכה, אז מה? הוא מתוסכל. זכותו. הוא עוד יהיה מתוסכל הרבה פעמים בחיים. תלמדי אותו להתמודד עם התחושה במקום לחשוב איך את מרצה אותו.
מיכל

היי, אמא של ליעד...
זו לא רק תופעה של טרום גיל שנתיים, פשוט הבן שלך כבר עם רצונות שונים אבל לא יכול להתבטא מכיוון שאינו מדבר, לכן, כלל חשוב- מי שלא מדבר בפה מדבר בידיים... (בגיל גדול יותר כמו 7-9 חשוב יותר לשים לב, עד גיל 6 מכות בין ילדים כמובן בצורה סבירה זה חלק מההתפתחות, מעבר לזה-חשוב להבין מה מציק כי זה דרך שילדים נוטים להשתמש בה...)
מבטיחה לך אוטוטו זה עובר --הבן שלי בן 2.5 ב"ה אנחנו מאחורי זה... יש לו אופי כמו של הבן שלך וגם אני עברתי...עכשיו הוא כבר יודע לבטא את עצמו והוא רגוע יותר....
בקיצור לחכות, ולנסות להבין אותו ולדבר איתו הרבה, לנסות להבין בקול יחד איתו מה הוא רוצה/מרגיש,, זה מרגיע אותם.
הרבה נחת!!!

טלושקה מבינה אותך כל כך!!!
גם אצלנו נהוראי למד "לשלוט"
תאמיני לי, ילדים הם חכמים נורא ויודעים בדיוק איפה
הנקודות הרגישות שלנו.

אבל אני ממליצה לך לא להכנע
כי היום זה יהיה גן שעשועים ומחר מחרתיים דברים הרבה יותר משמעותיים
אסור לנו לתת לילד אפילו את ההרגשה שהוא שולט בנו.
גם אצלנו יש תבכי וההמרחות על הריצפה שאומרים לא
או שאני גוררת את נהוראי מהמכוניות בקניון
ותמיד יהיה תכוכבים שיסתכלו בחמלה או יתערבו

היי אמא של ליעד...
מדובר לא רק בתופעה של גיל שנתיים אלא גם כי לבן שלך יש כבר רצונות משלו והוא לא יכול לבטא אותם כי עדיין אינו מדבר, ברגע שידבר הוא יהיה רגוע יותר, פחות קופצני ושובב... יש לי בן בן 2.5 באופי דומה לבן שלך כפי שתיארת, אני ב"ה אחרי זה (עד המשבר הבא...) והוא ב"ה רגוע יותר, מתבטא היטב...
מה שהכי נכון לפי דעתי וניסיוני זה לנסות להבין אותו יחד איתו בקול בזמן שהוא מתנהג בצורה כזו, מה מפריע לו/מה הוא רוצה... כמובן שלא צריך להיענות לו על כל דבר, רק חשוב לומר לו שהבנת שהוא רוצה עכשיו X אבל אצלינו בבית מקבלים את זה אחרי../עושים את זה כש.. וכו'.
ועוד משהו- כלל חשוב שתזכרי מעכשיו: מי שלא מדבר בפה- מדבר ביידים... עד גיל 6 מכות בין ילדים ברמה סבירה (כמשחק ולא התעללות ח"ו, ברמת גיל שווה) זה חלק מההתפתחות שלהם, אך מגיל 7-8 ומעלה זה אומר משהו...
הרבה נחת!!!

כבר כתבתי...

תודה רבה לכן :)
שירה במיוחד לך יפה שלי , אין כמוך פשוט איןןןןןןןן!!!

אני עם שירה, את פשוט חייבת להיות עקבית בתגובה שלך ולא להכנע לבכי שלו ולהתפלויות.
לא - זה לא ואסור - זה אסור.
כמה פעמים כאלה והוא ילמד.

מבינה לליבך..
גם אמונה התחילה להשתולל על הידיים,
להרביץ, להכאיב, לשרוט..
זה לא נעים ולפעמים אנחנו באמת לא יודעות על מה להתעקש ועל מה להבליג.
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

כתבו לך יופי